הציבור הערבי עדיין משווע לאדמה. דעה

הציבור הערבי מציין היום (ב'), זו הפעם ה-39, את יום האדמה. האירוע הזה הוא קודם כל אירוע מחאה נגד הסוגיה שהיא עדיין הקשה והבוערת ביותר עבור רוב האזרחים הערבים בישראל: סוגיית הקרקעות.

• לכתבות נוספות בערוץ הנדל"ן
  

יום האדמה נולד ב-30 למרס 1976, כאשר הוכרזה שביתה כללית והתקיימו הפגנות בחברה הערבית נגד החלטת הממשלה (ממשלת רבין הראשונה) – להפקיע קרקעות פרטיות בהיקף של 20 אלף דונם מידיהם של אזרחים ערבים כחלק מפרויקט "יהוד הגליל".

ההפגנות דוכאו בכוח בידי כוחות הביטחון ובמהלכן נהרגו שישה אזרחים ערבים. יום האדמה הוא יום זיכרון לאותו אירוע – אך גם יום מחאה נגד מדיניות הממשלה בסוגיית הקרקעות.

מדיניות הפקעת הקרקעות אמנם כמעט הופסקה, אבל הממשלה עדיין מקיימת מדיניות מעוותת ומפלה בחלוקת משאבי הקרקע, שמשפיעה על חיינו - האזרחים הערבים - באופן יומיומי.

רק 2,000 היתרי בנייה בשנה

ניקח לדוגמא משפחה ערבית ממוצעת ונראה כיצד היא מושפעת ממדיניות חלוקת הקרקעות. נניח, לצורך הדוגמא, שזוג צעיר מקלנסווה מתחתן ורוצה לעזוב את בית הוריו לבית משלו. נניח שלמשפחה הזאת יש קרקע פרטית בבעלותה, והזוג רוצה לבנות עליה בית. הזוג הזה יגלה עד מהרה כי ייאלץ לחכות שנים ארוכות עד שיקבל היתר בנייה.

רחובות מוזנחים בקלנסווה(צילום: חסן שעלאן)

הליך ההיתרים והאישורים לבנייה לאזרחים ערבים אטי ומסורבל עוד יותר מההליך (האטי והמסורבל) של מתן היתרי בנייה ליהודים. מדי שנה מתקבלים פחות מ-2,000 היתרי בנייה לערבים, למרות שיש צורך בכ-9,000 אישורים בשנה. בעלי קרקעות ערבים שמבקשים היתרי בנייה מחכים לעתים עשר שנים.

עכשיו נניח שלאותו זוג אין קרקע בבעלותו והוא מחפש לרכוש בית או קרקע לבנות עליה. במקרה הזה, הזוג יגלה שכמעט ואין בתים כאלה למכירה, ושמחירי הקרקע לרכישה הם אסטרונומיים בשל מצוקת הקרקעות. מחירי הקרקע בקלנסווה – יישוב ממעמד סוציו-אקונומי נמוך – דומים לאלה של היישובים היהודיים המבוססים ביותר.

הסיבה לכך היא שתכנון היישובים הערביים תקוע ותחומי השיפוט שלהם לא גדלו מאז הקמת המדינה, למרות שהאוכלוסייה גדלה פי עשר, ורבים מהם אף הצטמצמו בשל הפקעת האדמות. הממשלה כמעט ואינה מקצה קרקעות מדינה לערבים - גם במקומות שבהם הקרקעות הללו נלקחו בעבר מאותם ערבים עצמם. מזה עשרות שנים יש תוכניות ודיבורים על הקמת עיר ערבית חדשה - אך דבר אינו מתקדם בשטח.

ייתכן שבני הזוג מזוג מקלנסווה ירצו לקנות או לשכור בית ביישוב יהודי. במקרה כזה, יש חשש שייתקלו בסירוב מצד בעלי הדירות היהודים בשל העובדה שרבים מהם אינם רוצים להשכיר ולמכור דירות לערבים.

התוצאה היא שהציבור הערבי סובל ממצוקת דיור חריפה לפחות כמו מצוקת הדיור הקשה שממנה סובל הציבור היהודי. וכל זאת עוד לפני שמגיעים למצוקתם של רבבות האזרחים החיים ביישובים הבלתי-מוכרים בנגב.

עצרת ליום האדמה בעראבה(צילום: חסן שעלאן)

ולמרות הכול, דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה על מחדלי הדיור התעלם לגמרי ממצוקת החברה הערבית ומהמחדלים שגרמו לה, כאילו שאנחנו, האזרחים הערבים, כלל איננו חלק מהמדינה.

יום האדמה עומד השנה, איפוא, בסימן של תביעה אזרחית לשוויון בין ערבים ויהודים בגישה למשאבי הקרקע. השיח האזרחי בחברה הערבית מעולם לא היה ברור וחד יותר.

הצעדים הדרושים לפתרון הבעיה 

עברנו מערכת בחירות עכורה ומכוערת, וכעת, הממשלה המתגבשת חייבת לתת מענה לשיח האזרחי ולהתחיל מיד בצעדים לפתרון הבעיה היום-יומית והמרכזית הזאת.

על הממשלה להרחיב את שטח השיפוט של היישובים הערביים, לפתוח בהליך מזורז לאישור תוכניות מתאר לכלל היישובים הערביים ולזירוז הליכי מתן אישורי הבנייה, לפתור את סוגיית קרקעות הבדואים בהסכמה תוך הכרה בקיום הכפרים הלא-מוכרים, ולהפסיק את מדיניות הריסת הבתים.

הממשלות הקודמות עסקו רבות בפיתוח הכלכלי של האוכלוסייה הערבית. אלא ששום פיתוח כלכלי לא יוכל להתקיים בלא לפתור את סוגיית הקרקע, סוגיית האדמה.

כולי תקווה שמהלך אמיץ בתחום הזה יקרב אותנו לשוויון ויתחיל לתקן את הנזקים שנעשו ליחסי יהודים וערבים בישראל.

ד"ר ת'אבת אבו-ראס הוא מומחה לקרקע ותכנון ומנכ"ל שותף בארגון "יוזמות קרן אברהם".