איזנקוט לומד מחדש איך לנצח
הרמטכ"ל ה-21 כבר מורגש בשטח. כשלצה"ל אין אישור מהממשלה לתוכנית חומש, הוא בחר בסיכון לא קטן - מוכנות עכשיו על חשבון העתיד. בינתיים מנוסחת "תפיסת הפעלה" חדשה
הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט , מפגין במהלך החודש הראשון לתפקידו פעלתנות שנועדה להשיג שני יעדים: האחד - לתת לאזרחי ישראל "חבילת ביטחון חדשה ורזה", שמותאמת למזרח התיכון הלא יציב והנפיץ ולאויב שמפיק לקחים וצובר יכולות מולנו. היעד האחר של איזנקוט הוא לתת את המענה הביטחוני הזה גם בתנאים של חוסר ודאות לגבי המשאבים שהממשלה החדשה שתקום והחברה בישראל תעמיד לרשות צה"ל ומערכת הביטחון, גם בתנאים של בידוד גובר והולך של ישראל בזירה הבינלאומית ולנוכח המשבר ביחסים עם הממשל האמריקני.
למעשה עומד הרמטכ"ל החדש בפני מציאות שבה המשאבים העומדים לרשותו מצומצמים כבר ואינם מספיקים כבר עכשיו. הוא מקווה אמנם שלקראת 2016 אולי יהיה תקציב ביטחון שיאפשר לצה"ל לגבש תוכנית עבודה והצטיידות רב-שנתית מסודרת שתאפשר את בניית הכוח ופיתוחו וגם את הקיום. כל חודש צה"ל מקבל 1/12 מתקציב 2014 שתוקפו הוארך בגלל הבחירות. למצב הזה יש מחיר.
בתקציב הנוכחי אי אפשר לממן גם מוכנות וכשירות מלאים של הצבא כולל בניית מערך להגנת העורף הצבאי והאזרחי מפני טילים ורקטות ובה בשעה גם לממן פיתוח רכש והצטיידות באמצעים חדשים שיעניקו לצה"ל יתרון איכותי וטכנולוגי בעוד 20-5 שנים.
סיכוני איזנקוט
העתיד, לשיטתו של איזנקוט, יצטרך לחכות. 2015 היא השנה הראשונה בתולדות צה"ל, שבה לא התבצעו פיתוח, רכש, והצטיידות חדשים בהיקף משמעותי. זאת בהוראת איזנקוט כסגן רמטכ"ל ואחר כך כרמטכ"ל. בהחליטו כך, נטל הרמטכ"ל על עצמו אחריות כבדה וגם סיכון לא מבוטל. אף אחד אינו יכול להבטיח לו היום שבתקציב 2016 יקבל צה"ל את הדרוש לו ואף אחד אינו יכול להבטיח לאיזנקוט שהקבינט החדש יאשר לו את תוכנית העבודה החמש-שנתית הבאה שהוא ואנשיו מכינים, "גדעון" שמה.
הקבינט הביטחוני הקודם, בגלל מאבקי כוח פוליטיים, לא אישר את שתי תוכניות העבודה שהכינו הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ ואנשיו. מדוע שבהרכב הנוכחי של קואליציה זה יהיה שונה? אבל איזנקוט החליט ליטול סיכון לגבי העתיד כדי לשמר את הכשירות והמוכנות המלאים בהווה.
איזנקוט לוקח את הסיכון משתי סיבות:
במצב הנוכחי ברור לגמרי שהלחימה הבאה עלולה לפרוץ כל רגע וכמעט ללא התרעה בכל אחת מהזירות ואולי אף בכולן ביחד.
הלקחים שהפיק איזנקוט מחוסר הכשירות והמוכנות של צבא היבשה במלחמת לבנון השנייה ובתקופה שלפני "צוק איתן" בקיץ האחרון. שניהם נבעו ממאמץ צה"ל להתאים את עצמו לתנאים של מחסור תקציבי.
תזכורת קצרה: בגלל מצוקת התקציב, שאליה נקלע צה"ל (שלא באשמתו –רב"י) במחצית השנייה של 2013, וביתר שאת בתחילת 2014 , החליט הרמטכ"ל לשעבר גנץ, לעצור באופן כללי את האימונים בצבא באביב באותה שנה. צעד זה גרם לכך שהכשירות והמוכנות של צבא היבשה, ובעיקר יחידות המילואים, פחתו בצורה ניכרת.
כשנחטפו שלושת הנערים מגוש עציון וכשמבצע "צוק איתן" החל להסתמן באופק, התבצעו במהירות ובבהילות אימונים והכשרות שלא תמיד הביאו את היחידות, בוודאי שלא את כולן, לכשירות מקסימלית כולל בעניין המנהרות. זו אמנם לא הייתה הסיבה העיקרית או החשובה ביותר לליקויים שנתגלעו בלחימה ב"צוק איתן", אבל אם חמאס היה פותח באש בשעה שהחיפושים אחרי הנערים רק התחילו, צה"ל היה בבעיה עוד קודם לכן. הצבא הסדיר היה עסוק בחיפושים והמילואים לא היו בכשירות מספקת.
מצב של חוסר כשירות גם מכרסם בהרתעה ולכן מקרב מלחמה במקום לדחותה. איזנקוט לא רוצה להיקלע לסיטואציה שבה אינו מוכן להגיב במלוא העוצמה מהרגע להרגע. זה מחייב אימונים במתכונת מלאה של כל הזרועות, השלמת מלאי חימושים וחלקי חילוף במחסני החירום וכשירות כמעט מלאה של כלי הטיס, השיט, הטנקים והנגמ"שים והשלמה מהירה ככל האפשר של מערך ההגנה האווירית.
"דינמיקה של הסלמה"
כדי להבין את העניין לעומק, צריך לדעת שהסיטואציה הסבירה שצה"ל מתכונן אליה היא מה שמכונה "דינמיקה של הסלמה". מאז פרוץ הטלטלה בעולם הערבי לפני ארבע שנים, המלחמות במזרח התיכון לא היו פרי יוזמה מתוכננת של מישהו וכמעט אף אחד מהצדדים המעורבים והנהגותיהם לא רצה בהן.
ההערכה המעודכנת של אגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן) היא שבתקופה הנוכחית לכל האויבים הקרובים והרחוקים של מדינת ישראל אין כרגע אינטרס או סיבה לרצות להתעמת איתנו בשדה הקרב. גם לנו אין סיבה ליזום מלחמה איתם. להיפך. לכל הצדדים, כולל לאיראנים ולישראל, יש אינטרס ברור לדחות לזמן ארוך ככל האפשר את סבב הלחימה או המלחמה הבאים.
עם זאת, "דינמיקה של הסלמה" עלולה להוביל את כולם לנהוג בניגוד לרצונם ולאינטרסים שלהם. הסכנה שזה יקרה גדלה במיוחד לקראת בין סוף מרס לסוף יוני. אז מפלס אדי הדלק בשטחים ובגבולות יהיה גבוה במיוחד.
ה"אינתיפאדה המדינית" שיזם ומנהל אבו מאזן בזירה הבינלאומית וצעדי התגמול הכלכליים שנוקטת ישראל נגדו בדמות הקפאת העברת כספי המסים לרשות הפלסטינית עלולים לגרום לתסיסה אלימה ולטרור עממי בהיקף נרחב ביהודה ושומרון. גם בעזה, מצוקת השיקום והמצוקה הכלכלית והאזרחית עלולות להביא את חמאס לפתוח בעימות עם ישראל. זאת על אף שההנהגה המדינית ואפילו הצבאית של חמאס אומרת במפורש שאינה רוצה בעימות איתנו.
צריך גם לזכור שהמשך המשבר ביחסים בין ממשלת נתניהו לממשל אובמה עלול להביא את הפלסטינים בגדה ובעזה למסקנה שהם יכולים להסתכן בעימות עם ישראל, שהרי האמריקנים והאירופים יתגייסו לעצור את צה"ל.
גם בצפון גברה סכנת "דינמיקת הסלמה". בסוף 2014 ובתחילת השנה הנוכחית, החליטו כנראה האיראנים ובני חסותם, חיזבאללה והסורים, שהם אינם מוכנים להבליג יותר כשישראל, שנחשדת כמי שתוקפת להם שיירות נשק שובר שוויון או שהיא מסכלת פתיחת חזית טרור חדשה נגד ישראל בגולן, באמצעות חיסולם של ג'יהאד מורנייה וקצין איראני בכיר, לפי פרסומים זרים. אחרי אותה פעולה הכריז מזכ"ל הארגון חסן נסראללה על כללי משחק חדשים בזירה הצפונית.
עוד לפני שהכריז, פעלו אנשיו בגזרת הר דב על פי אותם כללי משחק והרגו שני לוחמי צה"ל כנקמה על החיסולים. נראה שבכך נסגר החשבון הזה. אבל מה יקרה בפעם הבאה? הרי עם כללי משחק כאלה מתקצר מאד מרווח ההבלגה וההתעלמות בשני הצדדים ועמו מתקצר מאוד המרחק שבין עימות קצר שמוגדר תקרית גבול לבין מלחמה ממש.
תקיפה באיראן שוב על הפרק?
בסוף יוני יהיה ברור אם ייחתם הסכם בין המעצמות לאיראן בנושא תוכנית הגרעין. אם לא ייחתם הסכם, קיימת אפשרות שהאיראנים ינסו לפרוץ לעבר פצצת הגרעין. ישראל תצטרך במקרה כזה להחליט אם היא תוקפת את מתקני הגרעין באיראן או נמנעת מכך.
הממשל האמריקני עלול לעמוד בפני אותה החלטה. לאור כל אלה אפשר להבין מדוע איזנקוט אינו יכול להרשות לעצמו לקחת סיכונים מחושבים כפי שלקח גנץ בשנה שעברה והוא החליט שצה"ל יהיה במלוא המוכנות והכשירות בכל רגע נתון.
לשם כך הורה איזנקוט לערוך תרגילי כוננות ומוכנות בהיקף נרחב ובפרופיל תקשורתי גבוה כולל גיוס מילואים. תחילה ביהודה ושומרון, אחר כך מול עזה ובהמשך כנראה בגולן ובגבול לבנון. הוא גם התיר לפרסם שצה"ל אמור להיות במוכנות מלאה למהומות וטרור עממי בגדה החל מסוף מרס.
אבל איזנקוט, מניסיונו כסגן רמטכ"ל, מבין שקיצוץ הרכש וההצטיידות לא ייתן לו את מלוא התקציב הדרוש לו למוכנות ולכוננות. לכן החליט הרמטכ"ל להמשיך בקיצוץ הדרסטי במספר משרתי הקבע בצה"ל. מדובר באלפים בנוסף על 4,000 שכבר הועזבו ויצרו חיסכון של מאות מיליוני שקלים.
בנוסף לכך סוגר איזנקוט עוד יחידות מילואים ופוטר עשרות אלפי אנשי מילואים משירות. זאת על מנת שאפשר יהיה להשקיע באימונים של יחידות המילואים האיכותיות ביותר ובעיקר של היחידות הסדירות - אלה שמכשירות מקצועית את אנשי המילואים ומהוות כוח בלימה והתקפה ראשוני וזמין של צה"ל במקרה של התדרדרות ללחימה.
כמו כן, החליט איזנקוט על בחינת תפיסת ההפעלה של צה"ל תחת שרביטו של ראש אגף המבצעים אלוף יואב הר-אבן, וניסוחה מחדש נמצא בשלבים מתקדמים. הצורך עלה שוב במלוא דחיפותו אחרי "צוק איתן", כשאנשי חמאס יצאו מתוך התעלות והבונקרים ומתחת ההריסות, סימנו 'וי' באצבעות והכריזו "ניצחנו". המטרה: לדעת להפעיל את הכוח מול ארגונים שאינם מדינה ולאפשר "לנצח" בלי עשרות ימי ספיגה בעורף.
חשוב לסייג ולציין שהרמטכ"ל ה-21 לא המציא את הגלגל. הצעדים שנקט בהם התחילו בחלקם עוד בתקופת גנץ כשאיזנקוט היה סגנו והיה שותף בכיר לרמטכ"ל ולשר הביטחון יעלון בהפקת הלקחים מ"צוק איתן" ובניהול המיני-עימות עם חיזבאללה בצפון. אבל הוא לא חיכה, והחל מיד ביישום.
לפנייה לכתב/ת 
