מחירות לעבדות
הסיפור על הנשים הסעודיות, השרה השבדית והשתיקה של שאר אירופה, מוכיח שניחוח החופש והחירות היה קצר מועד
העולם החופשי שרוי עכשיו במאבק על חירותו. הוא מתעלם. הוא בעיוורון. הוא בהכחשה. אבל המאבק בעיצומו. בעולם הערבי והמוסלמי מתנהל מאבק איתנים מול הג'יהאד על כל ענפיו ובין ענפיו. המדינה האיסלאמית (דאעש), בוקו-חראם, חמאס, טליבאן, א-שבאב, אל-קאעידה וג'בהת א-נוסרה נאבקים למען הקמת אימפריה אדירה. במקום אחר מצויות מדינות כמו סעודיה וקטאר, שבעשורים האחרונים מימנו את הווהאביזם ואת ההקצנה האיסלאמית, שנושאת באחריות מרכזית לפסטיבל הדמים הרצחני שעובר העולם המוסלמי, מניגריה עד תימן, מאפגניסטן עד סוריה, מלוב עד עיראק.
המאבק הזה לא נותר בעולם הערבי והמוסלמי. הוא מגיע גם לעולם החופשי, שנושא את דגל החירות, החופש וזכויות האדם. יש אחדות דעים נגד בוקו חראם, אל-קאעידה והמדינה האיסלאמית. אבל הבעיה רחבה הרבה יותר. כך, למשל, אותה סעודיה ממשיכה לכפות את חוקי השריעה באופן הברוטלי ביותר, ובתוך כך את דיכוי הנשים וחופש הביטוי. רק לאחרונה גזר בית משפט בסעודיה גזר דין של אלף מלקות ועשר שנות מאסר על ראוף בדאווי, בלוגר שהעז לבקר את המשטרה.
איך הגיב העולם החופשי? גזר הדין זכה לכיסוי נרחב בתקשורת העולמית. אבל מעניינת יותר תגובת ראשי העולם החופשי. ובכן, שרת החוץ של שבדיה, מרגוט וולסטרום, העזה להשמיע ביקורת נוקבת. בנוסף, שבדיה ביטלה את ההסכמים הצבאיים שלה עם סעודיה. זה בהחלט צעד מרחיק לכת. וולסטרום הוזמנה לשאת נאום בכנס של הליגה הערבית. היא התכוונה לדבר שם, כפי שהודיעה מראש, גם על זכויות נשים. אלא שהנאום בוטל. ראשי העולם הערבי לא אהבו את הביקורת. וולסטרום שייכת למפלגת שמאל ולחוגי השמאל. היא עמדה בראש החץ של אירופה בקבלה האוטומטית של הדרישה הפלסטינית להכרה במדינה. אבל צריך לציין לזכותה שבניגוד לעמדה הרופסת והפייסנית של השמאל האירופי בנוגע לדיכוי הנשים וזכויות האדם בעולם המוסלמי – וולסטרום העזה להשמיע לא רק ביקורת כללית ומעורפלת, אלא ביקורת שכוונה ישירות לסעודיה.
הסעודים הגיבו מיד. הם סירבו לספק אשרות כניסה לאנשי עסקים משבדיה, והחזירו את שגרירם משטוקהולם. ארגון המדינות המוסלמיות (OIC) וארגון מדינות המפרץ גינו את "ההתערבות בענייניה הפנימיים של סעודיה", תוך שימוש בטענה על "ריבוי ערכים ותרבויות". זה נשמע כמו טקסט קנוני של הזרם הפוסט-קולוניאלי ששולט באקדמיה במערב. מזכ"ל הארגון, אייאד אמין מדאני, הדגיש ש"האיסלאם השולט בסעודיה מבוסס על ערכי צדק, חמלה, שוויון וסובלנות". איך זה שלא ידענו?
התגובה המוסלמית החלה להסתמן כחרם על שבדיה. למדינה הנורדית יש מה להפסיד. ב-2014 היא ייצאה נשק ביותר ממיליארד דולר לשנה רק לסעודיה. היא מצויה במקום ה-11 ברשימת יצואניות הנשק בעולם, מקום אחד אחרי ישראל, ואחד לפני הולנד. חרם נגדי, מצד העולם הערבי, הוא מכה קשה לשבדיה.
השבדים נבהלו. אנשי עסקים יצאו בקריאה להפגת המתח. כלומר, הליכה לקנוסה. אפילו מלך שבדיה גויס כדי לטפל במשבר. לא סעודיה נקראה לסדר, אלא וולסטרום. השבדים חוששים ממפולת ביחסים עם העולם הערבי. הפעם זה לא היה גורם שמרני או ימני שהואשם באיסלאמופוביה. הפעם זו הממשלה השמאלית ביותר באירופה.
אלא שקרה דבר נוסף. בעוד העולם הערבי והמוסלמי מאחד שורות נגד שבדיה, האיחוד האירופי ומדינות אירופה שמרו על זכות השתיקה. שום גורם ממשלתי או רשמי לא התייצב לתמוך בשטוקהולם.
בעולם שבו הכול יחסי, סעודיה נמצאת עכשיו בצד השפוי. עשרות שנים היא הייתה היצואן הגדול ביותר של הווהאביזם, שכאמור נושא באחריות להקצנה שהובילה למעגל שפיכות הדמים הגדול ביותר של הדור האחרון. בשנים האחרונות היא הבינה שהגולם קם גם על יוצרו. מול דאעש, סעודיה היא אכן מדינה מתונה. זה לא הופך אותה למדינה נאורה. הדיכוי הפנימי נמשך. זה לא רק הבלוגר בדאווי. זה גם דיכוי הנשים השיטתי, כמו גם דיכוי של כל קול ביקורתי.
בעולם המוסלמי יש גם מתונים. הם פועלים גם באירופה. הבעיה היא שהם מופקרים. הכניעה וההבנה היא תמיד לרדיקלים. אלה לא רק משלחות או משטי ההתרפסות לחמאס של השמאל הרדיקלי.
זה כבר המערב עצמו. הוא אינו מסוגל להגן על ערכיו שלו. אותה כניעות מאפיינת גם את היחס לרדיקלים המוסלמים בתוך אירופה. האיסלאמיזם בנוסח הסעודי משתלט על מסגדים ומוסדות חינוך. אבל זה בסדר. הרי מדובר ב"ריבוי תרבויות ובהבנת האחר".
רק לפני חודשים צעדו אלפים באירופה תחת הסיסמה "אני שארלי". מחאה של העולם החופשי נגד טרור ועריצות ולמען זכויות האדם וחופש הביטוי. הסיפור של וולסטרום מבהיר שניחוח החופש והחירות היה קצר מועד. העולם החשוך מנצח. בעוד ימים אחדים יחגוג עם ישראל את היציאה מעבדות לחירות. העולם החופשי עובר עכשיו את הדרך ההפוכה - מחירות לעבדות.
לפנייה לכתב/ת 
