מורה טוב הוא מורה שלא ישן מדאגה לתלמיד
איך בונים מערכת אמון בין מורה לתלמיד? איך גורמים לנער להתפתח ולרכוש את הכלים המתאימים לחיים תוך כדי יצירת הזדמנות שווה לכל אחד? "אם תלמיד לא נרדם בלילה כי אין לו מיטה משלו, לא אוכל לצפות ממנו ללמוד ולתפקד, אומר טל בהרב, מורה בתכנית חותם. "תפקידו של המורה היא הרבה יותר מלהגיע לכיתה, ללמד את החומר ולתת ציונים"
לכל אחד מאיתנו יש איזשהו סיפור על מורה מהיסודי, מהחטיבה או מהתיכון שאמר לנו משפט מסוים או התנהג בדרך מסוימת שגרמה לנו להסתכל קצת אחרת על החיים, להניע אותנו קדימה או שפשוט גרמה לנו להעריך את עצמנו קצת יותר.
מורה, יעיד כל פסיכולוג, הוא מקור משמעותי ועיקרי, לעיתים יותר מהורה, בהתפתחות הילד. הוא ממלא זמן נכבד מחיינו, מלווה אותנו 12 שנים בשלבים הכי רגישים של התפתחות האישיות שלנו, ויש לו השפעה ניכרת על האופן שבו נתפקד כבוגרים. תפקיד המורה ככזה, מקבל משמעות גדולה אף יותר כשהתלמיד מגיע ממעמד סוציו אקונומי נמוך, וכאשר הרקע שלו אינו תמיד מאפשר לו הזדמנויות שוות להצלחה בחיים הבוגרים.
את תפיסת המורה כמחנך לחיים, נדמה לעיתים שזנחנו כחברה, ויש שיעידו שתפקיד ההוראה הפך לתפקיד טכני שכל מהותו הוא לסיים את החומר בסוף השנה ולהוציא ציונים טובים. תוכנית חותם מחזירה את התפיסות הללו למציאות הלכה למעשה ומגדירה מחדש את תפקיד המורה בחיי התלמיד. התוכנית פועלת בפריפריה, ובכך מנסה לאפשר שוויון הזדמנויות בחינוך בישראל. באמצעות גיוס והכשרת מורים ומורות מכל רחבי הארץ, מנסה התוכנית לצמצם את הפערים החברתיים ולשפר את מערכת החינוך כולה.
טל בהרב הוא חותמיסט שמלמד בשלוש השנים האחרונות בבית הספר קריית חינוך יפו עירוני ז'. בהרב עוסק בחינוך כבר שנים רבות, ובקריית החינוך משמש כמורה-מחנך וכרכז שכבה. "בשביל להגיע לשיווין הזדמנויות צריך להבין שכל פרט וכל תלמיד הוא שונה, ייחודי ומיוחד, ולכל תלמיד רקע שונה, אתגרים וצרכים שונים", הוא מסביר. "כולם לומדים את אותו החומר ביחד, נבחנים באותה צורה, מבנה שיכול לשמש את מי שקל לו ויש לו תמיכה, אבל מקשה על מי שיש לו חסכים או פערים".
"אם תלמיד לא ישן בלילה כי אין לו מיטה משלו אני לא אוכל לצפות ממנו ללמוד".
בהרב מאמין, כמו שאר החותמיסטים, כי תפקידו של המורה היא הרבה יותר מלהגיע לכיתה, ללמד את החומר ולתת ציונים. מה שעומד לנגד עיניהם היא האמונה שעל מנת שהילד יצליח לרכוש כלים על המורה להכיר אותו מקרוב, את עולמו, את קשייו ואת החסמים שלו, ליצור מערכת יחסים שמבוססת על אמון, ורק אז לבחור בדרך שתתאים לו ותאפשר לו להתפתח. "כמחנכים, אנחנו צריכים להסתכל על מכלול החיים של התלמידים, להיות הקייס מנג'רים שלהם. אנחנו שואלים מה התלמיד חווה, מה מניע אותו ומזין אותו, ורק אם אצליח לפנות לכל החלקים השונים שבו, אוכל לצמצם את הפער. אם תלמיד לא ישן בלילה כי אין לו מיטה משלו אני לא אוכל לצפות ממנו ללמוד ולתפקד. אם מישהו רוצה לשנות צריך להבין שהגדרת התפקיד היא לאפשר מציאות חיים יותר טובה אחרת הפער יישמר".
לדבריו, המערכת החינוכית הקונבנציונאלית פחות כשירה, בהרבה מן המקרים, להתייחס לקשיים הרגשיים של התלמידים. "בחינוך שלנו אנחנו שמים דגש גדול גם בהתייחסות הצוות, בדיאלוג עם התלמידים לגבי המרחב הזה. מורים צריכים לעשות ביקורי בית אצל כל התלמידים שלהם. אני נפגשתי עם כל ההורים, והתלמידים, לפני ובמהלך השנה, אני בקשר עם כל גורמי הטיפול והרווחה הרלוונטיים, מרשויות אכיפה וכלה בשירות הפסיכולוגי".
הוא מדגיש את עיקרון האמון בין המורה לתלמיד, ומסביר כי אותם תלמידים פגועים במישור זה. "הם למדו שאין סיבה לתת אמון כי הם מבחינתם ניסו ונכוו, ועכשיו האמון הוא המקום הכי מעורער שיש, בטח אם מגיעים מסביבה לא פשוטה. אני יכול להגיד לתלמידים שהם חשובים לי אבל זה רק מילים, לכן אני צריך לעשות מעשים מסוימים ואז זה יקרה. אם מישהו במצב רוח לא טוב, אני אתקשר אליו, אעצור את היום שלי, אברר מה קורה. מערכת היחסים בינינו היא פתוחה וכנה, אבל יש בה גם גבולות, ציפיות ודרישות. זה דורש זמן והשקעה ויכולת רגשית להכיל הרבה מאוד קושי שלהם וגם ושל עצמך. אם הצלחתי להגיע ליחסים של אמון וכבוד הדדי, נוכל להתקדם לכל מקום שנרצה".
הנחת העבודה הבסיסית של החותמיסטים היא כי התלמידים רוצים להצליח, ועל המורה לשדר להם כי גם הוא מאמין בכך. "זה לכאורה משהו קטן אבל זה הבדל תהומי לילד", אומר בהרב. "התלמידים מבינים שיש סיכוי שבאמת אכפת למורה מהם. תלמיד שאומר 'אין לי כוח ללמוד עכשיו', אני יכול לכעוס אבל אני קודם כל עוצר ושואל מה קורה פה. העמדה הראשונית שלי היא קודם לברר ולהבין מה קרה. לדוגמה, תלמידה שכעסו עליה מאוד, לא הקשיבה, עשתה משהו אחר והוציאו אותה מהשיעור. ישבה בחוץ מבואסת. אני יכול להתחיל בלכעוס ולהיות מאוכזב, אבל אז מגלה שהיא בעומס רגשי ממשהו שקרה בבית".
לשבור את תקרת הזכוכית
יחד עם בהרב פועלים בקריית חינוך יפו עוד שני חותמיסטים, מיקה יצחקי ושלומי דלויה, גם הם כבר 3 שנים בקריית חינוך יפו. יחדיו הם מנסים לחולל את השינוי בחייהם של התלמידים. לדברי יצחקי יש לתלמידים הזדמנות לפגוש מבוגר שמאמין שהדברים הם לא גזרת גורל, אלא מישהו שרואה בו סיכוי לשבור את תקרת הזכוכית. "אני מאמינה שיש לו סיכוי לצאת מהמקום שהוא בא ממנו. אני מאמינה שכן אפשר לחתור לכיוון של צמצום פערים במובן של לתת לילד ביטחון בעצמו וביכולות שלו. המטרה שלנו היא לא לוותר עליהם. אם תשדרי לו שאת לא מוותרת עליו, יש יותר סיכוי שהוא יחזור לבית הספר ויגיע לתעודת בגרות. זה המון עבודה קשה מאוד וסיזיפית אבל הרגע הזה שאת רואה ילד בכיתה שמצביע ומספר משהו אחרי ששתק שנה שלמה, משמיע את הקול שלו, זה רגע מכונן. פתאום הם מבינים, 'חשבתי שאני גרוע אבל אני בעצם טוב'".
"אנחנו עובדים על תחושת הערך העצמי שלהם", אומר בהרב. "לדוגמה, לפעמים התלמידים בודקים את המבחנים של עצמם. אם מישהו מגיש טופס ריק אני שואל את עצמי איך הגענו למצב שהוא לא יכול לכתוב מבחן, ומבין שאולי אף פעם לא לימדו אותם איך ללמוד. התלמידים כן ייבחנו וכן יקבלו ציונים, אבל הם יעשו גם דברים אחרים".
השלושה מנסים לפרוץ את הגבולות המוכרים של שיטות ההוראה הרגילות ובכך להתאים את תנאי הלמידה לתלמידים. יצחקי משמשת כמורה לתנ"ך אך רואה עצמה כמחנכת לכל דבר עבור תלמידיה. "זה פחות משנה מה אני מלמדת אלא איזה ערכים אני מביאה", מסבירה יצחקי. "אני משתדלת להתאים את השיעורים שלי בצורה חווייתית, יצירתית, עבודה בקבוצות, שהילדים יכולים לבוא לידי בביטוי בהם. זה מתבטא באווירה בכיתה ובקשר שנוצר ביני לבין התלמידים, הם משתפים אותי בדברים שעוברים עליהם, אני מאוד מעורבת בחיים שלהם, והם בעצמם מעידים שמאוד מעניין להם. אנחנו בחותם מראש באים עם רצון לעשות משהו אחר, לבוא אחרת לילדים האלה".
כמו יצחקי ובהרב, גם דלויה, המשמש כמורה לאנגלית, רז שכבה ומחנך, מאמין כי הוראה טובה היא הוראה שנוגעת בחיי התלמידים. "אי אפשר להנגיש את המהפכה הצרפתית בלי לקשר זאת לעולמם של התלמידים. השיעורים הם באמת מקום של יצירת מרחב שבו אפשר לדבר ולהעלות דברים, ממוזיקה ועד פסיכולוגיה. אם אני רוצה ללמד משהו, צריך קודם כל לבוא ממקום שיאתגר אותם לחשוב במונחים שלהם. גם למידה יכולה להיות מקום של עבודה על הרגש. יש צורך בהיכרות עם התלמידים. צריך לחזק תלמידים ממקום חיובי, לשבת ולדבר על פסיכולוגיה חיובית, לדבר על הקשיים שלהם, ולהתחייב לעבוד איתם ברמה הרגשת".
מנסים לעשות תיקון
מטרת העל של התוכנית היא להנחיל את שיטת החינוך הזו לחברה כולה. "חותם הוא ארכון שמכשיר מורים לחולל שינוי חברתי. אנחנו הרבה פעמים פוגעים בתלמידים שלנו בלי לדעת, ולו בגלל המבנה, העומס, המבחנים", מציין בהרב. "המערכת לא באמת בנויה להתייחסות פרטנית רגישה.
אם יש תלמיד שכל השנים מדדו אותו דרך הציון הנמוך, תחושת הערך העצמי שלו היא נמוכה, וברור שהוא יחשוב שהוא לא שווה כלום. אנחנו עושים נזק, ואנחנו מנסים לעשות תיקון. אצלנו יש מרכז שפועל אחר הצהריים שמפעיל בית הספר, עם הוראה פרטנית, עזרה, סיוע וליווי רגשי. צריך שיהיו יש יותר שעות הוראה, יותר תשומת לב, ואצלנו יש למורים יש יותר חופש ליזום, להוביל תהליכים שמקרבים אותנו ואותם לאפשרות להצליח. אני כל הזמן עסוק בלחשוב איך ליצור להם הזדמנות להצלחה".
ברהב מוסיף כי "האתגר שלנו הוא לא רק האישי והאינדיווידואלי של איך התלמיד יהיה מועצם, אלא גם חברתי. אנחנו מנסים לחנך אזרחים ביקורתיים, אינטליגנטיים, חושבים, שרואים ערך במעורבות חברתית, ולא כסיסמה".
דלויה מוסיף כי "צריך להתנתק מהרעיון של הוראה כהקניית ידע ומיומנויות, זה לא רק זה. זה לא יכול להיות מנותק מהמקום הרגשי והאישיותי של התלמיד. צריך למצוא את המסגרת שתאפשר לתלמידים להתחזק במקום הרגשי ואז יש יותר סיכוי לחשוב על ההוראה בכיתה. עם זאת, אני כן חושב עובר משהו טוב על ההוראה, ואני מקווה שזה ימשיך להשתנות. אבל המקצוע הזה הוא לא רק לאנשים שרוצים לסיים מוקדם מתוך נוחות. זה מקצוע שצריך לקחת ברצינות, להעמיק בו, וזו עבודה עצומה".
חותם היא יוזמה משותפת של משרד החינוך, ג'וינט ישראל, קרן נעמי ותנועת הכל חינוך. חותם מקדמת שוויון ההזדמנויות בחינוך בישראל. זאת, על מנת שכל ילד יוכל לבחור את עתידו בלא קשר לרקע ממנו הוא בא.
חותם מציינים חמש שנים של עשייה בכנס בינלאומי, בו ניתנת הזדמנות לחשיפת העשייה, למידה משותפת וחשיבה על השנים הבאות.
רוצים ללמוד עוד על חותם? כנסו לאתר
לפנייה לכתב/ת 
