פני המרוויחים מעט: "השכר פחות משווארמה"
רבקה התעמתה עם מעסיקה הקבלן כדי להגיע ל-4,500 שקל בחודש עבור עבודת ניקיון, טלי הגננת לא עוברת 5,500 שקל. בבנק ישראל הבהירו כי האבטלה נמוכה מפני שהשכר נמוך, ומומחים מסבירים: "במקום לייצר משרות ברמה המאפשרת קיום בכבוד, מגדילים את מספר העובדים העניים"
זה שאתם עובדים, לא אומר שאתם חיים: מאחורי הדו"ח של בנק ישראל, שחשף כי שיעור התעסוקה הגבוה נובע ממספר גדול של עובדים בשכר נמוך, מסתתרים אותם המועסקים שעובדים קשה ושכרם הצנוע דורך במקום ואף לעתים נשחק ופוחת.
עוד בחדשות:
הח"כים הושבעו. נתניהו: נשמור על החיים עצמם
חשד: "סגר חשבון" - ונהרג במהלך ההימלטות
רבקה ויטנברג (44), רווקה מתל אביב, עובדת קבלן בתחום הניקיון זה כ-14 שנה. אצל המעסיק הנוכחי, חברה קבלנית המספקת שירותי ניקיון בבניין משרדים, היא עובדת כשנתיים ומרוויחה היום 24.98 שקל לשעה על תשע שעות עבודה ביום. "לחודש זה יוצא כ-4,500 שקל", היא אומרת, "את השכר הזה אני מקבלת מאז שעודכן שכר המינימום ל-4,300 שקל בחודש".
לאחר ותק של שנה בחברה ביקשה רבקה העלאת שכר. "בהתחלה המעסיק לא הסכים. הוא אמר שלעובדי קבלן לא מעלים את השכר בתחום הניקיון וביקשתי שיראה לי איפה זה כתוב. בהמשך הגענו להסכמה שעל חצי שעת ההפסקה, שעד אז לא שולם לי עליה, אקבל תשלום. זה אפשר תוספת של 270 שקל לחודש וכך אני מגיעה לכ-4,500 שקל בחודש. אבל זה עדיין לא מספיק".
כיום היא מתגוררת בדירה שכורה בת 20 מ"ר ומשלמת 1,600 שקל בחודש. "אין לי כסף לדירה מרווחת יותר", היא מסבירה, "אני צריכה להסתכל על כל גרוש שאני מוציאה. בגדים אני מחדשת בקושי. אם צריך, אני דוחה קניית בגדים חדשים לרגע האחרון. מזון אני רוכשת רק מה שאני צריכה. במקרר אין יותר ממה שאני צריכה. בנופש כבר שנים לא הייתי, אני לא זוכרת מתי היה הנופש האחרון".
לדבריה, השכר הנמוך הוביל אותה כמה פעמים למינוס, "אבל אני לא חורגת מהמסגרת", היא מוסיפה, "לפני כמה חודשים נזקקתי לעזרה כספית מחברים כדי לא לחרוג מהמסגרת, ואני מתביישת לבקש נדבות, כי אני אדם עובד. אם המדינה רוצה שאנשים יעבדו ויצרכו יותר, המדינה צריכה להוריד את מחיר המוצרים ואת יוקר המחיה, כי רק כך לאנשים יהיה יותר כסף בכיס, ואז תבוא צמיחה במשק. אבל תלוי מהו סדר העדיפויות של השקעת הכסף במדינה".
ב' ממרכז הארץ עובד בתחום הסיעוד לקשישים זה כ-11 שנה. כעובד קבלן של מספר חברות שפועלות תחת הביטוח הלאומי הוא מטפל פרטני של כמה קשישים. "אני מקבל 23.12 לשעה אבל מספר שעות העבודה משתנה בגלל הצרכים השונים של המטופלים ובגלל שהעבודה מפוצלת בין כמה חברות", הוא מסביר, "והשכר החודשי נע בין 2,000 ל-4,000 שקל". מכיוון שהעבודה לא יציבה ואין תגמול על שעות נוספות או תשלום על השעות שבהן מבלה ב' בנסיעות ממטופל למטופל, הוא לעתים לא מגיע אפילו לסכום של שכר המינימום (4,300 שקל).
"הביטחון התעסוקתי והקיומי שלי נפגע כל הזמן", אומר ב', ששוכר דירה ב-2,000 שקל בחודש, "זו משכורת כל כך פעוטה. איזה מימוש אפשר לעשות ב-23.12 שקל לשעה? זה פחות ממנת שווארמה בפיתה, ללא שתייה. איזו רשעות יש בהנהגת שכר המינימום החדש. מחלקים את הנהגתו לשלוש פעימות. סוף סוף הממשלה מספקת תיקון, אבל גם בזה היא מזלזלת ועושה זאת באטימות לב וברשעות כלפי אזרחים שהם ציבור שבו היא צריכה לטפל ולהיות אחראית לו".
לדברי ב', "אנחנו המטפלים לא מקבלים את ההערכה המקצועית, גם מבחינת הממסד וגם מבחינת המשפחות. לפעמים אנחנו עומדים בפני גידופים ויחס לא הוגן שאני צריך להבליג עליו. לעתים מטופלים מבקשים שלא אשתמש בשירותים אצלם. במקום עבודה מסודר אפשר ללכת הצידה לאכול - בבתים של מטופלים אי-אפשר. השכר שלנו לא מצדיק את תשומת הלב וההקדשה שאנחנו נותנים לאנשים".
על השכר אומר ב' כי "מאז שהתחלתי את העבודה לפני עשר שנים עלה השכר השעתי עד היום בכחמישה שקלים. חברי הכנסת והשרים מעלים לעצמם את השכר כל חצי שנה. עד שהשכר יתעדכן ל-30 שקל לשעה, בינתיים עולים המחירים. הדלק עולה היום. אני כל הזמן חי בצמצום, וזה אומר לקמץ באוכל ולהצטמצם בחשמל. יכולת המימוש שלנו בשכר הזה היא אפסית. יש קשר בין עבודת קבלן להידרדרות לעוני. לא רק שאנחנו מקבלים שכר נמוך, מישהו מרוויח על גבנו. סיעוד זו עבודה ערכית, אבל לא מוערכת".
"הפתרון הוא חזרה להעסקה ישירה"
לדברי אורנה עמוס מהקואליציה הארצית להעסקה ישירה, "שיעור תעסוקה גבוה אינו מעיד בהכרח על יותר שכר לעובדים. העסקה קבלנית מתאפיינת בשכר על פי שעות, בדרך כלל מעט שעות ובשכר מינימום. אנחנו בעיקר רואים זאת בתחומי הניקיון, האבטחה והסיעוד. העסקה קבלנית על פי שעות היא פוגענית ומייצרת קבוצה הולכת וגדלה של עובדי קבלן החיים בעוני. הפתרון הוא חזרה להעסקה ישירה ועל פי אחוז משרה שמשמעו ביטחון תעסוקתי לצד זכויות ותנאי שכר הנגזרים מאופי העסקה זה".טלי (43), אם חד-הורית לשני ילדים מראשון לציון, עובדת כגננת זה כ-18 שנה, לאחר שלמדה את התחום במשך חמש שנים. כיום היא עובדת כשנה כגננת בגן חובה תחת משרד החינוך ומרוויחה פחות מ-5,500 שקל בחודש. בעבר עבדה כגננת במגזר הפרטי והרוויחה 6,000 שקל בחודש. כעובדת מדינה השכר שלה ירד ונשחק. "השכר לעובדי מדינה נקבע לפי דירוג", היא מסבירה. "בעבודה הזו אני עובדת לאחר שבמשך תקופה של כשנה הייתי באבטלה. יום העבודה מתיש מאוד. גננת הוא מקצוע לא פשוט ויש בו גם הרבה דרישות, כולל הכנות של מערכי שיעור לילדים".
טלי שוכרת דירה קטנה ב-3,000 שקל בחודש, ולדבריה "דירה משלנו היא לא אפשרית, ואפילו לא נראית באופק. גם אוטו משלנו אין לנו". ברכישת המזון נאלצת המשפחה לוותר על מצרכים רבים, "והוריי עוזרים לנו באוכל. הם עוזרים לי המון. ללא העזרה שלהם לא הייתי יכולה להתקיים היום. טיטולים ומטרנות נמכרים בסכומים גבוהים מאוד ועל זה אי-אפשר לוותר. בילויים אני לא יכולה להרשות לתת לילדים, ובטח שלא לעצמי. ביגוד אנחנו לפעמים מעבירים מאחד לשני במשפחה המורחבת".
על תקופת האבטלה אומרת טלי כי "לא הסתדרנו. את האוכל קיבלתי מההורים והתקיימנו מעזרה. היום אני עובדת אבל אני תמיד רואה שזה אף פעם לא מספיק. אין קשר אם אדם עובד קשה או לא. יש יוקר מחיה ורואים שגם משפחות שמרוויחות 20 אלף שקל עדיין מתקשות. עם מחירים כאלה גבוהים של אוכל, חשבונות ושכירויות, אתה לא שורד, במיוחד חד-הוריות. אני לא מצליחה לחיות מעל המינוס - זה בלתי אפשרי".
לדברי טלי, "צריכים להעלות את שכר המינימום ולהעניק סיוע לאנשים כדי שייצאו מהמצוקה הזו. מי שיכלו לשרוד בעבר, היום לא יכולים לשרוד. פעם גננות הרוויחו 3,000 שקל ואפשר היה לחיות כי יוקר המחיה לא היה כזה גבוה. גם המילה לשרוד היא מילה מכוערת ולא צריכה להיות בלקסיקון של המדינה הזו, צריכים לחיות פה בכבוד. המושג לשרוד, אתה מצטמרר כשאתה אומר אותו, אנשים צריכים לחיות".
רן מלמד, סמנכ"ל מדיניות חברתית בעמותת ידיד הפועלת למען תמיכה והעצמת שכבות חלשות בחברה הישראלית, אמר: "בנק ישראל חשף את מה שידוע לכולם כקומבינה להורדת אחוז האבטלה. במקום ליצור משרות ברמת שכר המאפשרת קיום בכבוד, מגדילים בישראל את מספר העובדים העניים, כאלה ששכרם נמוך או שהמעסיקים מפצלים משרה אחת בין מספר עובדים. מדובר בכשל חמור של המדיניות הממשלתית בתחום התעסוקה. אנחנו מקווים שעם כינונה של הממשלה יחזור משרד הכלכלה לעסוק גם בשוק העבודה הישראלי".
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: גבי מנשה
מומלצים
