נכנסים לפרופורציות / על הפסד נבחרת ישראל
בתום שבוע וחצי סוערים, חזרנו למקומנו הטבעי ומלא ההלקאות העצמיות. אפשר לקחת מחצית אחת מצוינת מול אחת הנבחרות הטובות בעולם, או שאפשר לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות ולכוון למטרה האמיתית – מקום 3. מצד שני, לפחות יש לנו יותר שחקנים בליגה הבלגית. שרון דוידוביץ' על מסקנות משבוע וחצי סוערים
שלוש פעמים במהלך הערב הזה צבטו את עצמם אוהדי נבחרת ישראל. בפעם הראשונה – עם הארגון הנוח והמסודר בהגעה לאצטדיון טדי הפקוק כל ימות השנה. בפעם השנייה – בהפסקה, כשגילו שלפאר טסי יש יותר משיר אחד. בפעם השלישית – כשראו איך אחת הנבחרות הטובות בעולם מסתגרת לאחור במשך מחצית שלמה ומבזבזת זמן, לעיתים בפחדנות.
- חלום היורו מתרחק: ישראל הפסידה 1:0 לבלגיה
- אלי גוטמן מרוצה מהיכולת, לא מהתוצאה
- ומה חושב דה ברוינה על ההרחקה של קומפאני?
- יודעים איך זה ייגמר? בואו לנבא כיצד תיראה טבלת הבית הסופית
לוקחים אחד ועוד אחד ועוד אחד, ומה קיבלנו – מחמאות.
אנחנו אוהבים אותם כמו קופונים לחג. יודעים שהם יגיעו ומנצלים אותם מהר. קצת מחיאות כפיים מלטפות עם שריקת הסיום, כמה מילים נעימות על העורף בראיונות ובמסיבת העיתונאים, כמה מחשבות נוגות על מה היה אם ומה היה קורה אילו, לפני שנרדמים.
בתום שבוע וחצי סוערים, סוערים מדי, חזרנו למקומנו הטבעי ומלא ההלקאות העצמות. זה הנרגן מצד אחד על הרמה, וזה הכאוב לב והפספוס הלא הגיוני מול נבחרת אדירה, מהצד השני. דו-קוטביות ישראלית בתפארתה.
נזכרנו שאנחנו רק הנבחרת הרביעית בבית
שבוע וחצי של ברברת בלתי פוסקת ושחיטה בלתי כשירה בכל מה שזז, הגיע לסיומו עם 0 נקודות. הבקשה של אלי גוטמן "להיכנס לפרופורציה" התגשמה במלואה. נזכרנו שאנחנו רק הנבחרת הרביעית בטיבה בבית והמטרה תמיד הייתה להילחם על המקום ה-3, לא משנה נגד מי.
נזכרנו שאולי יש לנו יותר שחקנים בליגה הבלגית, אבל אין לנו אף שחקן ברמה של נבחרת בלגיה. נזכרנו שאין לנו שום זכות להגיד שאנחנו פייבוריטים מול שחקני פרמייר-ליג או בונדסליגה. עד שנשכח את זה בפעם הבאה.
וגם גוטמן נזכר שאפשר לעשות שינויים, אולי מאוחר מדי. ניר ביטון היה הטוב ביותר על המגרש והוכיח שהייתה זו טעות לא להרכיב אותו מול וויילס. בן שהר היה שחקן ההתקפה הטוב ביותר וההזזה שלו לאמצע במחצית השנייה והכניסה של טל בן חיים לאגף, עוררו את הנבחרת. לכל המשוואות הללו, אפשר גם להוסיף את המשחק המצוין של רמי גרשון.
אבל אי אפשר להתעלות מעל הציפייה המקורית - הפסד מול בלגיה ללא השחקנים המובילים. ערן זהבי התעורר באזור הדקה ה-65 והרבה לאיים על השער, אבל זה הגיע לאחר אינספור איבודי כדור ומשחק מבולבל. וחוץ מזה, לאיים מכל כך רחוק על קורטואה, זה לא בדיוק לאיים מרחוק על תום אלמדון. ביברס נאתכו איכזב בשני המשחקים, וליאור רפאלוב הראה ניצוצות, אבל לא בטוח שקיבל מספיק דקות.
אין קמע בירושלים
אז מה אנחנו לוקחים מארבעה ימים של כדורגל? מחצית אחת טובה מול בלגיה. מה הוולשיים לוקחים? 3 נקודות. מה הבלגים לוקחים? את 10 השנים האחרונות. למרות המשחק החלש של אחת מ-5 הנבחרות הטובות בעולם, הבלגים הגיעו במלוא עוצמתם כדי להראות לנו מה הם עשו בעשור האחרון. איך הם הצליחו לייצר שחקן כמו קווין דה-ברוינה, למשל.
לפני שהם עפים מכאן, כדאי להיזכר איפה הם היו לפני עשור, להבין איפה אנחנו לא נהיה בעוד עשור. כי הרי אנחנו יודעים הכל, כל הזמן. כי בזמן שאצלם כולם
יוצאים לאקדמיות בגיל 18, אצלנו רק ניר ביטון גדל באקדמיה של ג'קי בן זקן.
רק שמסקנה אחרת צריכה להיעשות, ומהר – להעיף את הקמע הכושל, היעל, ולהחזיר את הקמעות הישנים: עוזי גופיה ונומה.
ומה עם היורו? זה בכלל חג של גויים (ויש שמועות שמי שמנהל אותו בכלל היה אנטישמי), אנחנו יכולים להסתפק בפסח. או שאנחנו יכולים לנסות ולהתעלות על עצמנו. רק מספיק עם המחמאות. נתראה בסרייבו.
עקבו אחר עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ' , או הצטרפו לעמוד הפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
