יש לנו בעיה: כשהחיים בסרט מתים במציאות
מותו של מייקל ג'קסון שינה את "ברונו", רצח קנדי גרם לסטנלי קובריק לעדכן את "ד"ר סטריינג'לאב", ולא מעט יוצרים בהוליווד נאלצו להתאים את עצמם למציאות אחרי אסון התאומים. וזה עוד כלום ביחס למבצע של יוצרי "מהיר ועצבני 7" לשמור את פול ווקר בפנים. ככה זה כשהחיים מכניסים אותך לסרט
נהוג לומר על אנשים מסוימים שהם חיים בסרט - כלומר, שהם חיים במציאות אלטרנטיבית חיובית, אופטימית, ומנותקת מהעולם האמיתי. הם חשים בעצמם, כמו בסרטים הנוצצים של אמריקה. אפשר לומר שגם אנשי תעשיית הקולנוע של הוליווד מדושנת העונג חיים בסרט, ועם כל כך הרבה כסף, בחורות וסמים שמתגלגלים שם, הם יכולים להרשות לעצמם אותה. עד שמגיעה איזו טרגדיה מהמציאות ומנפצת להם את האשלייה, בחיים האמיתיים. ולפעמים גם בסרטים שהם יוצרים.
אחד מהאתגרים הגדולים ביותר של תסריטאים ובמאים הוא לרדוף אחר מהדורות החדשות ולהגיב להתרחשויות באמצעות הפקות מושקעות, גמישות וגם עדכניות. אלא שלפעמים אלו האסונות מהחדשות שרודפים אחרי הסרטים. ואז מגיע אתגר שונה, לא פחות מסובך: להתאים את הסרט למציאות שהשתנתה לרעה. לשכתב אותו, לצלם השלמות, לערוך מחדש. הכל כדי להשלים את הסרט, אבל בלי לפגוע באף אחד. כך למשל ב"מהיר ועצבני 7", בצל המוות של פול ווקר.
מותו המפתיע של ווקר בתאונת דרכים קטלנית בנובמבר 2013 היה בגדר משבר הפקתי אדיר עבור הצוות שמאחורי סדרת סרטי האקשן המצליחה. הצילומים הרי לא הושלמו, והבמאי ג'יימס וואן ידע שיזדקק לאלתורים רבים, כולל אפקטים ממוחשבים, כדי לפצות על היעדרו. לשם כך, עצרו הצילומים, ותאריך היציאה נדחה. אבל מעבר לעניינים הטכניים, וואן, התסריטאי כריס מורגן והכוכב וין דיזל נדרשו למצוא דרך אלגנטית ומכובדת להיפרד מבריאן או'קונור - הדמות אותו גילם ווקר בחמישה מתוך ששת הפרקים הקודמים של הפרנצ'ייז.
הפתרון הטבעי של היוצרים היה כמובן להרוג את או'קונור - אולי אפילו בתחילת הסרט. זהו טריק ידוע ופשוט יחסית, שמקובל מאוד באופרות סבון טלוויזיונית שרצות במשך שנים, ובדרך נפרדות מלא מעט כוכבים שסיימו חוזה או פרשו. ובכן, לא במקרה הזה. וין דיזל, חברו הטוב של ווקר ומי שהוביל את הפקת "מהיר ועצבני 7", הודיע כי דמותו לא תומת בסרט כמו זו של גל גדות בסרט הקודם, אך תופרש ממנו. ואכן, הפרידה מווקר מגיעה בסדרה של סצנות מרגשות בחיק המשפחה - אי שם בסוף הסרט. אחרי רגעי האקשן בהשתתפותו.
המטרה הזו של פרישה מכובדת מהמסך הצדיקה את כל האמצעים: שכתוב מאסיבי של התסריט ושינוי מהותי של סצנות הסיום, עריכה מחודשת של חומרי הגלם שהספיק ווקר לצלם, הטמעה דיגיטלית של פרצופו (חדי העין יבחינו בהשתלות הפנים על המסך), ואף ליהוק שני אחיו קיילב וקודי ווקר - הדומים לו במקצת - לצורך צילומי השלמה. הכל כדי לכסות על החורים בעלילה (וכאלה יש רבים, עדיין) ולאפשר לכוכב האהוב לסיים את דרכו הקולנועית עם חיוך. להמשיך לחיות בסרט.
כל זה מזכיר המקרה של הית' לדג'ר, שהלך לעולמו ממנת יתר בגיל 27 עמוק בתוך הצילומים של "מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס", בכיכובו. הידיעות על מותו דרשו הערכות מחודשת של הבמאי טרי גיליאם וצוותו. ואכן, ההפקה נעצרה. היא חודשה רק אחרי שנערכו התאמות תסריטאיות, ובהשתתפות ג'וני דפ, ג'וד לואו וקולין פארל. כל אחד מהם לוהק לגלם בתורו את הדמות שעיצב לדג'ר. הם נבחרו על פי המפתח של קרבתם לשחקן האוסטרלי. טום קרוז שרצה להשתלב גם הוא בהפקה נדחה מכיוון שלא נמנה על חבריו. כך הפך הסרט למחוות פרידה מרגשת.
הטריילר של "מופע הפלאים של ד"ר פרנסוס"
שמירה על כבוד המת היא עקרון ברזל עבור האולפנים והם השיתו אותו אף על סשה ברון כהן הפרוע בקומדיה המוקומנטרית שלו "ברונו" מ-2009. במהלך הצילומים תועדה לה-טויה ג'קסון כשהיא זוללת סושי מגופו של אדם שמן. בקטע זה היא משמשת כסלבריטאית להשכיר שתעשה כל דבר כדי לזכות בתהילה - בעוד שהיא מוצגת כתחליף זמין לאחיה מייקל ג'קסון. אלא שזמן קצר לפני יציאת הסרט, הלך מלך הפופ לעולמו, והמפיקים נאלצו להתסגל לחדשות במהרה: "מתוך כבוד למשפחת ג'קסון, היוצרים החליטו להוציא סצנה קטנה בהשתתפות לה-טויה ג'קסון", נכתב בהודעת אולפני יוניברסל.
למעשה, מי שצפה בסרט בפרמיירה העולמית שלו בלונדון ביוני 2009 זכה לצפות בלה-טויה מתבזה. שעות ספורות לפני הבכורה האמריקנית בלוס אנג'לס, שנערכה שבוע בלבד לאחר מכן, פרצו החדשות על מותו של מייקל ג'קסון. בניתוח בזק של עורכים מיומנים במיוחד, הוסר הקטע. הגרסה המקוצרת היתה זו שהוקרנה ברחבי העולם. הסצנה הגנוזה נשארה כתוספת במהדורת ה-DVD.
סצנת לה-טויה ג'קסון שנחתכה מ"ברונו"
בניגוד לסשה ברון כהן, שלא באמת נשאל אם להוריד את הקטע של לה-טויה או לא, סטנלי קובריק לא היה אדם שאפשר להכתיב לו מה לעשות. אבל רגע לפני הקרנת המבחן הראשונה של "ד"ר סטריינג'לאב" ב-22 בנובמבר 1963, התקבלו ידיעות מצמררות שהותירו גם את הבמאי המהולל המום ופתוח לשינויים: הנשיא ג'ון פ. קנדי נרצח במהלך ביקור בדאלאס. בעקבות ההתנקשות, נדחתה יציאת הסרט בחודשיים, ובנוסף לכך נדרש קובריק לשנות שורה אחת בתסריט.
מדובר בשורה שאומר השחקן סלים פיקנס שמגלם את טייס הבי-52: "בחור יכול ליהנות מסוף שבוע בדאלאס עם כל הדברים האלה" ("a fella could have a pretty good weekend in Dallas with all that stuff"). אאוצ', מדויק כמעט כמו הקליע שנורה מרובהו של לי הארווי אוסוולד. אי לכך, שונתה העיר שבטקסט מדאלאס לווגאס, וכך הוקלט המשפט מחדש על גבי הסצנה הקיימת.
עזבו דאלאס, נטוס לווגאס. מתוך "ד"ר סטריינג'לאב"
בנוסף נחתכה מהסרט סצנה שכונתה "קרב העוגה", בה נאבק הנשיא מאפלי (בגילומו של פיטר סלרס) בגנרל טורגידסון (ג'ורג' סי. סקוט) שמטיח בפניו עוגה. "רבותיי, נשיאנו הנועז והצעיר הופל בשיאו", מכריז הגנרל. סצנה זאת כמובן לא היתה יכולה להישאר בסרט. אבל בעוד קובריק טען שהיא נגנזה בגלל חוסר התאמה לסרט, העורך אנתוני הארווי העיד כי "היא היתה נשארת, אלא שאולפני קולומביה נחרדו וחשבו שהיא תהיה בגדר עלבון למשפחת הנשיא".
בניגוד למלך הפופ ג'קסון ונשיא ארצות הברית קנדי, טרייבון מרטין היה נו-באדי במהלך ימי חייו הקצרים. אולם לאחר שנורה על לא עוול בכפו בפברואר 2012 על ידי איש המשמר האזרחי בפלורידה, הרוחות סערו. הטענות על אצבע קלה על ההדק מצד אזרח שמתיימר להיות נציג החוק הכניסו את אולפני פוקס לבעיה, לקראת יציאת הקומדיה "Neighborhood Watch" ("משמר השכונה").
אמנם בסרט בן סטילר וג'ונה היל בכלל נאבקים בחייזרים, אולם גיוסם כאנשים פשוטים שחיים בסרט אקשן, היתה בעייתית. אי לכך נגנזו כמה ספוטים פרסומיים ושם הסרט שונה ל"The Watch" ("המשמרת"). "למרות שנושא הסרט של קומדיית החיזרים הזאת אינה קשורה בשום אופן לאירועים הטרגיים בפלורידה, האולפנם החליטו לשנות את שם הסרט כדי להימנע מכל רשמים שגויים שעשויים להתקבל בטעות", הסבירו בפוקס לגבי הסרט שבישראל נקרא דווקא: "שומרים על השכונה".
ואז, שבוע לפני יציאת "The Watch" הגיע עוד אסון: הטבח בהקרנת "עלייתו של האביר האפל" בבית קולנוע בעיירה אורורה שבקולורדו (צחוק הגורל: ג'יימס הולמס קיבל השראה מהג'וקר שעיצב לדג'ר). המקרה בוודאי לא עודד את מכירת הכרטיסים לקומדיה, אולם השלכותיו היו מרחיקות לכת על סרט האקשן "יחידת גנגסטרים" של רובן פליישר. סצנת יריות שמתרחשת בתוך אולם קולנוע היתה חייבת לצאת מהסרט - זה היה ברור. וכך גם מכל הטריילרים והקליפים שהופצו לקראת יציאתו המתוכננת בספטמבר.
כעזרה ראשונה גנזו נציגי וורנר ברוס את כל הטריילרים והודיעו כי יציאת "יחידת גנגסטרים" תידחה בארבעה חודשים - תקופה שאמור היתה לאפשר לפליישר לכנס מחדש את ראין גוסלינג, ג'וש ברולין והאחרים כדי לצלם מחדש סצנות שישתלבו בתסריט המשוכתב שנועדו לפצות על קליימקס האקשן, שהיה לא הולם נוכח הנסיבות.
אסון בקנה מידה אחר לגמרי קרה ב-11 בספטמבר, 2001. מצד אחד הוא שימש השראה לאינספור סרטים ובהם "האביר האפל", ומצד שני הוא אילץ לא מעט הפקות לחזור לחדר העריכה ולבצע שיפוצים - לעיתים אלו היו שינויים קוסמטיים שנגעו לעיצוב מחדש של קו הרקיע של מנהטן כמו במקרה של "זולנדר" (2001) ו"ספיידרמן" (2002) מהם נמחקו בניין התאומים.
אופס. מגדלי התאומים בטיזר הגנוז של "ספיידרמן"
לעיתים השינויים היו מהותיים יותר ונגעו לנושאי הסרט שהתחככו בגבול הטעם הטוב. "זהות כפולה" (2002) עבר עריכה מחודשת כדי להפוך את הטרוריסטים לפחות דומיננטים. ב"גברים בשחור 2" צולמה מחדש סצנת הסיום שהתרחשה תחילה במרכז הסחר העולמי, והועברה לפסל החירות. בסרט האנימציה "משפחת סופר על" הוסרה סצנה בה הגיבור מכלה את זעמו במבנה נטוש ופוגע גם בניינים שכנים.
והיה גם מקרה בו סרט בוטל לחלוטין, כמו "NoseBleed" בכיכובו של ג'קי צ'אן, שהיה אמור לגלם מנקה חלונות שעובד במגדלי התאומים וכשהוא תלוי בין שמיים וארץ הוא יוצא למנוע פיגוע בפסל החירות.
אפשר להבין מדוע הפרויקט נזנח, אם כי יש מי שמספר כי אירועי ה-11 בספטמבר היה בגדר סולם לרדת מהבניין הגבוה שההפקה עלתה עליו והתחרטה.
ואם אנו עוסקים בטרגדיות מן המציאות, אי אפשר להתכחש לזו האחרונה שמעסיקה את העולם: טיסת ג'רמנווינגס 9525 מברצלונה לדיסלדורףשהתרסקה בשבוע שעבר באלפים הצרפתים באקט של טירוף אובדני מצד טייס המשנה אנדראס לוביץ. בימים אלה הבמאי הארגנטיני דמיאן סיפרון בוודאי מצר על כך שמאוחר מדי לערוך שינויים בסרטו "סיפורים פרועים" שרק לאחרונה יצא לאקרנים בישראל, בריטניה וגם ארצות הברית. עיתוי בעייתי מאוד, שכן אחת משש האפיזודות שנכללות בו מספרת על טיסה שדומה באופן מצמרר למה שהחוקרים מעריכים שקרה על פי הקופסא השחורה.
שינויים בעלילת הסרט כבר מאוחר מדי לעשות, אבל ההקרנות בארצות הברית כבר מלוות באזהרת צפייה, וגם מכון הקולנוע הבריטי אימץ את הטיפול הזה. "זוהי יצירת בדיונית, וכל דמיון בינה לבין האירועים האמיתיים הוא צירוף מקרים לא מכוון ומצער", נמסר לצופים. כאמור, גם אלו החיים בסרט סובלים מדי פעם מהמציאות.
