פסח 2015: היציאה מעבדות לחירות צרכנית

הצרכן הישראלי, שהיה רגיל לקנות בסופר ליד הבית ולעתים לשלם מחירים מופקעים, כבר מוכן לנסוע כמה קילומטרים לרשת מזון זולה יותר ובכך לחסוך מאות שקלים מדי חודש. אפשר לראות זאת בירידת המחירים ובהשפעת התחרות ברשתות המזון על הביצועים של אותן רשתות.

כתבות נוספות בנושא בערוץ הצרכנות :

• פברואר בסופר: המכירות עלו כי המחירים ירדו
• הבעיה של מגה: תדמית יקרה וזגזוגים
• ענק וזול: מוצרים שתוכלו למצוא בסופר חרדי
  

זו רק אחת מהתמורות שחלו ב-4 השנים האחרונות, מאז המחאה החברתית. אין להקל ראש בשינוי הזה, שכן אחת ההטיות ההתנהגותיות הידועות בספרות הכלכלית-התנהגותית היא הטיית ה"סטטוס קוו", שהופכת אותנו לצרכנים לא רציונליים, ומגדירה את הקושי שלנו לשנות הרגלים, גם כשברור שהשינוי יכול להיות לטובתנו. אפשר לומר כי הצרכן הישראלי מתחיל את מסע היציאה מעבדות לחירות צרכנית.

כיום מוכנים הצרכנים לשנות הרגלים ולהשתמש יותר ויותר בטכנולוגיה, כדי לשפר את מצבם. הפחד לבצע רכישות באינטרנט - מבלי לגעת במוצר - נעלם עם הזמן, כך שכיום יותר צרכנים ישראלים קונים בחנויות הוירטואליות מזון, בגדים ונעליים, ואפילו מזמינים רהיטים ומוצרי חשמל. אחד הביטויים לכך הוא גידול של 200% שנרשם ברכישות באינטרנט משנת 2011.

גידול של 200% ברכישות באינטרנט. אז האם הצרכן הישראלי הופך לנבון יותר?(צילום: Shutterstock)

עם זאת, הדרך לשינוי אמיתי עדיין ארוכה. גם עתה קשה לצרכן הישראלי לדחות סיפוקים, לרכוש רק מה שהוא צריך, לעמוד בפיתויים ולהטיל ספק בתרבות השפע, שמוכרת לנו אשליות שאם נקנה יותר נהיה גם מאושרים יותר.

אחד הביטויים המובהקים של היעדר הרציונליות קשורה לרכישת מוצרים הפיננסיים, במיוחד המוצרים הפיננסיים לטווח הארוך. לעומת ביצוע השוואת מחירים של פסטה וקוטג', הצרכן הישראלי ממעט להשוות בין קרנות הפנסיה השונות, וזאת בהנחה שהוא בכלל יודע איפה מנוהלת הפנסיה שלו. גם תרבות המיקוח המפותחת, שבאה לידי ביטוי בביצוע רכישות בחנויות השונות, כלל לא ניכרת בכל הקשור לדמי הניהול שהוא משלם על ניהול הקופות וקרנות הפנסיה שלו.

אם לא די בכך הרי ששליש מהעובדים כלל אינם יודעים כמה כסף מפריש המעסיק לטובת הפנסיה שלהם, והרוב המכריע כלל אינם בודקים אם המעסיק בכלל הפריש להם את הכסף. ולראיה: אף שעובדים יכולים להפריש 7% לקרן הפנסיה במטרה להגדיל את הפנסיה העתידית שלהם, רק מעטים עושים זאת. הרוב המכריע מסתפקים בהפרשה המינימלית הנדרשת, ובקרב עובדים שאינם שכירים, התופעה חמורה יותר שכן רבים כלל אינם מפרישים כספים לפנסיה. הצרכן הישראלי אינו רציונלי בכך שבמובהק הוא מתמקד בהווה ומקדיש הרבה פחות זמן לתכנון ולחשיבה על העתיד הרחוק.

אין ספק שדורש חינוך לצרכנות נבונה והעמקה של הידע והניהול הפיננסי האישי, כדי לשנות זאת. התקשורת מרבה לעסוק בצרכנות נבונה, לספק מידע חשוב על מחירים ומסייעת ביציאה של הצרכן הישראלי לחירות צרכנית. הרגולטור, מצדו, מחוקק עוד ועוד חוקים להגנת הצרכן שעוזרים להקניית הרגלים של צרכנות נבונה ובכך מגבירים את התחרות. אבל כדי שבאמת נוכל להכריז על יציאתו של הצרכן הישראלי מעבדות לחירות צרכנית, מבלי שהתהליך יימשך 40 שנה, על שניהם להגביר את המאמצים, במיוחד בתחום החיסכון לטווח הארוך.

הכותב הוא מומחה למימון ופסיכולוגיה של משקיעים, סגן הדיקאן, בית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל