הסרטים שהיא אוכלת נולדו מהשתיקה שלך

הצילו, הוא בטוח בוגד בי(צילום: shutterstock)

רן פינקלשטיין כתב אתמול (א') שנמאס לו שהמין היפה דורש ממנו לדבר ולשתף, ואני עונה לו שאם הוא לא יתחיל לדבר, עשור של זבל טלוויזיוני, שברון לב ודור שלם שלא מצליח במשימה הפשוטה ביותר - להחזיק זוגיות, ישלים את מה שהוא לא ממלא בתסריט וזה אף פעם לא יהיה לטובתו. בואו נקרא אחת ולתמיד לילד בשמו: אנחנו לא רוצות שתדברו, אנחנו רוצות ביטחון. אם אתם לא מדברים איתנו, נוצר לנו מאין חור בתסריט, ופה הסקופ: אנחנו ממלאות את החסר בתרחיש הגרוע ביותר שיכול להיות.

לא רוצה לספר לי על האקסית? אתה בטח מזיין אותה אחת לחודש. לא רוצה לספר לי למה עברת לעיר הגדולה? סימן שאתה עדיין גר אצל ההורים. לא מספר על הרגשות? אתה בטוח סוציופת שישבור לי את הלב. נכון שזה רחוק מהמציאות? אבל זה יותר זמין מהאמת שלך.

אתה מצליח לרדת לסוף דעתי? האחריות של רצף המידע והתוכן בדייטים ראשונים היא לא נחלת הנשים בלבד, ואם כבר העברתם אלינו את החזקה הבלעדית - אל תתפלאו אם בלאב סטורי שלנו יהיו פרקים שיהפכו אתכם לסיוצופתים ואדישים.

עכשיו, זה טוב ויפה שאני יכולה לנתח את זה בבגרות ולסדר את המיזנסצנה הרגשית שלי, אבל זה רחוק מהמציאות. סיפור אמיתי: בדייט ראשון הוא דיבר המון על דא ועל הא - אבל לא נחשף. ואמנם הידע שלך על עליית שלטון חמאס בשטחי הרשות הפלסטינית מרתק אותי (ברצינות), אני לא אכנס עם זה למיטה ובטח שלא אקום עם זה בבוקר שאחרי. אז במקום להסביר, אמרתי לו שהוא טעות שתשבור לי את הלב. יאפ. טעות. הוא היה סלחני בפעמים הראשונות, בפעם החמישית הוא כבר התעצבן.

אז אל תהיו מה שלימדו אתכם להיות בסדרות הכושלות של הכבלים, תדברו. תשאלו שאלות ותגיבו. אל תנהלו שיחות נבובות על איפה שירתתם בצבא ומה אוכלים אצלכם בארוחות שישי, יש לכם מספיק שנים לעשות את זה. תתחילו עם הבפנים, ומי יתן ותמצאו את שאהבה נפשכם ותחפרו איתה לעד.