הכל אינטרסים / מליניאק ברביעי
יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי מעלה טיעונים נגד הפיינל־פור, אותה שיטה שמשרתת אותו ביורוליג. הוא היה יכול להגיד שסדרות נותנות לו יתרון, התקציב של מכבי גדול פי 10 מרוב הקבוצות, ושהוא לא מוכן לתת לאף אחד הזדמנות לגנוב לו אליפות
מינהלת הליגה החליטה ברוב מוחץ לחזור בעונה הבאה לשיטת הפיינל־פור, ושמעון מזרחי כועס. "זו החלטה שאין לה אח ורע בעולם" (באיזה עולם נמצאות היורוליג והליגה האדריאטית?); "ייגרם נזק כספי לקבוצות" (שום נזק כספי לא נגרם לגלבוע/גליל, לנהריה, לאשדוד ולנס־ציונה, הן ממילא לא יגיעו לגמר. "הקבוצות" על־פי שמעון מזרחי הן מכבי ת"א והפועל ירושלים); "החששות לא נובעים מפגיעה במעמדה של מכבי ת"א" (אלא במעמדה של מכבי ראשל"צ?); "לפני חמש ועשר שנים הפיינל־פור היה מובן" (למה התנגדתם גם לפני עשר שנים?).
מזרחי היה פשוט יכול להגיד שסדרות נותנות לו יתרון, שיש לו תקציב שגדול פי 10 מרוב הקבוצות, שלמרות שהאליפות לא קובעת כלום כי מכבי ת"א תמשיך לשחק ביורוליג גם אם תרד ליגה הוא לא מוכן להשאיר לשום קבוצה אפילו סיכוי קלוש לקחת אליפות. תגיד שאתה לא מוכן לתת לקבוצות אחרות לגנוב ממכבי אליפות, ושמכבי רוצה לעשות עוד כסף, אבל באירופה הפיינל־פור זו שיטה מצוינת בשביל מכבי ת"א שצריכה לגנוב מריאל מדריד ומצסק"א את גביע אירופה במשחק אחד. למה כשברצלונה גומרת עונה במאזן 2:22, היא צריכה עוד פיינל־פור? ונניח שביורוליג אין ברירה וזו השיטה – הרי לליגה האדריאטית הצטרפתם מרצונכם, ואפילו אירחתם את האירוע המוקצה כי שילמו לכם כסף.
הבעיה האמיתית של הכדורסל הישראלי
למצב הכדורסל בישראל אין בהכרח קשר להצלחות או לכישלונות של מכבי ת"א. כאשר יוגב אוחיון פצוע או חולה, מכבי ת"א עולה בלי אף ישראלי בחמישייה, וזאת הבעיה. וגם זה לא הכי נורא, אלא מה שיקרה בקיץ בנבחרת ישראל. יניב גרין בספק, גיא פניני פצוע, אלכס טיוס כבר הראה לנו כמה הנבחרת מעניינת אותו, ליאור אליהו ויותם הלפרין עדיין לא הראו שהם מסוגלים להיכנס ראש בראש במאבקים אגרסיביים, ובואו נתפלל שרוברט רות'בארט ייכנס לנעליים של גרין וקוז'יקרו, ויעשה דאבל־דאבלס גם בנבחרת. עומרי כספי וגל מקל הם באמת שחקנים ברמה הגבוהה, ורביב לימונד קפץ כיתה בשנתיים האחרונות. השאלה, כמה מעמס הם יחזיקו על גבם יום אחר יום?
זאת הבעיה של הכדורסל הישראלי, לא אם הליגה תוכרע בפיינל־פור או בסדרות. אותי מדאיג מאיפה ארז אדלשטיין יביא עוד גבוה, כי מכבי ת"א והפועל ירושלים יכולות לקנות אותו בכסף, הנבחרת לא. אם יבטלו את הפטור ממס לזרים, אפשר וצריך לבטל את החוק הרוסי. ההצדקה היחידה שלו היא רק פיצוי על הצפה של הליגה בזרים זולים. שחקנים ישראלים צריכים הזדמנות שווה להילחם על מקומם, לא יותר. טל דן, שלומי הרוש ועוז בלייזר עושים את זה יפה מאוד. החוק הרוסי מפריע למאמנים, ולא עוזר לשחקנים הישראלים. אם ארד הררי לא מספיק טוב, שלא ישחק רק בגלל שהוא ישראלי.
בטלו את הפטור ממס ואת החוק הרוסי, כי בשורה התחתונה כולם מפסידים, רק בגלל שבעלי הקבוצות רוצים לחסוך במס על הזרים. הגיע הזמן ששמואל פרנקל יפנים שהוא יו"ר מינהלת ליגה, שצריכה להיות שוויונית כדי ש־12 קבוצות יוכלו לשרוד, ולא יו"ר אגודת ידידי מכבי ת"א. הם ייקחו עוד 45 אליפויות גם בלי העזרה שלו.
הבעיה המהותית של הכדורגל הישראלי
בשבוע שעבר שודרו שני משחקי כדורגל במקביל. ריאל מדריד נגד ברצלונה מקאמפ־נואו, ומכבי חיפה נגד מכבי ת"א מבלומפילד. הקרנו את המשחקים בבית זה לצד זה על שני מסכים צמודים. במסך הימני הכדור טס מצד לצד כמו בטניס, בשמאלי היה חסר רק רועה עם חליל ועדר כבשים.
במוצאי שבת שיחקה ישראל נגד וויילס. וויילס שיחקה בפאסט פורוורד, ישראל זחלה בסלואו מושן. בחצי השעה הראשונה לא הצלחנו לעבור את מחצית המגרש. רק מסירות רוחב ואחורה לשוער. היינו בהלם כי השחקנים שלנו חושבים לאט. מכדררים כדי שיהיה להם זמן לחשוב.
באימונים מחברים את השחקנים למכשירי GPS. רעיון מצוין, כי שחקנים שיודעים שהם במעקב רצים יותר. רצים יותר, אבל עדיין לאט. ראיתם כמה זמן לוקח לנבחרת ישראל להכניס למשחק כדור חוץ? אאוט זו הזדמנות לקחת אוויר.
אי אפשר להפתיע כשמכדררים. הכדררת היא מחלה מידבקת. בכדורסל אפשר לפחות להרים את הראש כשמכדררים. בכדורגל, במיוחד תחת לחץ, קשה למצוא שחקן חופשי. אם השחקנים רצים לאט, לפחות שהכדור יעוף מהר. כמו שלנבחרת הכדורסל לא יכול להיכנס שחקן שגובהו פחות מ־1.80 מטר, כך לנבחרת הכדורגל לא יכול להיכנס שחקן שרץ 25 מטר פחות מאיקס שניות. צריך תנאי סף.
לארי קאיודה ואנתוני אנווקאמה נחשבים בישראל לסילונים. הם יכולים לרוץ עם הכדור חצי מגרש,
בלי שאף שחקן יהיה מסוגל אפילו להכשיל אותם. מלאי התפעלות אנחנו מדביקים להם תג מחיר של מיליוני יורו, ולא מבינים למה אין קונים לסחורה הזאת.
נראה לכם הגיוני שגארת' בייל יישב בבית ויראה את איתן טיבי משחק ביורו? בואו נחזור למציאות. הגיע הזמן להפסיק לדבר על השיטה, כי השיטה לא מפסידה ולא מנצחת. מאמן כדורגל הסביר לי פעם, שבשביל לשנות 4־2־4 ל־3־3־4 צריך להזיז שחקן אחד עשרה מטר קדימה. זה הכל, ועושים מזה הנדסת טילים. שום מאמן לא יהפוך זברות לסוסי מרוץ, כי קבוצה בונים מהיסוד.
מתחילים באימון השחקן. כושר גופני: כוח, מהירות, סיבולת. לזה מוסיפים טכניקה אישית: מסירה, כדרור, בעיטה, משחק ראש. בהדרגה מלמדים טקטיקה אישית: איך ומתי לנוע בלי כדור, לשחק בנגיעה, לחשוב מהר. עובדים בזוגות, שלשות, רביעיות. רק אז מגיעים לטקטיקה קבוצתית. אצלנו מתחילים לבנות את הבניין מהגג. השחקנים חלשים פיזית, חושבים ורצים לאט, ואנחנו אומרים שהפסדנו בגלל שיטת המשחק.
לפנייה לכתב/ת 
