הנתיב המהיר: כך תשתחררו מהעבר
לאחר נקיונות הפסח, הגיע הזמן לנקות גם את הנפש. כך תשתחררו מאהבה ראשונה, תעזבו חבר שבגד ותתקנו יחסים עם ההורים. שגיא מנדלבוים עם הוראות הפעלה, צעד אחר צעד, לניקוי הנתיב הרוחני כך שיזמן לנו רק חוויות טובות, הנכונות לנו, ואנשים מתאימים
חג הפסח הוביל אותנו לסידורים, בישולים, קניות ונקיונות, אך מה עם הניקיון של הנפש? גם הנשמה והפנימיות שלנו צריכות סדר וניקיון, במקביל לניקיונות שבחוץ.
מעצבים לפסח: איזה צבע יטיב עם חיי האהבה?
מרגע הלידה ועד לרגע ההארה נמתח מסלול חיינו. כולנו אמורים להגיע להארה ולא לקבל עוד הזדמנות או לא להמשיך לעוד גלגול. כך החיים מתוכננים – להגיע להארה כבר כאן בגלגול זה, אולם לצערנו ברוב המקרים אנו מתים קודם. אנו מפספסים לא בגלל שלא ניתנה לנו ההזדמנות, אלא משום שאנו עסוקים בכל הדברים הלא נכונים. אנו מעמיסים על נתיב החיים שלנו מערכות יחסים גרועות, עבודות לא מתאימות ואורח חיים לא נכון ובשל כך אנו לא מספיקים להגיע אל המטרה הנכספת.
מזמנים לנו רק רע
בין השלב הראשוני בו מתעוררים הרצון והמחשבות שלנו ובין השלב הסופי בו נוצרת מציאות ממשית, קיים מצב ביניים הנקרא הוויה אנרגטית. כשאנו רוצים למשל להתקשר לחבר, בשלב הראשון מתעורר הרצון לבצע את הפעולה, אולם ברוב המקרים לוקח זמן עד שהרצון יתממש ושיחת הטלפון תתבצע. יכול להיות שזו לא השעה המתאימה, או שהחבר בחו"ל ואנו מעדיפים לחכות עם השיחה לזמן אחר.
תהא הסיבה אשר תהא, עד לשלב הביצוע - הרעיון נשאר בהמתנה. אולם, כדי שהרעיון לא יאבד, משומרת בו האנרגיה כהוויה אנרגטית.
כך, מבלי לשים לב, אנו צוברים הוויות אנרגטיות רבות, שרובן מיותרות ומעמיסות עוד מתח עייפות ובלבול.
אז מהו אותו נתיב רוחני בעצם? זהו המרחב הרגשי, הנפשי והאנרגטי שלנו אשר מכיל את ההוויות האנרגטיות שלנו. מטרת אותו מרחב היא כמובן לדאוג לכך שההוויות הנחוצות והחיוביות יתממשו ושהוויות המיותרות והלא מתאימות ייצאו, אולם ככל שאנו מעמיסים על הנתיב שלנו כך אנו מחלישים אותו ופוגמים ביכולת התפקוד שלו. ככל שהנתיב שלנו עמוס יותר, כך נהיה פחות קשובים לאינטואיציה שלנו ונזמן אירועים ואנשים שלא מתאימים לנו.
לא טלפתיה ולא אינטואיציה
בקלף הנאהבים לומד החניך להכיר בחשיבותו ובקדושתו של נתיבו הרוחני. הוא מבין שכל מחשבה או רעיון בעלי משמעות בחייו. בנוסף, מבין החניך שאם הוא שואף לחיים בהירים בעלי אופק ברור, עליו לנקות את הנתיב שלו מהפרעות אנרגטיות ויוצא למסע של טיהור חייו ומחשבתו.
לא פעם יש לנו תחושה ברורה שחבר עומד ליצור עמנו קשר. הטלפון מצלצל וכשאנו מסתכלים על הצג אנו רואים שאותו חבר מתקשר. מה שקרה כאן זו לא טלפתיה וגם לא בדיוק אינטואיציה. אותו חבר כבר כמה ימים מתכנן להתקשר אלינו וברגע שהחבר החליט ליצור קשר נוצרה הוויה אנרגטית. כשהחבר התחיל לחייג, ההוויה האנרגטית הייתה חזקה כדי שנחוש בה וכך פתאום חשבנו על החבר.
רבים מרגישים שצריך כל הזמן לרדוף אחר החיים: להתאמץ, להתרוצץ ולהפעיל כוח כדי להשיג את מה שאנו רוצים. לפעמים נראה שככל שאנו רצים יותר, כך האושר מתרחק מאתנו, אולם פעמים רבות הבעיה לא נמצאת בחוץ, אלא תפישת המציאות צריכה להשתנות.
כמובן שצריך להתאמץ אך יחד עם זאת, חשוב שנדאג שהנתיב שלנו יהיה נקי, שכן הוא אחראי לכך שהדברים הנכונים יכנסו אל חיינו. ככל שנתיב החיים שלנו יהיה נקי יותר, נוכל לצבור יותר מאנרגיה זו, התנהלות החיים תהיה ברורה ובהירה ונוכל לזמן הזדמנויות אל חיינו ולהיות קשובים אליהן.
כך תנקו את הנתיב הרוחני - צעד אחר צעד
שלב ראשון: מטפלים בהוויות המיותרות
מטפלים ב"שאריות" - הוויות שבפועל כבר אינן חלק מחיינו. זה לא קל, כיוון שאנו לרוב קשורים אליהן רגשית, אולם, עלינו להבין שהשאריות האלו תופסות מקום בנפשנו וגוזלות אנרגיה.
קחו לדוגמא את דנה, היא נשואה באושר עם ילדים ובכל זאת שומרת בארגז את התמונות של החבר הראשון שלה, כמה מכתבי אהבה וטבעת שהוא קנה לה. הקשר שלהם נגמר לפני עשרים שנה, ומאז היא אפילו לא חושבת עליו אך ובכל זאת, היא שומרת את הזיכרונות שלה ממנו.
מדוע אנחנו נאחזים בחפצים הללו? התשובה היא שאנחנו רוצים להשאיר משהו מאותו אדם בתוכנו. אך בעוד נדמה לנו שזה "רק זיכרון", לא מזיק, הוא בעצם גובה מאיתנו מחיר אנרגטי.
לא רק אנשים וזיכרונות אנו צריכים לזרוק. גם חפצים שאין לנו בהם שימוש: בגדים, ספרים, כבלים של מחשבים. כל מה שאנו לא עושים בו שימוש גוזל אנרגיה מיותרת, וחבל. זה הזמן לזרוק הכל לפח.
ללמוד לארגן את חיינו נכון יותר: לטפל במשימות שהזנחנו, להפסיק להבטיח הבטחות, לקחת פעם בחודש יום חופש שיוקדש לסידור ההוויות האנרגטיות שלכם - חובות מהעבר, התחייבויות, טלפון ששכחתם לעשות. דווקא כשאנחנו במיטבנו זה הזמן המושלם להתמודד עם מטלות מעיקות ולכן לא כדאי לדחות זאת.
השלב השני: לתקן מה שאינו יושב נכון
לרבים מאתנו יש קושי עם בני משפחה, עם בני זוג, חברים, ובוסים. כל אלו הן הוויות חשובות מאוד שאנו צריכים בנתיב שלנו, אולם לא תמיד הן מקלות על חיינו. לשלב זה יש עקרון גורף ופשוט - לא לפחד מהתוצאות.
זה הזמן להתעמת ישירות עם הדברים. רבים חוששים במערכות יחסים להתלונן ולומר שלא טוב. החשש הוא שהצד השני ייפרד מאיתנו לשלום. אך למעשה, אין לנו באמת מה להפסיד: אם הוא יעזוב, נדע כי כך אמור לקרות, כך שבפועל חסכנו זמן ודאגה. אך אם הוא יגלה רצון לתקן ולשפר אז, מערכת יחסים זו תחזור לאיזון ונפסיק לבזבז עליה אנרגיה. בכל מקרה כשלא נחשוש מהתוצאות – הכל יסתדר.
אני זוכר סיפור ששמעתי על בחורה שהוזמנה לארוחת שבת אצל אמא של חבר, אשה פולניה מבית טוב. מתוך 12 סועדים לארבעה לא היה מה לאכול כי הם היו צמחוניים. הבן, התנצל, הלך לכמה דקות וחזר מחויך לשולחן. לאחר חצי שעה התבררה הסיבה לחיוך – הפיצה הגיעה!
האמא והבן לא דיברו כמה שבועות בגלל "הבושות" שעשה לה, אך בסופו של דבר הכל נרגע ובארוחה הבאה האורחים נהנו מאוכל צמחוני והלקחים הופקו.
אז ייתכן שיהיו הרבה כעסים וחברים, מכרים ואנשים שחשבנו שאכפת להם מאתנו "יפלו כמו זבובים", אך אלו שיישארו לצדנו הם כנראה האנשים הנכונים להתפתחות האישית שלנו.
שלב שלישי: להוציא את מה שהכי קשה - כאבים וכעסים
אם ביצענו נכון את השלבים הראשונים, שלב זה צריך להיות פשוט יחסית. עכשיו הזמן לגשת אל אותם הכאבים, הכעסים והאכזבות. אומרים שצריך לסלוח, זה נכון, אבל לא תמיד זה קל או אפשרי. לפעמים אנו מתקשים לשחרר, למרות שאנו יודעים שהוויות קשות אלו זוללות לנו את האנרגיה.
קחו לדוגמא את מיכל, שיצאה שנתיים עם דויד וגילתה שהוא בוגד בה עם החברה הטובה שלה. את השלב הראשון עשתה כמו שצריך: היא העיפה את כל מה שהיה שייך לדויד, כולל דויד עצמו. אך למרות זאת, הכעס והכאב נותרו. לכן עליה לרשום בפנקס קטן את שמותיהם - דויד
ומיכל. עצם הרשימה והקטלוג מחזירים את השליטה לידיה. היא יודעת שהיא אחראית על ההוויה הזאת ועל שחרורה והאנרגיה שהיא צוברת תעזור לה במלאכת השחרור. יום אחד, כשהיא תעבור על הרשימות שלה ותפגוש את השמות האלו היא תוכל להגיד לעצמה: "היי, אותם אפשר למחוק"
בהצלחה.
מנדלבוים שגיא - טארוט, חלומות והומיאופתיה קלאסית
לפנייה לכתב/ת 
