יותר פצועים קשה בצוק איתן מאשר בלבנון: "חייהם ניצלו"

11.2 אחוז מהפצועים במלחמת לבנון השנייה שהתרחשה בקיץ 2006 הוגדרו במצב קשה, כלומר, סבלו מפגיעות משמעותיות שגרמו לסכנת חיים ודרשו השגחה רפואית מיוחדת. 4.7 אחוז מהפצועים הוגדרו במצב אנוש והיו בסכנת חיים חמורה ומיידית, לאחר שסבלו מפגיעות מורכבות או מרובות. ב"צוק איתן" המצב היה חמור יותר: 15.5 אחוז מהפצועים היו במצב קשה, ו-6.3 אחוז במצב אנוש.

(צילום: דוברות מד"א)

פציעות קשות יותר אך טיפול יעיל בהתאם. "צוק איתן"(צילום: עידו בקר)

למרות הפציעות הקשות יותר, בסך הכול משך האשפוז הממוצע היה ב"צוק איתן" דווקא נמוך יותר - 21.8 ימים לעומת 31.6 ימים במלחמת לבנון השנייה. "זה היה לקח אדיר מלבנון, והצבא אימץ שיטת פינוי מהירה מהשטח לבית החולים. יש לכך משמעות בהצלת חיים. במלחמת לבנון השנייה היו פצועים שחיכו בשטח לפינוי, ומאז מפנים במהירות רבה יותר", הבהיר פרופ' קובי פלג, מנהל המרכז הלאומי לחקר הטראומה במכון גרטנר שביצע את המחקר.

על פי הנתונים, ב"צוק איתן" פונו 51.1 אחוז מהחיילים הפצועים מהשטח במסוק, לעומת 36.7 אחוז ב-2006. "הפציעות היו קשות יותר, אבל הטיפול היה טוב יותר והפינוי היה מהיר יותר, ובמבחן התוצאה זה עבד", לדבריו. 

פלג הציג את הנתונים בשבוע שעבר בכנס בבית החולים סורוקה, שטיפל ב-1,263 פצועים בקיץ האחרון, מהם 777 חיילים ו-486 אזרחים, מתוכם 53 פצועים קשה.

הבדל נוסף ניכר ביחס בין פציעות חיילים לבין פציעות אזרחים. במלחמת לבנון השנייה החיילים היוו 74.3 אחוז מכל הפצועים, ואילו האזרחים היוו 25.7 אחוז. לעומת זאת, ב"צוק איתן" שיעור החיילים הפצועים זינק ל-86.7 אחוז ושיעור האזרחים - 13.3 אחוז.

"הפציעות השתנו במהלך המבצע", הדגיש ד"ר מוטי קליין, מנהל היחידה לטיפול נמרץ בסורוקה. "בהתחלה היו יחסית יותר פגיעות בעיניים והבנו שהחיילים לא משתמשים במשקפי מגן. העברנו את המידע לצה"ל והפציעות האלו נפסקו. לאחר מכן ראינו פגיעות בעיקר בראש ובגפיים מכיוון שהחזה והבטן היו מוגנים היטב. בדרך כלל פגיעות חזה ובטן הן קטלניות. חיל הרפואה הכניס ציוד מתקדם לעצירת דימומים ועבד בסטנדרטים גבוהים יותר, והטיפול ברמת השטח שיפר משמעותית את סיכויי ההישרדות".

לפי ההשערות, הטיפול הטוב יותר ב"צוק איתן" גרם לשיעור הפצועים קשה הגבוה יותר, מכיוון שבעבר אותם פצועים היו נפטרים.