תערוכה: הסרטים של פעם, גם הכרזות
תערוכת "אלנבי ומוגרבי - היו זמנים בקולנוע" במוזיאון ארץ ישראל מביאה שרידים של תקופה שנשכחה, בה החלה החשיפה של התל אביבים לסרטים מעבר לים. צפו בכמה מהכרזות שהוצגו בזמנו בבתי הקולנוע מוגרבי ואלנבי
היה היה פעם בתי קולנוע בתל אביב ושמם קולנוע מוגרבי וקולנוע אלנבי. שני בתי הקולנוע, שהפכו למוסדות תל אביבים של ממש הוקמו בשנות ה-30 והפיחו סביבם בעיר המתפתחת זוהר מחו"ל, שהגיע הרחק מארצות הברית ומגרמניה (ערב עליית הנאצים). תערוכה חדשה בשם "אלנבי ומוגרבי - היו זמנים בקולנוע", שתיפתח מחר (ג') במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, מציגה לקהל הרחב שרידים מאותם ימים בתוליים של חשיפה להוליווד: תצלומים, קטעי וידאו וגם כרזות סרטים כפי שעוצבו בין השנים 1931-39.
"פתיחתו של קולנוע אופרה מוגרבי בשנת 1930 מציינת למעשה את ראשיתה של כרזת הסרטים הצבעונית", אומר אוצר התערוכה גיא רז, "צייר הכרזות הראשי היה המעצב ישראל הירש.
כרזות נייר אלו הופיעו בעיקרן עד 1935 - שנת ייסודה של התאחדות בעלי בתי הקולנוע בארץ, שהחליטה על מודעות הנושאות מסר מילולי בלבד. הוויתור על כרזות צבעוניות השאיר בידי בעלי בתי הקולנוע את פיתוח תפאורות הענק בחזית בתי הקולנוע, ברוח התפיסה השיווקית האמריקנית.
הכרזות והשלטים היו פרי רוחו היוצרת ויוזמתו השיווקית של בעל בתי הקולנוע בעת ההיא, ירוחם ורדימון, שראה בשמות הסרטים, ששולבו בכרזות ובתפאורות, הזדמנות פז להנחלת השפה העברית בכיכרות העיר. במקרים רבים הפליג בדמיונו ובכושרו הלשוני במתן שמות משלו שלא היו בבחינת תרגום ישיר, כמו 'מה יפית עמק נווי', 'אקורד הלבבות', 'איכה ירדת אדם' ועוד. אלה ביטאו לעתים משחקי מילים הנובעים מקשר אסוציאטיבי או ישיר לתוכני הסרטים שהקפיד לראות בטרם יחתום על חוזים עם המפיצים".
הכרזה ההוליוודית הרווחת, כפי שהתנסחה גרפית בשנות ה-30, התבססה על דימוי מצולם ועל שתי תבניות עיקריות: האחת - שימוש בדיוקנו של כוכב או כוכבת הסרט במרכז הכרזה ויצירת הילת זוהר סביב ראשם. השניה - הצגת שיאו של סיפור העלילה, לרוב במפגש בין השחקנים הראשיים. הכרזה מצרפת בהגזמה מכוונת דימויים, צבעוניות סמלית וטיפוגרפיה מיוחדת. בניגוד לכרזות התעמולה של האתוס הציוני, כרזות הקולנוע שנוצרו בארץ לא הציגו חלוצים אלא כוכבים מעבר-לים".
תערוכת "אלנבי ומוגרבי - היו זמנים בקולנוע", במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. פתיחה: 31 במרס, נעילה: 28 בפברואר, 2016. אוצר: גיא רז
לפנייה לכתב/ת 
