"אנחנו וולשים, לא אנגלים"
מאות אוהדי וויילס שהגיעו לתמוך בנבחרתם במשחק מול ישראל הרעידו לפנות בוקר את הטיילת בת"א בשירה אדירה. יאיר קטן ניסה להגיד "לחיים" בוולשית, ראה את אחד מהם מטפס על תמרור ונהנה (כמעט) מכל רגע עם האורחים
אבל באמצע הלילה, ב"מייק'ס פלייס", אין זמן אפילו לומר "לחיים" בוולשית. וחבל, כי לא היה קל לשנן את ההגייה של הדבר הזה (נשמע בערך כמו "יחידה"). החבר'ה האלה לא אומרים כלום לפני שהבירה נעלמת ומרפדת בבטן את הדרך לבאה אחריה.
מאות אוהדים וולשים הגיעו עם הנבחרת שלהם לישראל, והציפו את הפאבים כהכנה למשחק. הם ניסו את הבירות המקומיות ואהבו אותן, שתו גם ממיטב הלהיטים המוכרים שלהם ובעיקר נהנו. הם אוהבים את הידידותיות של הישראלים, אבל יש להם בעיה אחת רצינית, כפי שאפשר היה לראות על החולצה שנתלתה בבר וקראה בעברית: "אנחנו וולשים, לא אנגלים".
כפי שסיפר לי אחד מהאוהדים, הישראלים בהם נתקלו פשוט לא יודעים איפה וויילס יוצאת. נהג המונית שלו אמר לו, "זה בלונדון, לא?" עבור אנשים פטריוטים שגאים במדינה שלהם ובזהות העצמית בתוך בריטניה, לא נחמד במיוחד לשמוע משהו כזה.
סיפור אחר, משעשע יותר, הראה שלא רק בישראל הם דוגמים את האלכוהול המקומי. בזמן שצפינו בלופ בווידיאו של החזיז שפגע בשוער הרוסי, קבוצה קטנה שעמדה ליד שולחן בחוץ נזכרה בביקור של וויילס במונטנגרו. מסתבר שאחד מהם היה כל כך שיכור בתוך האצטדיון, עד כדי כך שהוא עודד את מונטנגרו ב-20 הדקות הראשונות בגלל שלבשה את האדום המסורתי של וויילס.
זה ההווי של החבר'ה האלה. רובם משתדלים ללוות את הנבחרת בכל מקום אליו היא נוסעת, מכירים זה את זה, מחליפים סיפורים. זה לא עסק זול, אבל לרובם יש אמצעים, והאחרים לא מוותרים על החוויה. שבמקרה של ישראל, היא חוויה יקרה. אוהד מבוגר סיפר לי בתמיהה: "בכל מדינה אתה מסתובב עם העודף בכיס ולא יודע מה לעשות איתו. בישראל לא נשאר לך כלום ואתה מוציא יותר ממה שתיכננת".
לא שזה מפריע להם לצאת בשיטת הדלת המסתובבת עם עוד ועוד כוסות ובקבוקים. כשמצב הרוח משתפר, בשלוש לפנות בוקר, השירה האדירה בוקעת וטורדת את מנוחתם של דרי המלונות הקרובים.
כמה בחורים בתוך הבר שרו משהו על יוסי בניון, כנראה בגלל שלא הספיקו לחבר משהו חדש אחרי ששמעו שלא זומן, ובחוץ צעיר אחד התחיל בשירת רבים של "ויוה גארת' בייל", רגע לפני שניסה לטפס על תמרור.
כן, בייל. "הוא ינצח עבורנו במשחק", אמר לי מישהו. הוולשים הגיעו עמוסי ביטחון בכך שינצחו (רק אחד מהם הסכים לומר שתיקו יהיה תוצאה טובה), וכבר מתכננים את מסיבת הניצחון באותו מקום. והכל נובע מבייל. מדהים עד כמה מצב הרוח משתפר כשיש לך סופרסטאר ברמה עולמית בנבחרת שלך. האמונה בו מוחלטת, הוא אליל עבורם.
בחוץ, השירה הופכת ל"אנחנו רוצים להישאר כאן, לשתות לכם את כל הבירה, בבקשה אל תיקחו אותנו הביתה". כיף עם החבר'ה האלה. הם יודעים לעשות שמח, ובחיפה ידאגו לכך שוויילס תרגיש טוב. וגם אם התוצאה לא תהיה כפי שרצו, בטח שמסיבת הניצחון תתקיים בתור מסיבה כלשהו.
אוי, השיר פתאום התחלף למשהו קצת יותר בוטה. בוא נאמר שהבחור של התמרור והחברים שלו מזמרים על אנשים שעברו ברית מילה וכאלה שלא. למרות הבקשות המוקדמות - שמישהו ייקח אותם הביתה, או לפחות לחדר במלון.
לפנייה לכתב/ת 
