צפו: שלומי שבן והרב דוד מנחם בשיר אהבה לציון
מאז קום המדינה, "ציון" כבר אינה רק תמונה מרוחקת ומושא כיסופים, כפי שהייתה באלפיים שנות גלות. האם הגעגועים נפסקו? אין עוד מקום לתפילות? דוד מנחם משחזר שיחה מרגשת עם סבו, שעלה מבגדד, על טוּב הארץ, שנחתמה בפיוט של אהבה לה. הערב הוא יבצע אותו לראשונה עם שלומי שבן, במסגרת הסדרה "קולות רבים" בספרייה הלאומית. צפו בבכורה
שנים רבות, מאז חורבן הבית השני והגלות שבאה אחריו, הייתה נוסכת המילה "ציון" ביהודי הגלות געגועים ותקווה. הם התפללו לתקומתה של ירושלים, וגם - דרך הכיסופים לעיר הקדושה - לתקומתם האישית.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ציון הפיזית הפכה גם לסמל של התשוקה הבלתי-פוסקת אל הגאולה. עכשיו, כשאנחנו כאן בארצנו, וציון אינה רק תמונה מרוחקת - האם הגעגוע שנמשך כל כך הרבה שנים יכול להיפסק? האם אכן הגענו לאותה "ציון" שעליה חלמנו?
האם, למשל, רבי יהודה הלוי, גדול משוררי ואוהבי ציון, שכתב "יפה נוף משוש תבל קריה למלך רב, לך נכספה נפשי מפאתי מערב", יכול היה להרגיש כאן שהגיע אל אותה עיר נכספת? האם גאולתו הגיעה?
עוד בערוץ היהדות - קראו:
משיב כהלכה: הרב הראשי עונה לשאלותיכם
רב בצרפת נדרש להסיר הכיפה בכניסה לקלפי
האזינו: הקול האבוד של האמהות היהודיות
מעשה בסבי, חכם גורג'י יאיר, זכר צדיק לברכה, שהיה חזן ומורה נערץ בעיר מולדתו, בגדד. שם הייתה לו דירה רחבת ידיים, ומשעלה לירושלים, עינה את נפשו בדירה קטנה בסמטה צרה, והייתה דומה בעיניו כארמון שלמה בשעתו. מעולם לא הוציא דיבת הארץ רעה.
פעם שאלתיו על חייו בבגדד. נתן בי עיניו מבעד למשקפיו וענה לי בלשון תורה: "בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה".
שאלתיו על איכות חייו בארץ ישראל, ואמר: "ימי כאן בטובה עוברים עליי, שהארץ יפה והפירות מתוקים והאנשים ערבים זה לזה".
העזתי פניי ושאלתיו בטרוניא: "אחר מחילה, דברי אדוני גוזמא יש בהן. וכי לא היו לך ימים טובים שעשית בבגדד יתר על ימים שאתה בכאן? והרי באוזני שמעתי את חבריך מספרים זה לזה על יופי הפירות של בבל, ושאין בנמצא כמותם בארץ ישראל".
אמר לי: "ומה אעשה להם? כך דרך הבריות, לחשוב שהעבר טוב מן ההווה ומן העתיד".
התעקשתי והקשיתי לו: "וכי פירות תמר שמגדל חידקל אינם מתוקים? והרי אבטיחים גדולים שמגדלת אדמת שִׁנְעָר אינם בנמצא בישראל?".
נענה זקני ואמר לי בלחישה: "בצדק כל אמרי פיך. מגזים אני. אך מוטב לי שאגזים בגנות חוצה לארץ וארחיב דברים בשבח ארץ ישראל, שהתורה העידה עליה שטובה היא".
ומיד היסב פניו אל הקיר ופצח בפיוט:
אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה יְקָרָה חֲמוּדָה
לְתוֹרָה וּתְעוּדָה תִּקָּרֵא דְרוּשָׁה.
בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם הוּסַד יְסוֹדָתֵךְ
מִשָּׁמַיִם סֻלָּם נִצָּב לְעֻמָּתֵךְ
מוֹרֶה בִּשְׁלֵמוּתֵךְ כִּי אַתְּ הַנִּבְחֶרֶת
פִּנָּה מְיֻקֶּרֶת וְאֶבֶן הָרֹאשָׁה
בסדרה "קולות רבים”, בעריכת האומן שי צברי, מתקיימת בספרייה הלאומית, אנחנו מבקשים לשמוע ולהשמיע קולות רבים ומגוונים. קולותיהם של נשים וגברים, דתיים וחילוניים, השבים לברר באמצעות עולמות הפיוט והמוזיקה מושגי יסוד יהודיים ואת מידת עכשוויותם בחברה הישראלית של היום.
במפגש הקרוב, שיתקיים היום (שני, 30.3.15) בספרייה הלאומית, נשוב לציון עם המוזיקאי שלומי שבן, העיתונאי רינו צרור והרבנית מלכה פיוטרקובסקי
לפנייה לכתב/ת 
