עצות ממומחים: ותיקי מוקדמות 90' כותבים לשחקני הנבחרת
25 שנה חלפו מאז הייתה נבחרת ישראל תלויה בעצמה בלבד והתקרבה להעפלה לטורניר חשוב. לקראת המשחקים מול וויילס ובלגיה, השחקנים שנטלו חלק בצמד המפגשים מול קולומביה במוקדמות המונדיאל באיטליה 90' נותנים עצות לדור הנוכחי
"מה נשתנה" היא השאלה המזוהה ביותר עם חג הפסח שייצוין בשבוע הבא. השנה הקושיה הזו מקבלת משמעות ספורטיבית לקראת צמד המשחקים המצפה לנבחרת ישראל מול וויילס ובלגיה, כי הפעם הרבה אכן נשתנה.
השתנה, כי בניגוד לשנים האחרונות גורל הקמפיין תלוי אך ורק בנו - בלי טובות ובלי חישובים. הפעם כבר לא מדובר באפשרות תיאורטית והעלייה הפכה לאפשרית מתמיד. עניין די נדיר כשמדובר בנבחרת שלנו, עד כדי כך שעל מנת להיזכר בפעם האחרונה שבה הדברים עוד היו תלויים בנו צריך ללכת אחורה עד מוקדמות מונדיאל 1990.
אז, נבחרת ישראל באחד מרגעיה הגדולים, הצליחה להעפיל מהבית האוקיאני לפלייאוף ההצלבה הבין יבשתי. שני משחקים, בית וחוץ מול נבחרת קולומביה שקבעו את זהות העולה למונדיאל באיטליה.
קולומביה של אז היתה מעוטרת בשמות נוצצים כמו קרלוס ואלדראמה, אנדרס אסקובר ורנה היגיטה. אבל, למרות סוללת הכוכבים אצל היריבה, ישראל חזרה ממשחק החוץ עם הפסד 1:0 מינימלי, כשבוני גינצבורג הציג את משחק חייו בין הקורות, כולל הצלה אחת מהבעיטה לחיבורים.
40,000 צופים גדשו את היציעים באיצטדיון ר"ג במשחק הגומלין. רף הציפיות היה בשמיים ונראה היה שגם הנבחרת שלנו מאמינה בעצמה כשפתחה בסערה והגיעה לשלל הזדמנויות ליד שער היריבה. זה הספיק להחמצה אחת מסמרת שיער של רוני רוזנטל ואחת נוספת של משה סיני שבעט לקורה, אבל שערים לא הובקעו.
גם הקולומביאנים, שהתעוררו במחצית השנייה, לא הצליחו להכניע את ישראל והמשחק הסתיים בתיקו 0:0 ששלח את קולומביה למונדיאל והותיר את הנבחרת שלנו עם תחושת החמצה גדולה. במבט לאחור מדובר ככל הנראה בהזדמנות הממשית הגדולה ביותר שעמדה בפני נבחרת ישראל להעפיל לטורניר בינלאומי מאז המונדיאל במקסיקו 70'. עד היום.
צמד המשחקים בתחילת שנות ה-90 מול קולומביה מזכיר את ההזדמנות הניצבת כעת בפני השחקנים של אלי גוטמן. לא עוד חישובים של משחקי היריבות והמתנה לתוצאות מהמגרשים האחרים, אלא סיטואציה שבה הכל תלוי בנו.
הדמיון בין שני המעמדים, הביא אותנו לחזור לאותו משחק, אל שחקני ההרכב שעלו על כר הדשא בר"ג וחזרו ממנו עם תחושה שפספסו את הזדמנות חייהם.
רגע לפני שישראל עולה למשחק החשוב מול וויילס בשבת, פנינו ל-11 שעלו על כר הדשא מול קולומביה וביקשנו מהם להיזכר באותו משחק גורלי. כל אחד מהם כתב מספר מילים אותן הקדיש לשחקן שיעלה במשחק הקרוב בעמדה זהה לשלו. אולי הניסיון שלהם, שנגמר בטעם של החמצה, יוכל לעזור לנבחרת לסיים הפעם אחרת...
בוני גינצבורג כותב לאופיר מרציאנו: "תתנתק ממה שקרה בליגה"
"קל לשוער לאבד ביטחון וקשה להחזיר אותו, אבל החכמה היא להתעלות גם כשאתה בתקופה פחות טובה. אתה צריך להתנתק ממה שהיה בתקופה האחרונה בקבוצה ובליגה ולהתרכז בדברים הטובים שהשגת במדים הלאומיים עד עכשיו - והם רבים. בנבחרת תמיד מקבלים הזדמנות על סמך המשחק האחרון, והמשחק האחרון שלך היה מעולה. אני יודע שזה תהליך מורכב וכמובן שקל יותר להגיד מלעשות, אבל יש סביבך אנשים טובים שיעזרו לך ואין לי ספק שתעמוד במשימה".
אבי כהן (הירושלמי) כותב לאוראל דגני: "שחק באחריות, אבל עם התלהבות"
"אלה משחקים מאוד חשובים, גם אלה שהיו לנו וגם אלה שעומדים בפניכם. כולנו רוצים לראות את הנבחרת מעפילה וכולנו עומדים מאחוריה. העצה שלי אלייך אוראל היא לשחק באחריות, אבל גם עם הרבה התלהבות. אני בטוח שאתם מתרגשים, כי אני יודע עד כמה אני מתרגש ואני בכלל יושב בבית ולא עולה על הדשא כמוכם. כשיתחיל המשחק אני מקווה שתדע לשים את ההתרגשות והציפייה בצד ולתרגם את זה להתלהבות ואכפתיות. תנו את כל מה שיש לכם והלוואי שהפעם זה יצליח"
יהודה עמר כותב לטל בן חיים: "בלי ביטחון עצמי מופרז"
״כל דבר שאגיד לך רק ייגרע. אתה שחקן מצויין ומספיק מנוסה. צריך להתרכז אך ורק במשחק הזה ולא לעשות חישובים של עלייה פוטנציאלית. אסור גם לעלות עם ביטחון מופרז, אלא להיות צנועים ולחשוב שמדובר במשחק בתחילת הקמפיין. אנחנו הבלמים רואים את התמונה המלאה ולכן גם מקבלים עלינו את תפקיד המכווינים והמנווטים של יתר הנבחרת. זה יהיה עלייך לדרבן את החבר׳ה האחרים, להעיר ולהאיר. אני מאחל לך הרבה הצלחה ושתצליחו לעשות היסטוריה״.
ניסים ברדה כותב לאיתן טיבי: "תשתמש בחוסן הנפשי"
"הילד הזה כל כך מוכשר. יש לו ביטחון ושקט נפשי שהם שני דברים מאוד חשובים. איתן, בגלל שאתה מגיע מקבוצה גדולה בהרבה מזו שאני שיחקתי בה, החוסן שלך ודאי גדול יותר. תשתמש בו כדי לעלות רגוע ושקט למשחק. כבלם, תצטרך לקרוא את מהלכי היריב ולהקרין שקט על יתר הנבחרת. תנצל את העובדה שאתה משחק מול קהל ביתי ותומך ותגיע כדי לנצח".
אופיר שמואלי כותב לעמרי בן הרוש: "בצד של בייל תהיה לך הרבה עבודה"
"אני עוקב אחריך ואתה שחקן מאוד מוכשר. הרבה מאוד מהאחריות במשחק הקרוב תהיה מוטלת עלייך. כמי שבצד שלו יעמוד מנגד שחקן כמו בייל, מחכה לך הרבה עבודה. זה לא עוד משחק ליגה פשוט. תצטרך להיות מאוד אחראי ומאוד מרוכז. תגיע דרוך ובדקות הראשונות הייתי ממליץ לך להיות טיפה זהיר ומבוקר. לא למהר לצאת קדימה עד שתראה שנכנסת כמו שצריך למשחק וצברת מספיק ביטחון. דקות ראשונות שקטות יקנו לך את הביטחון הדרוש כדי לצאת קדימה בהמשך. אני מאחל לך ולכל הנבחרת הרבה הצלחה".
אפרים דוידי כותב לשרן ייני: "צריך להעז ולא לפחד"
"הבעיה הכי גדולה שלנו באותו משחק היתה שלא העזנו מספיק, ובדיעבד אנחנו מצטערים על כך. אני רוצה להגיד לשרן שבתפקיד כמו שלנו צריך להעז, במיוחד כשאנחנו מדברים על משחק ביתי. הטיפ שלי אלייך הוא לא לפחד וכל הזמן לדחוף קדימה. חייבים לדעת שאנחנו לא נופלים מוויילס ושזה אפשרי לנצח. אני סומך עלייך ומאמין שתדע איך לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר".
דוידי סומך עליו. שרן ייני(צילום: אורן אהרוני )
ניר קלינגר כותב לביברס נאתכו: "שים את הרגשות בצד"
"ביברס היקר, במשחקים גורליים כאלה אתה חייב לשים את הרגשות בצד ולהתרכז כל כולך ביכולת המקצועית הנהדרת שלך ובהוראות שקיבלת מהמאמן. בכל רגע במשחק, קשה או משמח ככל שיהיה, תשמור על פוקוס מקצועי בלבד ותן לראש לעבוד בשבילך. מאחל לך ולנבחרת הרבה הצלחה".
שלום תקווה כותב לליאור רפאלוב: "עברנו מסלול דומה"
"אני מבין מה עובר על רפאלוב ומזדהה עימו, כי עברנו מסלול דומה. את מה שצריך לעשות על המגרש הוא כבר יודע. בכלל, לטעמי הוא נמצא בכושר הכי טוב מבין שחקני הנבחרת ולכן, אם אפשר ליאור - אשמח לתת לך עצה הנוגעת לפן המנטאלי. ההבדל הכי גדול בין הארץ לחו"ל הוא בגישה ובחשיבה לקראת משחקים. אני מציע לך להמשיך ולהתייחס למשחק הכדורגל, גדול ככל שיהיה, באותה הצורה שבה הורגלת מעבר לים. כי בארץ, ההתייחסות להפסד ולניצחון הם חסרי כל פרופוציה. אל תיכנס לשם! תזכור ששום תוצאה היא לא דרמטית בכדורגל המקצועני. ובכל זאת, אני מחזיק אצבעות שיהיה מדובר בניצחון".
ניר לוין כותב לערן זהבי: "שים דגש על משחק קבוצתי"
"צריך להבין שהנבחרת נמצאת בפני הזדמנות שהיא אולי חד פעמית ועשויה שלא לחזור בקרוב. היינו רחוקים שער אחד מעלייה למונדיאל ותחושת ההחמצה מלווה אותי עד היום. זו היתה יכולה להיות חוייה חד פעמית, שאני בטוח ששחקן ווינר כמו זהבי רוצה לחוות. ערן, תמשיך לעשות את הדברים במלוא המחוייבות כמו שאתה עושה במכבי ת"א.
"ברמה המקצועית הייתי ממליץ לך לעשות הרבה תנועה ולשים דגש על משחק קבוצתי, אבל מצד שני להביא את היכולות האישיות שלך. גם אם בהתחלה דברים לא הולכים כמתוכנן, אל תפסיקו להאמין ולנסות. גם אם המשחק יהיה צמוד, זה עשוי להיות מוכרע בפעולה אחת טובה שלך. הרי כבר ידוע שאתה יודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון, ואני מאחל לך לעשות את זה גם הפעם. לנבחרת אני מאחל שתצליח לעשות את הצעד הגדול הזה".
רוני רוזנטל כותב לטל בן חיים: "שחק זהיר והישמע למאמן"
"יש בך את כל התכונות שדרושות לחלוץ נהדר. מעל הכל יש לך הרבה ביטחון בעצמך, דבר שהוא חשוב במיוחד במשחקים מהסוג הזה. יש שחקנים שמרוב
התרגשות ממעמדים כאלה לא מצליחים להראות מה הם יודעים - אצלך זה לא המצב.
אתה מסוגל להיות האחד שמתעלה ומשפיע דווקא על משחק כזה. עשית דברים יפים בנבחרת וברור לי שאתה חזק מנטלית ולא זקוק למוטיבציה. למרות ההתלהבות, אסור לשכוח שגם הצד השני בא כדי לנצח וחשוב לשחק זהיר ולהישמע להוראות המאמן. אלה משחקים מהסוג שעשוי לשנות קריירה ואני מאחל לך ולנבחרת שתשיגו את המטרה הזו".
אחרי המילים החמות, העצות והחיזוקים נותר רק להחזיק אצבעות לנבחרת שלנו ולקוות שגם בעתיד, הפספוס הגדול של שנת 1990 יהיה היחיד שבו נוכל להיזכר, כי אולי הפעם, הסוף ייראה אחרת לגמרי.
משה סיני כותב לעומר דמארי: "המבחן שלך יהיה תחת לחץ"
"במשחק ההוא מול קולומביה היינו ממש נגיעה מעלייה וחבל שלא הצלחנו, כי מבחינתי זה היה להגשים כמעט את כל החלומות שלי. אני מקווה שהפעם הנבחרת תצליח איפה שאנחנו לא הצלחנו. עומר, שמשחק בעמדה שלי, הוא שחקן ברמה אירופאית מבחינת המהירות, התנועה וחכמת המשחק. הדבר הכי חשוב שאני יכול להמליץ לו הוא לשחק את המשחק הרגיל שלו, פשוט ככה. אל תפעל אחרת רק בגלל הלחץ מהמעמד או הציפייה. שחקנים גדולים נמדדים תחת לחץ וגם אתה תצטרך לבוא לידי ביטוי בזמן הזה ולתת את כל כולך. אני בטוח שתצליח לעמוד במשימה".
לפנייה לכתב/ת 
