השלום מתחיל בתוכו

ליגת ה-NBA ב-ynet ספורט:

• ניצחון דחוק לקליבלנד, לאב ושאמפרט נפצעו‏
• ארווינג: "אחד המשחקים הכי מכוערים שהייתי בהם"‏
• הטעות שעוד תעלה לדייויד בלאט ביוקר
  

שלא במפתיע, המעבר לאיטליה של מטה וורלד פיס - רון ארטסט לקונבנציונאליים שביניכם - לא ממש הפתיע אף אחד. זאת הייתה רק עוד תחנה בשרשרת חייו ההזויים גם ככה, של אחד השחקנים הצבועניים שדרכו על מגרש כדורסל אי פעם. כל זה לא היה חריג כל-כך, אלמלא אותו שחקן לא היה מגיע רחוק כל-כך. חייו מזכירים סצנה ארוכה ומתמשכת מביוגרפיה מומצאת של שחקן שזכה באליפות ה-NBA, נבחר לשחקן ההגנה של העונה ואפילו השתתף במשחק האולסטאר, אבל לא ויתר על אף הסתבכות פוטנציאלית במעלה ההר.

ובסוף הוא נחת באיטליה. מטה וורלד פיס מוצג בקאנטו(צילום: AP)

ארטסט הוא השחקן הכי מוזר שהגיע הכי רחוק. במו ידיו ומוחו הוא הצליח להגדיר מחדש את גבולות הפרובוקציה, להוכיח שלמקוריות ולביזאר אין באמת גבול ובדרך לקריירה מצליחה עצר בלי התרעה במקומות

 שהוא ראה לנכון כדי להוכיח שאפשר לגעת בשמיים - אבל להשאיר חותם של אי-שפיות על כל דבר בדרך לשם.

קשה לצייר קווים לדמותו מי שנחשב לאחת הדמויות היותר לא מוגדרות שצמחו בתחומי מגרש כדורסל. זה לא אומר שננטוש אתכם בצידי הדרך בלי לוודא שאתם מספיקים לעקוב אחרי כל ההתרחשויות שמר ארטסט זימן לנו, בלי להשאיר אף שנה יתומה מאירוע פסיכוטי כלשהו, בלי אף רגע דל. כדי לעשות לכם קצת סדר בתוך תמהיל האירועים הצבעוניים והמתוסבכים שקרו עם הבחור, תרשו לנו להזמין אתכם למסע קצר בין כל היעדים המשונים וציוני הדרך שרשם השחקן ששינה את שמו כדי להביא לשלום עולמי, הלך מכות עם אוהד באמצע משחק ובקיצור - היה פשוט מטה וורלד פיס. או החבר של הפנדה. עכשיו הוא בקאנטו, והטירוף חוגג.

עם הסמל המסחרי שלו - דב הפנדה(צילום: AP)

2004: הולך מכות עם אוהד ומושעה לעונה שלמה

האירוע שהכניס אותו לתודעה מכל הסיבות הלא נכונות, נכנס גם לפנתיאון השלילי של ה-NBA. זה קרה בתחילת עונת 2004/05, במשחק שלא קבע דבר, והפגיש את דטרויט ואינדיאנה. 45 שניות לסיום, כשהפייסרס מוליכים בבטחה, ביצע ארטסט עבירה קשה על בן וואלאס, אז שחקן הפיסטונס. וואלאס התחמם, הלם בחוזקה בפניו של ארטסט והפרקט הפך לשדה קרב. אם הצופים בפאלאס שבאובורן הילס חשבו שגרוע יותר לא יכול להיות, הם קיבלו את ריצת האמוק של ארטסט אל היציע, כדי להחזיר לאוהד שזרק עליו כוס משקה. בהמשך קיבלנו עוד שלל אגרופים, כיסאות ובקבוקים שעפו לכל עבר, באחת התקריות היותר מגעילות שנראו על מגרש כדורסל בתחומי ארה"ב ונתנו פירוש חדש למושג כאוס. זה נגמר בהשעייתו הארוכה של הפורוורד לשארית העונה (73 משחקים), ובכתם גדול שדבק בו מאז.

(צילום: איי פי)

(צילום: איי פי)

(צילום: איי פי)

2007: תוקף אישה ונזרק לכלא

שלוש שנים אחרי שנכנס לרשימה השחורה של הליגה ולפנקס של כל חובב טראש, החליט ארטסט שהוא חייב לחפור לעצמו בור תודעתי גדול אפילו יותר. סקרמנטו, שקלטה את השחקן הסורר מאינדיאנה, נאלצה לסיים את הרומן איתו אחרי שנעצר בחשד לתקיפת אישה בביתו ופציעתה. מאוחר יותר הוא חזר לקינגס, ובהמשך כבר נשפט ונגזר עליו מאסר.

2010: הכיתוב החדש על הראש: "הגנה"

יש רגעים בהן נגמרות המילים - זה היה אחד מהם. הלוק של רון ארטסט במשחק הל.א לייקרס מול אורלנדו מג'יק השאיר את גדולי הספרים שמוטי פה. תמונה אחת שווה אלף תיאורים, ו"ההגנה" על ראשו (בהינדית, עברית ויפנית) הייתה עוד תעודת כבוד בקריירה המשוגעת ביותר של שחקן בעולם.

כיתובים שונים לאורך הקריירה. על הראש(צילום: איי פי)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

2011: משנה את שמו לשלום עולמי

מהלך המפתח בחייו של ארטסט, שהבהיר סופית כי מדובר בשחקן שהזייתו הולכת לפניו – ולא להיפך. בוקר אחד בהיר ביקש ארטסט מבית משפט בלוס אנג'לס לשנות את שמו למטה וורלד פיס, כדי "לתת השראה לעולם כולו" ולשדר מסר מפוייס אחרי שנים רוויות בהרבה כסאח. והשאר היסטוריה.

2011: שוקל מעבר לליגה הישראלית

האם ליגת העל כמעט טעמה מנחת זרועו של הפרובקטור הבין-לאומי? על פי התבטאות מהעבר של הסוכן שלו, יכול להיות שהתשובה חיובית. הימים הם ימי פוסט תהילתו הגדולה, רגע לפני פרוץ שביתת שחקני הליגה. השחקן עצמו אולי פיזר הבטחות לכל מי שרק רצה לשמוע אותו כי פניו בכלל פונות לבריטניה, אבל סוכנו לא ממש נתן לו גיבוי. "הליגה האנגלית היא כנראה ה-10 או ה-12 בטיבה באירופה", הוא אמר אז. "אם נעבור לאירופה, זה יהיה לישראל, רוסיה, יוון, טורקיה, איטליה או אולי צרפת. כשדיברנו על השביתה, רון אמר לי 'תמצא לי את הקבוצה הכי טובה'". ארטסט, אז עוד שחקן אנ.בי.איי לגיטימי שרק חיפש מקום שייתן לו לדשדש בו ויעניק לו מפלט זמני, שמר בסופו של דבר על נאמנות לבית ונשאר בארה"ב.

תמיד היה בחור ידידותי. ארטסט בימיו ביוסטון(צילום: רויטרס)

2012: נותן מרפק לג'יימס הארדן

כאילו הבחור שעשה לעצמו שם מסאגות מפוצצות לא "התלכלך" מספיק על המגרש מחוצה לו, ב-2012 הצטרפה עוד תקרית מכוערת לרקורד העמוס לעייפה של הפורווד הזקן. היא הוכיחה: אלימות היא מוטיב חוזר אצל השחקן שרוצה שלום עולמי, אבל לא ממש נותן לו ביטוי במעשיו. בפרק נוסף בסדרת הדוקו-היאבקות שלו החטיף ארטסט מרפק רצחני לג'יימס הארדן במהלך משחק בין ל.א לייקרס לאוקלהומה סיטי בסטייפלס סנטר, והותיר אות האיש והזקן שרוע על הפרקט עם זעזוע מוח. וורלד פיס הושעה משבעה משחקים, אבל מה זה שבעה לעומת 70 פלוס כמו ב-2004?

2013: פוצח בקריירה הוליוודית

בדיוק כשהבין שכדורסל זה משעמם מדי ומכות זה נדוש מדי, החליט הכדורסלן הלא שגרתי לתת לחיים שלו נגיעה לא שגרתית נוספת מעולם מקביל: זה של הכוכבים בהוליווד. וורלד פיס לוהק לתפקיד עצמו בקומדיה בשם "All Wided" לצד דסטין דיימונד (סקריץ' מ'הצלצול הגואל', אם אתם זוכרים), ואחרי שכיכב על המגרשים הבליח, כמתבקש, גם על האקרנים. זה לא נגמר עם אוסקר.

את מי אני מזכיר?(צילום: רויטרס)

2013: יוצא למלחמה נגד עצמו

ואז, עם מהלך מבריק נוסף, בחר השחקן שנבחר במקום ה-10 בדראפט על-ידי שיקגו לזמן את עצמו לפגישת עבודה קרבית בטוויטר מול עצמו. זה הלך ככה: פעם היה זה רון שצייץ, פעם היה זה מטה. הקהל הוא הגולשים וההצגה כולה שלו. "אני רוצה לקיים איתכם שיחה על רון ומטה", פנה השחקן לעוקבים שלו, "אתם רוצים תשובות משני החבר'ה הקלאסים והמיוחדים האלה?" על כך ענה לעצמו השחקן: "אוקיי. זה מטה עכשיו. רון יענה בטוויטר בשעה הבאה. אני הולך לישון".

תמצית מזוקקת של דיאלוג הציוצים בהמשך: "אני לא מאמין לזה! כאן מטה. רון הרגע זרק מים על הפנים שלי ושאל אותי איך זה מרגיש! אני כל כך כועס! אני צריך לתקוף אותו בחזרה????". התוצאה הסופית: הזמנה לקרב טלווזיוני בשידור חי, ובהודעה מסכמת ואחרונה: "אני מקווה שכולכם נהנתם. הייתם עדים להיסטוריה. איזה מופע!". פיצול אישיות, הגרסה המודרנית.

כן, גם בניקס הוא עבר. מטה וורלד פיס(צילום: רויטרס)

2014: משנה את שמו, שוב

לפני שהספקנו לשבת ולקחת אוויר, הפציע הפרובוקטור לחלל האוויר עם שינוי שם נוסף. חשבתם שמטה וורלד פיס זה השם הכי בלתי ניתן לעיכול? הצחקתם את מטה וורלד פיס. כלומר, מי שהיה פעם מטה וורלד פיס. מעכשיו זה "החבר של פנדה" - השם הסיני של הבחור.

2015: נוחת באיטליה

ומה עכשיו? אחרי קדנציה קצרה במזרח, המזוודה הצבעונית של החבר של הפנדה עולה על מטוס לאיטליה. העיר קאנטו, שלא ידעה התרגשות כזו מעולם, שלחה צבא אוהדים קטן אך מוטרף לשדה התעופה כדי לקבל את פניו של הטירוף בכבודו ובעצמו. הצהרת הכוונות שלו במסיבת העיתונאים שהציגה אותו הסבירה בצורה הכי פשוטה מי האיש ומה

 הוא עושה כאן: "אני לא רוצה לשחק בקבוצות הכי טובות - אלא נגד הקבוצות הכי טובות. דיברתי עם קובי ברייאנט ומייק ד'אנטוני, אבל אני בן 35, ולא הגעתי לכאן בגלל שאני זקן". בתרגום לעברית מארטסטית: מדובר בגלגל הצלה אקזוטי בתוספת 15 דקות של תהילה עבור שחקן שכבר היה עם רגל וחצי מחוץ לכדורסל, וניסיון שמסתמן כמוצלח להעיר את הכדורסל האיטלקי הרדום משנת היופי שלו.

הקבוצה, שמדשדשת במקום השמיני בליגה ונאבקת על הפלייאוף, תהיה היעד השמיני של ארטסט בקריירה והשני שלו בסך הכל מחוץ לארה"ב. כדי להתמודד עם היקף הבאזז סביב ההגעה של וורלד פיס (שנתן את האינטרפטציה שלו למעבר עם סדרת ציוצים קורעת), שינעה הקבוצה את עצמה לאולם בעל תכולה גדולה יותר כדי שיוכל להכיל כל מי שרק רוצה ללטוש עיניים בתופעת הטבע ו-"גניבת העשור" (כפי שכונתה על-ידי המקומיים הפנטזיונרים). אותה גניבה עוד צולפת, מציקה, עושה טראש טוק כמו בימים היפים שלה ומזכירה לכולם: רון ארטסט עוד כאן. הערב ב-19:15, הוא חוזר.