על ספסל הנאשמים: מי אשם בכישלון הנבחרת?
כישלון גורף של הכדורגל הישראלי? קיבעון מיותר של אלי גוטמן? או הכוכבים שפיזרו הבטחות ואיכזבו (כרגיל) ברגע האמת? אנחנו, הוא או הם? כתבי ynet ספורט מלקקים את הפצעים אחרי ההפסדים לוויילס ולבלגיה
זה הוא / נדב צנציפר
במבחן התוצאה, אלי גוטמן כשל בשני משחקי הבית החשובים, ובמיוחד בקרב עם וויילס. עם אפס נקודות ואפס שערים ב-180 דקות, אי אפשר להמעיט בחלקו. אחרי שלושה ניצחונות בתחילת הקמפיין, כשנדמה היה שנבחרת ישראל בדרך הנכונה ליורו, הבלון התפוצץ לו בפרצוף.
שגיאותיו של גוטמן במשחק הראשון הקשו על הנבחרת. ההצגה מול בוסניה השפיעה עליו יותר מדי, ואולי תקעה אותו בקונספציה שהיה חייב להשתחרר ממנה. זה עלה לו ביוקר.
גוטמן הוא איש של עבודה סיזיפית, יום יומית, והצליח לעשות את המעבר מקבוצה לנבחרת, אבל ההצלחה מול בוסניה גרמה לקיבעון אצל המאמן. אם היה סביר לשחק מול בוסניה בנובמבר עם הרכב דומה לזה שניצח חודשיים קודם לכן בקפריסין ובאנדורה, הפעם גוטמן סחב את המומנטום רחוק מדי. חוץ מגילי ורמוט הפצוע ואייל משומר שלא משחק במכבי חיפה, גוטמן נשאר עם אותו הרכב גם כעבור ארבעה חודשים, ולא הפנים שחלק מהשחקנים שפירקו את בוסניה לא נמצאים בכושר ולא מסוגלים להתמודד עם המשימה.
קחו למשל את איתן טיבי. הבלם של מכבי ת"א נמצא בקו ירידה, ואפשר היה לראות את זה עוד לפני הסיבוב שעשה עליו אלירן עטר כמה ימים לפני וויילס. גוטמן התעלם מהכושר שבו נמצא רמי גרשון, שמשחק בקביעות בליגה הבלגית, האיכותית מהישראלית. ראינו את זה שלשום, כשלגוטמן לא נותרה ברירה אלא לפתוח עם גרשון במקום טיבי המורחק.
גם טל בן חיים ממכבי ת"א כנראה לא היה צריך להיות ב-11: הוא בקושי מקבל דקות מפאקו, והחלודה על רגליו הייתה צריכה להשאיר אותו על הספסל לטובת בן שהר. במקרים אחרים, כמו השוער אופיר מרציאנו, עומר דמארי וגם ביברס נאתכו שחזר לא מזמן מפגרה ברוסיה, שגם הם רחוקים משיאם, צריך להודות שלגוטמן כנראה לא הייתה אלטרנטיבה ראויה.
המאמן הלאומי כשל גם בבחירת השיטה מול הוולשים. גוטמן, שטעה לחשוב שהוא פייבוריט, התפתה להרכב התקפי מדי, ולא הקדיש מספיק תשומת לב הגנתית לניטרולו של גארת' בייל. הוא עלה במערך לא נכון מול שלושת הבלמים של מאמן וויילס כריס קולמן, ולא שינה אותו תוך כדי משחק, כשמדקה לדקה התברר שהשחקנים שלו לא מצליחים להתמודד עם היריב. גוטמן אמר אחרי המשחק כי היה מוכן למערך כזה, אך זה לא ניכר על הדשא.
חשוב לומר, חומר השחקנים שעומד לרשות גוטמן הוא הרביעי באיכותו בבית. הוא לא רק נופל מזה של בלגיה, אלא גם מזה של וויילס על שמונת שחקני הפרמייר ליג שלה ובייל אחד ענק, וגם מזה של בוסניה. רוב ההרכב של גוטמן התבסס של שחקני ליגת העל, מחוזקים בכמה ליגיונרים שלא משחקים בליגות הבכירות באירופה.
אם יש במה להתנחם, זו היכולת של גוטמן להתאושש מול בלגיה. עוד לפני ההרחקה של וינסנט קומפאני, ישראל פתחה מצוין את המחצית השנייה, והחילופים היו בזמן. בלגיה העיפה כדורים ברבע השעה האחרונה, אדן הזאר וקווין דה ברוין לא הורגשו, ויכולת טובה של השוער תיבו קורטואה מנעה שוויון.
בסיבוב הבא מצפים לגוטמן שלושה משחקי חוץ נגד הגדולות, והחשוב מכולם הוא כנראה ב-12 ביוני בבוסניה. תיקו אמור להבטיח את המקום השלישי, שמוביל לפלייאוף. אחרי המחצית השנייה מול בלגיה, שאותה הגדיר כטובה ביותר בתקופתו כמאמן לאומי, גוטמן כבר אמר כי אחת המסקנות שלו היא שהנבחרת צריכה להבין את מקומה. לשחק כאנדרדוג, עם מערך זהיר יותר. זה מה שיקרה במשחקי החוץ.
זה הם / נדב צנציפר
אפשר לבוא בטענות לאלי גוטמן, אבל אסור לנקות את שחקני הנבחרת שכשלו במשימה, ובעיקר את כוכביה. ההצהרות האופטימיות שלהם לפני וויילס גרמו לתחושה שהאסים הגדולים של ישראל ישיגו לפחות שלוש נקודות בשני משחקי הבית ויעשו עוד צעד בדרך להופעה היסטורית ביורו. בפועל, רובם הגיעו בכושר ירוד, שבא לידי ביטוי בעיקר במשחק הראשון.
בלגיה במחצית הראשונה, אבל בעיקר וויילס, הציבו מראה לא מחמיאה בפניו של השחקן הישראלי. אחרי האופוריה מול בוסניה, כנראה שהכדורגל שלנו היה צריך לקבל את הסטירה הזאת כדי לחזור לקרקע ולקבל קצת פרופורציות. בסופו של דבר, נבחרת ישראל היא נבחרת של כוכבי ליגת העל החלשה, יחד עם כמה ליגיונרים מליגות בינוניות מאירופה.
ובכל זאת, אפשר היה לצפות ליותר. בנובמבר, נגד הבוסנים, זו הייתה הופעה נהדרת של כל השחקנים, וגם הפעם הם קיבלו את הצ'אנס. באופן כמעט גורף, כל מי שהיה אמור להוביל את הנבחרת, לקחת אחריות, להנהיג, ליזום לא עשה זאת ברגע האמת.
שחקן המפתח של גוטמן הוא ביברס נאתכו. מי שמככב בצסק"א מוסקבה בכל שבוע, והיה מצוין גם בליגת האלופות, הציג יכולת ירודה בשני המשחקים. הוא התאושש מעט במחצית השנייה נגד בלגיה, אבל בסופו של דבר לא סיפק את הסחורה. שחקני הפרמייר ליג ג'ו אלן וג'ו לדלי פירקו אותו, ונגד בלגיה הוא נעלם גם בעימות עם ראג'ה נאינגולאן מרומא.
ליאור רפאלוב היה אמור להיות הבשורה הגדולה. הוא הגיע בכושר שיא, ונחת בישראל רגע אחרי שהביא לקלאב ברוז' את הגביע הבלגי במו רגליו, עם שער מהמם בתוספת הזמן. לאור פציעתו של גילי ורמוט, מקומו של רפאלוב בהרכב היה מובטח. זו הייתה ההזדמנות הגדולה שלו להוכיח שגוטמן טעה כשהותיר אותו על הספסל במשחקים הקודמים.
כגודל הציפייה, גודל האכזבה: רפאלוב איכזב מול וויילס, ונשלח חזרה לספסל מול בלגיה, במשחק שהיה חשוב לו במיוחד. ב־114 דקות בשני המשחקים סיפק רפאלוב בעיטה אחת לשער, ואיבד את הכדור שהוביל לשער השלישי של הוולשים. במשחק הבא, בבוסניה, הוא כבר יישב בבית בגלל צהובים.
גם ערן זהבי, מלך הביצה שלנו, השתנק נגד וויילס. הפיזיות של הכדורגל הבריטי והשינוי בעמדה שדורש ממנו יותר עבודת הגנה בהשוואה למכבי ת"א גרמו לו להיראות רע וזיכו אותו במערכון ב"ארץ נהדרת". הוא לא פתח טוב גם שלשום, כשהופקד על גזרת אדן הזאר, אבל המחצית השנייה שלו נגד בלגיה הייתה מצוינת, כולל שתי בעיטות מחוץ לרחבה שבליגה שלנו היו מספקות חיבוקים במרכז המגרש אבל נבלמו אצל אחד משני השוערים הטובים בעולם.
דווקא במשחק שלשום, כשגוטמן ביצע מספר שינויים, חלקם כפויים, ניתן היה לזהות כמה נקודות אור. ניר ביטון מסלטיק היה מצוין בקישור האחורי, וקיבל מחמאות אפילו ממאמן בלגיה מארק וילמוטס ("ראיתי אותו במשחק של סלטיק מול אינטר והתרשמתי מאוד. גם היום הוא היה מאוד טכני, הוא הפתיע אותי מאוד"). במשחק בבוסניה הוא כנראה יפתח בהרכב.
בהגנה, רמי גרשון היה מצוין, ונראה הרבה יותר טוב מאיתן טיבי המידרדר. גם כניסתו של בן שהר הוכיחה את עצמה. אבל כל זה לא משנה את השורה התחתונה: מה שטוב לליגה הישראלית ולליגות הבינוניות באירופה, לא מספיק כדי להוביל נבחרת לעלייה אוטומטית ליורו. המקום השלישי, שמעניק כרטיס לפלייאוף, הוא המקום הנכון עבור השחקנים שיש לנו, במקרה הטוב.
זה אנחנו / אורי קופר
זה לא הוא ולא הם. כלומר, זה גם הוא וגם הם, אבל לא רק. הוא והם, המאמן והשחקנים הנוכחיים של נבחרת ישראל, כלולים וכלואים בתוך בלון גדול יותר. הנבחרת היא תוצאה של משהו רחב, הרבה יותר שורשי ממאמן אחד שמקבל החלטה לא נכונה או משחקן-שניים שלא מופיעים ברגע האמת. זה אנחנו.
"אנחנו" זה כל מי שקשור לכדורגל הישראלי, כמעט ללא יוצא מהכלל. אנחנו זה הארגון הכולל וחלוקת המשאבים, רמת האימון במחלקות הנוער ובחלק גדול מהקבוצות הבוגרות, מקצועיות השחקנים ואינטליגנציית המשחק שלהם, תקשורת שגם מתעסקת בעניינים לא רלוונטיים ובמקביל לא מודעת ליחסי הכוחות האמיתיים בין הנבחרת ליריבותיה. זה אנחנו, הכדורגל הישראלי.
אותו כדורגל כחול לבן נמצא כבר הרבה שנים באותה נקודה, שהיא הדרג השלישי של אירופה. לא פחות ולא יותר. אף פעם לא ייצרנו שחקן כמו אחת היריבות שלנו במוקדמות היורו. לא פיתחנו אדין דז'קו, גם לא אדן הזאר, בטח לא גארת' בייל.
לא עשינו את זה, וגם לא נעשה בקרוב, כי אין שרביט קסמים. אפשר לבוא בביקורת, מוצדקת, על אלי גוטמן. לומר שטעה בבחירת ההרכב או בהכנה. אבל רוב הסיכויים שגם אם מאמן על, מהטובים בעולם, היה נוחת בישראל, היינו נאבקים באותו דרג שלישי מוכר.
אפשר להאשים את השחקנים המובילים ולומר, למשל, שערן זהבי של הנבחרת הוא לא ערן זהבי של מכבי ת"א. אפשר, אבל המציאות היא שזה לא תמיד תלוי בו. מה לעשות שההגנה של וויילס או הקישור של בלגיה אינם דומים לאשדוד או לרעננה.
לשחקן ליגה ישראלית, טוב ככל שיהיה ודומיננטי ככל שיהיה בביצה המקומית, לא מובטחת הצלחה ישירה כשעולים כמה דרגות בסולם האיכות. ביברס נאתכו, תגידו, מצליח בליגה הרוסית החזקה ובליגת האלופות, אבל בנבחרת (פרט לניצחון על בוסניה), נראה אחרת.
צריך לזכור, שם יש לו שחקנים טובים יותר בסביבה, שגם הופכים אותו לטוב יותר. קשר אחורי רציני סוגר לו את הצד ההגנתי ומאפשר לו חופש פעולה. חלוץ מהרמות שאין בארץ נע נכון יותר על המגרש ופותח זוויות מסירה. האם צריך להעביר ביקורת על משחק חלש שלו? ודאי, אבל אסור לחשוב שנאתכו או זהבי או כל שחקן אחר כאדם בודד הוא הבעיה.
פעם בכמה זמן זה נראה אחרת, כמו נגד בוסניה, אבל אותו ניצחון, ואת זה חשוב לזכור, הוא היוצא מהכלל. ערב נתון שאליו כל השחקנים הגיעו בכושר טוב. כך היה גם נגד אוסטריה ב-1999. גם המחצית השנייה מול בלגיה היא יוצאת מהכלל. מי שטוען שלפיה אפשר לראות איזה פוטנציאל גדול יש לנבחרת, פשוט משקר לעצמו. כמה מחציות כאלה אתם זוכרים בעשרים השנים האחרונות?
דרכה של נפש האדם היא לחפש אשמים. הרבה יותר קל, וגם פופוליסטי, להפנות אצבע לאדם מסוים, מישהו שאפשר לזרוק עליו את הרפש. להאשים מכלול שלם, להאשים מערכת, זה כבר הרבה יותר מסובך, אבל מה לעשות, בשביל לעשות צעד אמיתי קדימה צריך לשבור את הקושי הזה. להבין שהשינוי אמור להגיע מלמטה, לא מלמעלה. אגב, בדיוק את זה הבינו בבלגיה לפני יותר מעשור. תראו איפה הם היום.
לפנייה לכתב/ת 
