מה קורה באוויר של חיפה והקריות?
ללא ספק הכרזה על אזור מוכה זיהום אוויר תעלה את המודעות של הציבור הרחב לבעיה ותחייב את הרשויות המקומיות והלאומיות להכין תוכניות ניטור וטיפול, לפקח ולהשקיע תקציבים. היא גם תחייב פיתרון עכשיו
בין שלל האתגרים של השר (או השרה) להגנת הסביבה הבא, עומדת הסוגיה האם להכריז על מפרץ חיפה כאזור מוכה זיהום אוויר. על פי חוק אוויר נקי, שנחקק בשנת 2008, הכרזה שכזאת אפשרית במקרה שיש זיהום אוויר חריג ולרוב מתמשך, או אם קיימת חוות דעת של משרד הבריאות כי קיים חשש לפגיעה חמורה בבריאות הציבור.
האם יש זיהום אוויר חריג ומתמשך במפרץ חיפה?
מפרץ חיפה סבל שנים ארוכות מזיהום אוויר גבוה. בשנים האחרונות נתוני ניטור האוויר במפרץ מראים על הפחתה משמעותית ברבים מהמזהמים שמקורם בייצור אנרגיה בתחנת הכוח ובתהליכי ייצור או מתחבורה. הסיבה המרכזית היא המעבר לשימוש בגז טבעי, אך לצידה עומדות גם הקמת מערכת להסעת המונים (מטרונית) ותשתיות תחבורה כמו מנהרות הכרמל. זאת ועוד, מספר הימים בעלי זיהום אוויר גבוה וחריג בחיפה ובקריות בין השנים 2007-2013 עמד על כ-7-18 ימים בשנה בכל אזור, ומיוחס בעיקר לזיהום חריג בחלקיקים נשימים מסופות חול. בנוסף, הרשויות באזור עמלו בשנים האחרונות על הכנת תוכנית נרחבת להפחתת הזיהום התחבורתי.
שלא כמו מזהמים תחבורתיים, מדידת מזהמי האוויר התעשייתיים במפרץ נעשית רק באופן חלקי, והמידע שמפרסמים איגוד ערים אזור חיפה והמשרד להגנת הסביבה בנוגע לפליטות מהמפעלים במפרץ מצומצם. המפעלים מבצעים מדידות כחלק מההתחייבות ברישיונות העסק, וביניהם מדידה רציפה של חלק מהמזהמים בארובות, ומדידה מזדמנת ממקורות מוקדיים ולא מוקדיים.
הדיווחים של המפעלים מצביעים על עמידה בתוכניות המדידה ובהפחתה בפליטות ברוב המקרים, אולם אין התייחסות לאכיפה במקרה שנמצאה חריגה. גם הרשויות נדרשות לבצע בדיקות פתע, בכדי לבחון את מידת העמידה של המפעלים בתקנים וברישיונות העסק.
ממצאי 174 בדיקות הפתע של המשרד להגנת הסביבה בשנת 2012 ב-20 מפעלים במפרץ חיפה הראו על חריגה ב-30% מהמפעלים וב-15% מהבדיקות. אולם בשנתיים האחרונות המשרד לא מדווח על בדיקות באזור כלל . לבסוף, המפעלים מחויבים לדווח למרשם הפליטות לסביבה (מפל"ס) של המשרד, על פליטות שנתיות של מזהמי אוויר שונים, לרבות כמות הפליטות כתוצאה מחריגות. הדיווח השנתי לא מספק מידע על איכות האוויר האמיתית ובטח שלא על חריגות מהתקן וגם לא על הסיבה או האכיפה במקרה של חריגה. אולם בדו"ח שפרסם המשרד על פליטת מזהמים מתעשייה, מתחנות דלק ומתחבורה בשנת 2013, שגם דירג לראשונה את הערים עם זיהום האוויר בישראל, נמצא שחיפה היא העיר עם פליטות הזיהום לאוויר הכי גבוהות, כאשר חלקו של הזיהום ממקורות תעשייתיים ניכר.
ומה על התחלואה?
לאחרונה קבע משרד הבריאות שזיהום אוויר הוא גורם ודאי למחלות סרטן, בנוסף למחלות נשימה ולמחלות לב. אולם הקושי העיקרי עם נתוני התחלואה הוא שמצד אחד צריך זמן רב בכדי לראות את ההשפעה של הזיהום על הבריאות, ומנגד איכות האוויר משתנה כל הזמן. כלומר קשה להתאים בין איכות האוויר לתחלואה בזמן נתון. יחד עם זה, ממצאים אפידמיולוגים, שנאספו לאורך השנים האחרונות בישראל, קובעים כי שיעור התחלואה בסרטן, במחלות כרוניות, בלחץ דם ובאוטם שריר הלב ומספר האשפוזים של ילדים עקב אסתמה באזור מפרץ חיפה הם הגבוהים ביותר בישראל.
מדוע לא הוכרז אזור מפרץ חיפה כאזור מוכה זיהום אוויר עד עתה?
ההכרזה עומדת על הפרק כבר כמה שנים. אנשי המשרד להגנת הסביבה מתעקשים שיש שיפור מתמיד באיכות האוויר ושהרשויות המקומיות מכינות תוכניות לשיפור נוסף, בעיקר במגזר התחבורה. עיריית חיפה טוענת שההגדרה של העיר כעיר מוכת זיהום אוויר תפגע בתדמית ובצמיחה של העיר, ושלצד השיפור באיכות האוויר בעיר יש לפעול בנחישות נגד המזהמים. אולם נראה שאנשי משרד הבריאות, שהמליצו בעבר על ההכרזה וחזרו בהם בטענה שהממצאים האפידמיולוגים לא היו חד משמעיים, השתכנעו ולאחרונה הם קבעו שקיים קשר סיבתי בין זיהום האוויר לשיעור התחלואה הגבוה באזור חיפה.
האם ההכרזה תוביל לשינוי?
ללא ספק הכרזה על אזור מוכה זיהום אוויר תעלה את המודעות של הציבור הרחב לבעיה ותחייב את הרשויות המקומיות והלאומיות להכין תוכניות ניטור וטיפול, לפקח ולהשקיע תקציבים. היא גם תחייב פיתרון עכשיו, ולא להמתין לתוצאות המחקר האפידמיולוגי החדש באזור, שהושק זה עתה. אבל בואו נודה, זה לא מספיק. העובדות בשטח מראות שבעוד שהמפעלים השקיעו כספים רבים באמצעים סביבתיים, ועל פי הדיווחים לרוב עומדים בתנאי רישיון העסק שהציב להם המשרד להגנת הסביבה, הרשויות המקומיות והלאומיות לא עושות די בכדי לפקח על המפעלים מחד גיסא ולטפל במפגעים התחבורתיים כנדרש מאידך גיסא. תוכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר מתוקף חוק אוויר נקי אושרה רק בשנת 2013, אך לא תוקצבה כלל במסגרת התקציב האחרון.
מה עושים?
ראשית צריך להפריד בין מזהמים תחבורתיים לתעשייתיים ולטפל בכל אחד בנפרד. כל תוכנית צריכה להעמיד יעדים שאפתניים, אך ישימים וברורים, ובעיקר כאלה שלא משתנים מרגע לרגע. אולם מעל לכל, התוכנית חייבת להיות מתוקצבת ובלתי תלויה בתקציבי מדינה משתנים ולא יעודים. שאלת המימון היא קריטית, ובהקשר של מזהמים תעשייתיים, כפי שדורשים מהמפעלים, ובצדק, להשקיע השקעות בהתייעלות ובמניעת פליטות, כך יש להשקיע את הארנונה המשמעותית שהמפעלים משלמים לעיריית חיפה ולרשויות המקומיות במפרץ לטובת ניטור הזיהום מהמפעלים לרבות בדיקות פתע והפחתתו.
יכול להיות שבשלב ראשון צריך אפילו להפקיע את השטח התעשייתי מהרשויות המקומיות, בכדי להבטיח שהארנונה שמשלמים המפעלים תושקע בראש ובראשונה בפיתוח סביבתי של אזור
התעשייה, במתכונת של מנהלת בלתי תלויה או רשות לאומית, או כמועצה מקומית תעשייתית לפי המודל בנאות חובב ובתפן. לבסוף, הצלחה ביישום התוכנית תוכל להחזיר את האמון של הציבור במקבלי ההחלטות ובמפעלים, ולאזן בין האינטרסים ובין העלות והתועלת הכלכלית, החברתית והסביבתית של התעשייה במפרץ.
ומילה אחרונה, התוכנית להגדלת מתחם התעשייה באזור המפרץ, שאושרה על ידי הוועדה לתכנון ובניה במחוז חיפה ונמצאת בימים אלה בהליך ערעור בוועדה הארצית, תצטרך להמתין לדיון מחדש לאחר שתוכנית להפחתת זיהום האוויר באזור תיושם והצלחתה תוכח.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
גילוי נאות, הכותב הוא נציג העיר באר-שבע במועצה במקומית התעשייתית נאות-חובב
לפנייה לכתב/ת 
