מדריך: על ארבעה בנים דיבר שוק העבודה
כולנו מכירים את ארבעת הבנים מההגדה, ואפילו מקרוב - במשרד שלנו. מה הדרך הנכונה להתמודד עם כל אחד מהם, איזה טיפוס אתם בעצמכם ומה המשמעות על הקריירה שלכם? מדריך לחג
מדי שנה, מתכנסים בני המשפחה הקרובה והרחוקה סביב שולחן אחד וקוראים בהגדה של פסח. אם נשים בצד לרגע את הרצון להגיע ישר לארוחה, נוכל לשים לב לכמה אלמנטים בהגדה שמשקפים לנו גם את המציאות של זמננו. למשל - ארבעת הבנים, שמסמלים 4 גישות שונות כלפי אותו מידע היסטורי, ואת האופן שבו כדאי להעביר להם אותו כדי שהוא ייקלט.
אז איפה נתקלתם לאחרונה באחד מהבנים (או אפילו ביותר מאחד) במקום העבודה, וחשוב מכך - האם אתם בעצמכם דומים להם?
כתבות נוספות בערוץ הקריירה:
מודעת דרושים בפייסבוק: "נ.ב. חירשת"
מה המעסיק לומד מכתב היד שלכם?
מה עדיף: רילוקיישן או נסיעות רבות לחו"ל?
חכם: מר יודע כל
קווים לדמותו: בהגדה, מדובר בידען שכבר קרא ולמד בעצמו, ובטוח שאין לאבא שלו שום דבר חדש ללמד אותו - ואולי הוא יכול אפילו ללמד אותו דבר או שניים בעצמו.
ואיך זה מתבטא בעבודה? דווקא בגלל שאתה יודע הרבה דברים, אתה מעדיף ללכת בדרך שלך ולא להקשיב למה שאחרים אומרים. לפעמים, כשהם מעבירים עליך ביקורת זה אפילו קצת מעליב אותך, כי האגו חוטף טלטלה בדרך. מאידך, יש לך גם הרבה ביקורת על איך דברים עובדים, ואתה מביע אותה לעתים קרובות.
נקודה למחשבה: לפעמים צריך לדעת לשחרר. אחרת, כשתצטרך לקבל את דעתם של אחרים זה יכול לגרום לך למעמסה רגשית כבדה. בעיני אחרים אתה עלול להיתפס כאדם שלא יודע לקבל ביקורת, ובכלל, הקו הדק בין חכם לחכמולוג עשוי להיות דק מדי. זה טוב להיתפס כמישהו שיש לו מה להגיד ושמוסיף את דעתו בישיבות עבודה, אך החוכמה האמיתית טמונה במינונים - בחר את הנושאים ששווים את ההערות שלך, כדי שאלו יתקבלו בהערכה ולא יעברו אוטומטית לצד במוח שמסנן דברים.
רשע: ציניות כדרך חיים
קווים לדמותו: הרשע הוא בעצם הבן שמגיע לחגוג את החג רק בגלל שהוא חייב, מפזר בדיחות על כל העניין ולפעמים אף יוזם ויכוח עקר עם אחד המאמינים הכבדים של הסדר.
האם אתה הרשע בעבודה? כשהייתי חיילת קיבלתי תפקיד שלא הייתי מרוצה ממנו, ומן הסתם, גם לא היה עם מי להתווכח. תהיה הסיבה אשר תהיה, אי שביעות הרצון שלי מהתפקיד שנבחר עבורי השפיעה על כל ההתייחסות שלי אליו. כבר בחפיפה זלזלתי בשיטת העבודה המיושנת ובעיקר, במוטיבציה ובהזדהות עם המערכת שהפגינה החיילת שאותה החלפתי. באותו זמן הייתי הרשע - התנשאתי, התנהגתי בציניות ושידרתי לכולם שאני לא חלק אמיתי מהמערכת.
נקודה למחשבה: בניגוד לתפקידי הצבאי, שבו לא בחרתי, כשאנחנו מרגישים כמו נטע זר בעבודה יש לנו שתי ברירות - לעזוב או להישאר. אם החלטנו לעזוב, אז כדאי לעזוב למקום שבו נהיה בורג גאה במערכת. ואם החלטנו להישאר - אז רק בתנאי שנמצא את האהבה לתפקיד שלנו. כי בינינו, העולם נראה כמו שהוא נראה, בין היתר, גם בגלל אנשים שעובדים בעבודה שהם שונאים.
תם: נקודת מבט רעננה
קווים לדמותו: זה יכול להיות העובד החדש בחברה, שעדיין לא קיבל על עצמו את הסדר הקיים, או פשוט מישהו שניחן בהסתכלות על העולם שחפה מדעות קדומות. נקודת המבט הזו מאפשרת לו להביט על הכל מנקודת מבט רעננה, ולהבחין בדברים שאחרים פספסו.
האם אתה התם בעבודה? התמימות שלך בוודאי משחקת לטובתך כשצריך להאיר על בעיה ממקום אחר, אבל פועלת לרעתך במצבים שבהם אתה יוצא קצת "חמור קופץ בראש" - לדוגמה, כשאתה חושב שניתן לפתור בקלות בעיות שגדולים וטובים ממך לא הצליחו. למה זה קורה? כי אתה לא רואה את כל הצדדים של המטבע ואת כל השחקנים שבמשחק. כדאי לך להיזהר מהתייחסות פשטנית מדי לדברים, והתעלמות מכל הרבדים העמוקים ואף הסמויים שקיימים שבכל סוגיה.
ושאינו יודע לשאול: אגוז קשה לפיצוח
קווים לדמותו: בהגדה, הוא הבן שלא שואל ולא מתעניין, ועל כן יש לספר לו על יציאת מצרים בכל זאת. בעבודה, זה העובד השתקן שיכול לעשות אחלה עבודה, אבל בשקט, ושיעדיף סיעור מוחות במייל ולא בישיבה מרובת משתתפים.
האם אתה "זה שאינו יודע לשאול" בעבודה? לא כל האנשים דומים זה לזה - יש טיפוסים מוחצנים, שאוהבים לדבר ולהציג את עצמם בכל הזדמנות, ויש אותך - שלקחת את הביטוי "סייג לחוכמה, שתיקה" והפכת אותו לקריירה. אך בסיטואציות רבות בחיים, הטבע הזה שלך בוודאי גורם לך להרגיש פחות טוב עם מי שאתה. במיוחד כשאנשים אחרים מתעלמים מקיומך, או ממלאים את החסר בשבילך על ידי הסקת מסקנות שגויות לגביך.
בעולם העבודה, זה יכול להתבטא בחוסר היכולת להרשים במקום שבו צריך לדבר. למשל, במרכזי הערכה, שבהם אתה חושב ש"אם זה רק היה ראיון של אחד על אחד, הייתי עובר את זה". לא פשוט להיות אדם מופנם, אין ספק בזה. ועוד יותר קשה לנסות להיות מישהו אחר רק כדי שאנשים אחרים יבינו אותך.
נקודה למחשבה: בתור מופנמת מבטן ומלידה, ומאחורי כבר שני מרכזי הערכה כושלים, הבנתי שיש מצבים בחיים שדורשים יציאה משריון הצב ולו לכמה רגעים קריטיים, כי זה יעזור לי להתקבל לעבודה. הסתבר שצדקתי, כי במרכזי ההערכה הבאים שבהם השתתפתי, כבר יכולתי לבחור איפה אני מעדיפה לעבוד.
אבל גם בלי קשר לראיונות עבודה ולמרכזי ההערכה - חשוב להבין שלפעמים אנשים תופסים את המופנמים כשאנשים לא אכפתיים, רק כיוון שהם לא מצליחים לגבש עליהם דעה. ואין מנוס - בשביל כבוד צריך לעבוד, ולכן כדאי מדי פעם לזרוק איזו מילה למישהו על משהו. זו לא כניעה לערכים שונים, זה רק כדי לשמן את הגלגלים ולצאת מהקונכייה.
יכול להיות שזיהיתם את עצמכם באים לידי ביטוי באופן מובהק באחד הבנים, ויכול להיות שזיהיתם משהו קטן מעצמכם בכל אחד מהם. כנראה שאין חדש תחת השמש, ומאז ועד היום - אנשים נשארים אנשים. החוכמה היא לדעת לזהות ולנצל את התכונות המיוחדות שלכם במינון שבו הן מקדמות ולא מזיקות.
הכותבת היא מנהלת תוכן בנושא עבודה וקריירה ב-AllJobs
לפנייה לכתב/ת 
