אני לקוי ראייה, ואתם מסרבים להעסיק אותי

כמה מכם היו בראיון עבודה שבסופו החליט המראיין שאתם לא מתאימים? אם זה בגלל קורות חיים לא מספיק משופצרים, ניסיון תעסוקתי מועט, דרישות שכר מופרזות או השד יודע מה - ראיונות עבודה נכשלים לפעמים וזה לגיטימי. גם תהליך חיפוש העבודה יכול להיות משימה מאוד מתסכלת שיכולה להימשך זמן רב.

הסבתות שעוזרות לאנשים עם לקויות תקשורת

רק אחוז זעיר מהנכים מועסק(צילום: Shutterstck)

בפועל רק אחוז זעיר מהנכים הקשים מועסק, ובקרב עיוורים ולקויי ראייה מדובר במועסקים מועטים עוד יותר. המעסיקים מצאו דרכים מתוחכמות לעבור על חוק אפליית בעלי מוגבלות, ובדרך מנומסת בדרך כלל פוסלים כל מרואיין עם סיום ראיון העבודה.

"תודה, אבל כבר יש מישהו"

אני לקוי ראייה, בעל 100% אחוזי נכות. יש לי מחלה שגורמת לניוון הרשתית ועקב כך לצמצום שדה הראייה ולהיעדר ראיית לילה. עם זאת, אני יכול לקרוא מסמכים וממחשב ועל בסיס זה מצליח להשיג ראיונות עבודה, אולם כאשר המראיין מגלה במעמד הראיון עצמו שמדובר בליקוי חמור שבעטיו אני מחזיק בתעודת עיוור - הראיון מסתיים בדרך כלל, בגלל סיבות שונות ומשונות.

כך למשל, היה מקרה שבו פקידה מארגון כוח אדם ראיינה אותי למשרה במוקד חברת אינטרנט מוכרת והזמינה אותי להתחיל בעבודה מיידית - אבל שינתה את דעתה בתוך כמה דקות, התנצלה והודיעה לי שהקורס כבר מלא.

במקרה אחר, פקידה מחברת כוח אדם אחרת מצאה לי עבודה בתיוק בחברה גדולה. מדובר היה במשרה בשכר של 25 שקל לשעה, בהיקף של 6 שעות עבודה ביום. סה"כ - משכורת של 3,200 שקל בחודש, כולל נסיעות. לאחר שהסברתי לה שאין בעייתיות, מאחר שהליקוי שלי קשור לשדה הראייה ולא למיקוד, הודיעה לי ש"אין בעיה בכלל - בשבוע הבא תתחיל, כי הם לחוצים".

רונן לוי. תהליך חיפוש העבודה יכול להיות משימה מאוד מתסכלת

הסכמתי לתנאים, אבל אז קיבלתי טלפון, עם אותה הבשורה המתוסרטת והמעצבנת: "רונן? מצטערת לבשר לך אבל כבר יש להם מישהו ולא טרחו לעדכן אותי". הפעם, למרבה האכזבה, אפילו לא זכיתי לפגישת היכרות. כנראה יש ממיינים שמבלבלים בין עיוורון לטיפשות - אני בכל מקרה כבר ויתרתי מזמן ולא מתווכח.  

שיטת הטרטור

השיא הגיע לפני כמה חודשים, כשהתקבלתי לעבודה במוקד של חברת תקשורת סלולרית גדולה, שאף החתימה אותי על חוזה מחייב לפיו אעשה קורס ואעבוד בשכר מינימום למשך חצי שנה לפחות. לאחר שהחוזה נחתם חזרה אליי אחראית הכוח אדם עם הבשורה המוכרת: "רונן, רשמת שיש לך 100% נכות - יש כאן בעיה".

במקרה זה, ברגע שהבינו שאני בעל מוגבלות חמורה, ידעו שאי אפשר לומר לי שאין מקום, אז בחרו במקום זה בשיטת הטרטור. קיבלתי בקשה לאישור מרופא תעסוקתי ובמרפאה ביקשו הפנייה מצד החברה, אולם בחברה סירבו להעביר הפנייה. העברתי להם למלא טופס סטנדרטי הכולל אישור מרופא עיניים ומהמרפאה התעסוקתית, אולם הם סירבו למלא גם אותו.

פה הבנתי שלמרות גודל החברה, היא לא שונה מאף מעסיק קטן - וגם שם מעדיפים שלא להעסיק בעלי מוגבלות. כמה פוגע ומעליב. לאלה כבר לא ויתרתי והגשתי נגדם תביעה לביה"ד לעבודה על אפליה. למרות הכחשת החברה זכיתי בתביעה, ואקבל מהם פיצויים על החודשים בהם הייתי אמור להיות מועסק על ידם - עד לפסק הדין.

הסכם העסקת בעלי מוגבלויות - צעד קטן מדי

כיום אני עובד במוקד טלפוני ובעבודות זמניות. הניסיון התעסוקתי שלי הוא בתחום הבלדרות והשילוח, אבל הוא כבר לא רלוונטי לאור מוגבלותי, שאינה מאפשרת לי לעסוק בתחום. כיום אני יכול לעבוד בתחום של שירות טלפוני, או עבודות משרדיות באזורי מגורי, רמת גן.

לאחרונה שמעתי שההסתדרות והמעסיקים הגיעו להסכם כלשהו שמקדם את בעלי המוגבלות בתעסוקה, שיחייב ש-3% מכוח האדם בחברה יהיה בעלי מוגבלות. לדעתי מדובר בצעד קטן מדי.  

חוק לרון אומנם מאפשר לנכים להרוויח עוד קצת כסף, אבל הרע את תנאיהם בוועדות בביטוח לאומי באופן קיצוני - תנאים שממילא היו מינימליים ומשפילים. אנחנו לא מבקשים הנחות - רק להיות שווים בעיני החברה, המדינה והמעסיקים. ואז אולי אוכל למצוא לי עבודה.

הכותב הוא לקוי ראייה. ליצירת קשר לחצו כאן