"הבן השביעי": עדיף לחכות ל"משחקי הכס"
ג'ף ברידג'ס וג'וליאן מור - שחקנים מכובדים לכל הדעות - שמים את היוקרה שלהם בצד בסרט הפנטזיה המיותר "הבן השביעי". גם אם אתם אוהבים את הז'אנר, אפשר לוותר, ופשוט להמתין לעונה החדשה של "משחקי הכס"
מה היה בו בתסריט של "הבן השביעי" ("Seventh Son") ששכנע שניים מהשחקנים המוערכים בהוליווד - שני זוכי פרס אוסקר - להשתתף במוצר הפנטזיה המסחרי המיותר הזה? הכוונה היא לג'ף ברידג'ס ולג'וליאן מור המתחרים זה בזו מי ילעס יותר תפאורה בהפגנת משחק מוגזמת ומעושה.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
מדוע, למשל, הם לא ביצעו בדיקה פשוטה כדי להשוות את חומרי המקור הספרותי מול התסריט שהם קיבלו? לכאורה זהו עיבוד ל"שליית הצל" (2004), הפרק הראשון בסדרת פנטזיה מצליחה שנכתבה על ידי ג'וזף דילייני, והמונה נכון לעכשיו 16 ספרים. בפועל, יש קשר מוגבל בין המקור הספרותי ומה שנשאר בתסריט של מארק גרינברג, צ'ארלס לוויט וסטיבן נייט.
השינוי הבולט הראשון הוא בגיל הגיבור (12 במקור הספרותי, גבר צעיר בסרט), הבדל המשמש לפיתוח עלילת משנה רומנטית. למרות שחלקו האחרון של הספר דומה יותר למה שמתחולל בסוף הסרט, השינויים המהותיים שנעשו במהלך רוב הסרט לאירועים ולדמויות, משנים את משמעותם וערכם של אירועים אלו.
השינויים לא נעשו רק כדי להכיל את אירועי הספר בפיצ'ר בודד. אורכו של "הבן השביעי" הוא 102 דקות - פרק זמן קצרצר עבור סרטי פנטזיה רווי אפקטים מיוחדים. ניתן היה להכניס כמות רבה יותר מאירועי הספר, ולשמור על אורך מתקבל על הדעת. ההבדלים נובעים בעיקר מהרצון להכניס את הסרט לשטאנץ של מבנה עלילתי ועימות מוכר עד זרא. לכן כל כך ראוי ומוצדק שהסרט ייכשל גם ביקורתית וגם מסחרית.
אולפני לג'נדרי שמים דגש מיוחד על הפקת סרטי פנטזיה גדולי תקציב. אולם שני הסרטים הקודמים והדומים ביותר ל"בן השביעי" - "ג'ק צייד הענקים" ו"דרקולה: ההתחלה" - זכו לתגובות פושרות ולכשלון כלכלי במקרה הרע או הצלחה כלכלית בינונית במקרה הטוב. אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על תמהיל ההפקות של האולפן.
לפי רשימת המלאי של מה שיש בסרט, נדמה כי הצופים מקבלים תמורה מלאה לכספם: מכשפות, מפלצות, כשפים, חפצי קסם. שני סיפורי קשר בין גברים בני אנוש ומכשפות. מה שחסר הוא הומור, קסם רומנטי אמיתי וקצת יותר נכונות לבנות דמויות, להביא את הצופים למקום שבו איכפת להם ממה שקורה, ולא רק להפתיע אותם בעוד התקפה של יצור באנימציה ממוחשבת.
כרגיל, זהו סיפור חניכה של גיבור צעיר: בתפקיד המורה על תקן של אובי וואן קנובי, אנחנו מקבלים את ג'ון גריגורי, אותו מגלם ברידג'ס. גריגורי המכונה "הצל" (spook) הוא הנצר האחרון למסדר של אבירים שמקדישים את חייהם ללחימה בבריות על טבעיות, אנשים שכוחם העל טבעי קשור בדרך לא מוסברת להיותם "הבן השביעי של הבן השביעי".
בתחילת הסרט מוצג האירוע מהעבר שבו הוא מצליח לכלוא את המכשפה המסוכנת ביותר "אמא מלקין" (מור), אך עם חלוף שנים רבות הירח האדום עומד לעלות ואיתו גובר כוחה של המכשפה. אמא מלקין משתחררת ומחסלת את בראדלי (קיט הרינגטון), השוליה הנוכחי של גריגורי. וטוב שכך. לג'ון סנואו יש דברים יותר חשובים לעשות עם זמנו. כעת מגיע תורו של לוק/ניאו/הארי הקרוי כאן טום וורד (בן בארנס). יחדיו הם יצטרכו למגר את תוכניותיה הזדוניות של אמא מלקין.
בדרך תהיה גם פרשת אהבים בין הצעירים והנאים משני צידי המתרס: טום צייד המכשפות, ומכשפה צעירה בשם אליס (אליסיה ויקנדר). ברקע עוד פרשת אהבים מהעבר שעתידה להיחשף, כפי שרוב הצופים יצליחו לנחש זמן רב לפני שהגילוי יופיע בסרט.
מעבר לאפקטים המיוחדים, הסרט מתהדר בנוכחותם של שני זוכי האוסקר בשתי הופעות מיותרות בתכלית. ג'ף ברידג'ס מאמץ לעצמו הגייה בלתי אפשרית של המילים. הוא נשמע כמו היליבילי מהרי האפלאצ'ים שאיבד את השיניים התותבות בחלל הפה, ומנסה למצוא אותם בזמן שהוא מדבר.
זוהי נקודת שפל בקריירה של ברידג'ס, המשתווה לזו אליה הידרדר ב"שוטרים מעולם אחר" (2013).
ג'וליאן מור, לעומתו, באה לקחת צ'ק קליל במחיר פגיעה קלה ברזומה המכובד שלה. כאמא מלקין היא קיבלה פטור מסצנות האקשן, מכיוון שברגעים אלו היא נהפכת לדרקון המונפש ללא כל שימוש בגופה או קולה.
הבמאי הרוסי סרגיי בודרוב ("האסיר מההרים", "מונגול") עושה כאן את סרטו האמריקאי הראשון. אם כוונתו היתה להשתלב בתעשייה באמצעות מוצר גנרי - הרי שזו הצלחה. אז מה אם האפקטים אינם מושלמים, ויש תחושה של סרט חצי מצויר ולא של אקשן אינטנסיבי באמת? כנראה שלילדים זה לא מפריע. ומה עם המבוגרים? התשובה פשוטה: "משחקי הכס" חוזרים ב-12 באפריל.
