עם צמה וכדור בקנה: הקצינה הקרבית ביו"ש
רס"ן מירב קראוס מפקדת על מעצרים, רודפת אחר מחבלים ושומרת על איפוק גם כשפלסטינית מטיחה בה "את צריכה להיות אימא בבית ולא בצבא כובש". מפקדה: "בקרב המחבל ייפול לפניה". בצה"ל מעט מאוד קצינות-לוחמות בכירות, אבל מבחינת קראוס העתיד ורוד: אנסה להיות מג"דית ואקים משפחה
הכפר תלפית, גזרת רמאללה, 3 לפנות בוקר. פשיטה של צה"ל למעצר מבוקשים ולאיתור אמצעי לחימה מתחילה בהגעה מהירה ליעד. הכוחות סוגרים על קומפלקס המבנים. לאחר קבלת האישור הסופי בקשר "סגור" מתקרבת קצינת המבצעים של גדוד תבור לדלת הבית, עם כדור בקנה ודריכות שיא. כמפקדת הכוח היא לא מהססת להיכנס ראשונה, כתף אל כתף לצד המג"ד. המבוקש לא מופתע מהכוח הצבאי שמגיע באישון לילה לעצור אותו, אבל כאשר הוא מבחין בשיער הארוך שמגיח מאחורי הקסדה אפילו הוא מתקשה להבין אם באמת ניצבת מולו אישה, בלב השטח הפלסטיני, עם עלות השחר.
הוא לא טועה. אותה קצינת מבצעים היא רס"ן מירב קראוס, בת 28. היא מרגיעה את אמו ואחיותיו של המבוקש, שפורצות בבכי היסטרי, לוקחת אותן הצידה ומאפשרת ללוחמים וללוחמות שתחתיה להשלים את המשימה. קראוס מוודאת שאכן אותר הנשק, כמה שוטגאנים ואקדחים, ומשיבה את הכוחות שהשתתפו במבצע המוצלח. עם אור ראשון היא מגיעה למוצב הגזרתי ותופסת תנומה קלה לקראת המשימה הבאה - התמודדות עם מאות פלסטינים רעולי פנים בהפרת סדר אלימה.
זו, פחות או יותר, שגרת יומה של רס"ן קראוס, שנולדה וגדלה במושב חגור ולאחרונה מתגוררת בכפר סבא, לקראת המעבר עם בן זוגה לביתם בראש העין. קראוס הפכה בחודשים האחרונים לקצינה הקרבית הבכירה ביותר באוגדת איו"ש. היא השלישית בהיררכיה של גדוד תבור של פיקוד העורף, האחראי על הגזרה שמצפון לרמאללה בחטמ"ר בנימין - רק מתחת למג"ד ולסמג"ד. כקצינת האג"ם הגדודית היא יוצאת לעשרות מבצעים של סריקות אמצעי לחימה, מרדפים אחרי מחבלים, מעצרי מבוקשים והתמודדות עם הפרות סדר אלימות.
"במעצרי מבוקשים אני לא עדינה"
"בתפקיד שלי, בעיקר בסופ"שים, אני צריכה להרגיש את השטח, להיערך לכמה מוקדים של הפרות סדר, לחלק נכון את הכוחות כדי שנהיה חזקים בכל הגזרות", מספרת קראוס בשיחה עם ynet. "בפיקוד העורף נושא הלוחמות כבר לא מרגש במיוחד, אבל כשאני מגיעה לתדרך במבצעים משותפים כוחות מיחידות אחרות אני מקבלת מהם חיזוקים. במעצרי מבוקשים אני לא עדינה, ותמיד יהיה מי שיעיף עוד מבט אל השיער הארוך. יש יתרון בלהיות לוחמת ומפקדת, בעיקר בהתמודדות עם האוכלוסייה הפלסטינית, אבל אם הם מתפרעים, הם מקבלים ממני תגובה אגרסיבית. הוכחנו כבר שגם הלוחמות פועלות מכל הלב ועד הסוף. אין חצי כוח".
כמו עמיתיה, גם קראוס נתקלת מדי שבוע בהפגנה השבועית בנבי סאלח,
בקרבות הדה-לגיטימציה נגד ישראל. כמו את יתר החיילים ולוחמי מג"ב, גם אותה מקללים מתפרעים, בעוד עדשת המצלמה הפלסטינית רק מחכה למעידה של הכוחות: "אני יודעת שמה שהם מחפשים זה את התמונה, ולכן גם כשהם נצמדים לפנים שלי וצועקים אני שומרת על בגרות ואיפוק. היה מקרה שבאה אליי פלסטינית בהפרת סדר וצעקה עליי 'למה את בצבא? את צריכה להיות אימא בבית ולא בצבא כובש'. שמרתי על פנים חתומות והמשכתי במשימה".
קראוס, שנבחרה לקצינה מצטיינת לפני כמה שנים וקיבלה תעודת הצטיינות מיוחדת מהרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, לא רואה מדי יום את בן זוגה, ואף רחוק מזה. עם זאת, היא בטוחה שאפשר לשלב בין אימהות עתידית לבין קריירה צבאית קרבית: "ניתן לשלב בין השניים, וחובת ההוכחה היא עליי כדי שאתמנה לסמג"דית ובעתיד גם למג"דית. בן זוגי בהחלט תומך ומבין גם בנושא היציאות שלי הביתה, אחת לשבועיים".
רק מג"דית לוחמת אחת בצבא
אך המקרה המוצלח של קראוס נחשב לחריג בנוף הקרבי בצה"ל. כיום אמנם 90% מהתפקידים בצבא פתוחים גם לנשים, טייסות קרב הן לא זן נדיר בחיל האוויר, וכך גם קצינות ולוחמות בגדודי תותחנים, ההגנה האווירית, פיקוד העורף, יחידת סנפיר של חיל הים, איסוף קרבי, מג"ב וגדוד החי"ר המעורב קרקל - אך מעטות בלבד הצליחו להשתלב בצמרת יחידתן. ברובן המכריע של היחידות המעורבות, הלוחמים הם הרוב. ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת את הקצינות-לוחמות שהשתלבו בתפקידי פיקוד שמעל למפקדת פלוגה. כיום משרתת בצה"ל מג"דית לוחמת אחת בלבד, במערך האיסוף הקרבי.
בסך הכול, פחות מ-5 אחוזים מהמשרתות בצה"ל הן לוחמות, והן מהוות אחוז חד-ספרתי מכוח האדם הלוחם בצבא. כל הלוחמות מתנדבות לשלוש שנים, אך על מנת להגדיל את אחוז הלוחמות ביטלו בצבא את הגיבוש ללוחמות. הבשורה המעודדת יכולה להגיעה מפתיחתו של גדוד חי"ר מעורב חדש, ברדלס,
שבדומה לקרקל יהיה גדוד גזרתי קבוע שאינו מתמרן במלחמה ויהיה אחראי להגנת הגבול המזרחי בבקעת הירדן. בנוסף, לקראת מחזור הגיוס האחרון, מרס 2015, נרשמה עלייה של 30% לפי נתוני אכ"א בנכונות נערות לשרת כלוחמות.
לפנייה לכתב/ת 
