אמריקה זה כאן: 5 האירופאים הטובים ב-NBA

כמעט בכל ליגה השחקנים הזרים הם אלה שעושים את ההבדל. ב-NBA אפשר בהחלט להתווכח על הקביעה הזאת. הליגה הטובה בעולם תמיד התבססה על סופרסטארים תוצרת בית שלקחו את הקבוצות שלהם הכי רחוק שאפשר, אבל גם לכלל הזה אפשר למצוא לא מעט יוצאים מן הכלל.

דירק נוביצקי בדאלאס או טוני פארקר בסן אנטוניו הוכיחו שאפשר לחרוך את הפרקט גם בלי להתחנך בקולג'ים או לתלות פוסטרים של דרים טים בחדר. הם באו מחוץ לאסכולה הרווחת בליגה שנושמת מניירות אמריקאיות ועשו את זה בסטייל ועם ניחוח של כוכבים אמתיים. רגע לפני יריית הזינוק של הפלייאוף המתרגש ובא עלינו קשה להגיד אם אנחנו הולכים לחזות בקרוב גרסה מתקדמת או עדכנית של אחד מהשניים, אבל לסמן כמה עם פוטנציאל להפוך לכאלה - או אותם בעצמם, שוב - אפשר בהחלט.

האם יש לטוני פארקר מקום ברשימה? התשובה בהמשך(צילום: AP)

לרגל החג ותחילתן של הסדרות, החלטנו לעשות את זה. קבלו את 5 האירופאים הטובים ביותר בליגה נכון לנקודת הזמן הנוכחית שמייצגים נאמנה את היבשת ממנה הם באו עם קמצוץ של גאווה, ובלי פחיתות כבוד מסתכלים לאמריקאים בלבן של העיניים.

מקום חמישי: ניקולה מירוטיץ', שיקגו (ספרד)

למה? כי הוא עשה את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר והמפתיעה ביותר יחסית לאירופאי שנה-ראשונה בארה"ב. רק בשנה שעברה מירוטיץ' עוד חטף על הראש מאלכס טיוס בגמר היורוליג במילאנו כששיחק בריאל מדריד, והיום הבחור משחק בלי רגשי נחיתות עם הגדולים ומול הגדולים - ועושה את זה ביעילות כמעט מדהימה. אין הרבה שחקנים בליגה שפגרת האולסטאר עשתה להם טוב כמו שהיא עשתה לו. לפניה עמד מירוטיץ' על 7.1 נקודות ב-17.1 דקות בממוצע למשחק, ב-20 המשחקים שאחריה הוא כבר קפץ ל-17.7 ו-27.3 בהתאמה. כפועל יוצא הממוצעים העונתיים שלו עד עכשיו נפגשים איפשהו באמצע - 10 נקודות ו-5 ריבאונדים ב-20 דקות. מירוטיץ' משפר תפוקה תוך כדי תנועה, מקבל מעמד של קבע ברוטציה של טים ת'יבודו ועושה חייל באחת הקבוצות הטובות במזרח. מגיע לו שאפו רציני ומקום של כבוד בטופ-5.

מאז פגרת האולסטאר הוא הפך לסופרסטאר של ממש. מירוטיץ'(צילום: AP)

ועדיין... גם יחסית לרוקי שיצא אחרי 5 שנים מהחממה המהוקצעת של הבלאנקוס, אחד הפורוורדים הכי טובים באירופה בשנה שעברה עדיין צריך ללטש כמה פינות לא משופשפות דיו כדי להיות במקום שבו הוא באמת רוצה להיות גם ב-NBA. נכון, הוא מצא בבולס בית עם אנשים שהולכים איתו ומאמינים בו, אבל הרכות ההגנתית שלו - שמתורגמת גם לעובדה שהוא עומד על 0.7 בלוקים למשחק, נמוך במיוחד לשחקן שמתנשא לגובה של 2.08 מ' - עלולה לעלות לו בדקות משחק יקרות בפלייאוף. שם הרי הפיצוצים האמתיים יתחילו, והמחמאות שהוא מקבל עכשיו יתחלפו במאבקים קשים מתחת לסל.

איך זה ייגמר? בחצי גמר מזרח.

מקום רביעי: אנס קאנטר, אוקלהומה (טורקיה)

למה? כי הוא האקס פקטור של אוקלהומה. מבחוץ קאנטר לא נראה כמו שחקן כדורסל כל-כך, אבל זה לא מפריע לו לייצר עונה ברמה גבוהה שמחזיקה את הקבוצות שלו בחיים ומעורר סביבו באזז כפול בשני מימדים: גם אצל האוהדים באיסטנבול, וגם אצל אוהדי הקבוצה שלו. אחרי שעזב את טורקיה כבר בגיל 17 ונחטף בדראפט על-ידי יוטה לתקופה של שלוש עונות וחצי, חווה קאנטר פריחה מחודשת בקבוצה הרבה יותר סקסית – וגם מעמיד בה את ממוצעי השיא שלו בקריירה.

היצוא המוצלח ביותר של הכדורסל הטורקי מאז טורקוגלו. אנס קאנטר(צילום: AP)

השנים בהן עשה קפיצה איטית והדרגתית מפעם לפעם הסתיימו ופינו את מקומן לשליש האחרון של 2014-2015, שבו מיסטר אנס פשוט נוסק. 15 נקודות וכמעט 9 ריבאונדים למשחק ב-19 הופעות במדי הת'אנדר הספיקו לו כדי להפוך לחביב האוהדים

באוקלהומה, שחיה על מנות האויר המוגבלות של ראסל ווסטברוק וחייבת לידו את האיש הגדול שלה (2.11) כדי לקבל את הכרטיס השמיני לפלייאוף.

ועדיין... המספרים של קאנטר טובים יותר כשאוקלהומה מפסידה, והפער בין היכולת הפושרת (יחסית לזאת שהוא הרגיל אותנו אליה) שהציג בחודש פברואר למשודרגת שהציג במרץ צריך להדאיג קצת את אוקלהומה. מצד שני, חוסר יציבות (ולא חד במיוחד במיוחד) זה דבר טבעי עבור ילד בן 23 – שהוא גם השחקן הצעיר ביותר ברשימה הזאת.

איך זה ייגמר? בפלייאוף - והשמיים (של ווסטברוק) הם הגבול.

מקום שלישי: דירק נוביצקי, דאלאס (גרמניה)

למה? כי הוא עדיין דירק נוביצקי. גם בגיל 37 האגדה הגרמנית מעמידה ממוצעים שעולים על 17 נקודות למשחק, עושה את הפייד-אוואי הכי טוב בעולם ולוקחת מעצמה המון על הגב, הכל בגישה וקלילות מעוררות הערצה. וגם כי הוא אחד הסמלים האחרונים שעדיין מזוהים כל-כך עם קבוצה אחת, שומר על גחלת הוותיקים ולא מוריד רגל מהדוושה.

אחד משבעה שחקנים בהיסטוריה שקלעו למעלה מ-28 אלף נקודות. נוביצקי(צילום: רויטרס)

ועדיין... נוביצקי לוקח פחות ריבאונדים (6) משהתרגל והאחוזים שלו מהשדה הם הגרועים ביותר שהיו לו בקריירה מאז 1999. ובכלל - יש סיכוי שזאת אחת העונות האחרונות בהן נראה את נוביצקי באינטנסיביות הזאת ובעוצמה הזאת. דאלאס כנראה תהיה בפלייאוף, אבל נוביצקי יהיה חייב צוות מסייע דומה, בדמות רונדו ואליס גם בשנים הקרובות, כדי לשרוד ברמות האלה גם בהמשך. אחרת גם הידית הרכה עלולה להישחק, והתוצרת הנדירה של דירק לאורך השנים עלולה שלא להספיק.

איך זה ייגמר? השתגעתם? שאנחנו נהמר נגד נוביצקי? ההיסטוריה מוכיחה שכדאי שלא.

מקום שני: מארק גאסול, ממפיס (ספרד)

למה? כי הוא שומר על המוניטין, כי הוא מהווה עוגן בכיר בקבוצה שתקעה יתד במקום השני במערב הקשוח ובעיקר כי הוא מגיע לפסגות חדשות– ולא נופל מהן. מספר 33 של הדובים רושם את העונה הטובה בנקודות למשחק (17.6) וממשיך להיות משאבה אוטומטית של כדורים חוזרים (7.9 למשחק). הוא ופאו, בעצם בחירתם לסוף שבוע האולסטאר, מראים ש"גאסול" הוא עדיין מותג הכדורסל האירופאי הכי טוב שהיה פה כבר שנים ארוכות והייצוא הכי טוב של מעצמת ספורט אדירה כמו ספרד.

העונה הטובה בקריירה. מארק גאסול(צילום: AP)

ועדיין... התקופה האחרונה מעיבה במקצת על השואו של מארק גאסול העונה האחרונה. ממפיס שלו חטפה קצת, איבדה מעט את כוח ההרתעה ואולי פספסה הזדמנות להפחיד את הקבוצות הטובות באמת לקראת הרגעים החשובים באמת. לא בטוח בכלל שזה באשמתו - אבל גם עליו נופלת האחריות לבדק בית קטן ולא מעמיק כדי לוודא שנפילות כמו שהיו לגריזליס נגד קליבלנד וגולדן סטייט לא מתרחשות בזמנים הרבה פחות נוחים.

איך זה ייגמר? בגמר המערב.

מקום ראשון: פאו גאסול, שיקגו (ספרד)

למה? כי אחרי 14 שנים בליגה, מתוכן 5 רצופות בלייקרס, פאו גאסול שוב חווה מיני-רנסנס. האח הגדול למשפחת המלוכה הספרדי נולד מחדש בלי ששמנו לב, משתפר (עדיין) עם השנים בצורה כמעט מטאורית ומשתבח כמו יין מדרידאי עתיק יומין. ברמת הכדורסל זה אומר שהוא פשוט פאו גאסול, רק טוב יותר: המספרים המפלצתיים שלו (18.6 נקודות, 11.6 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים ו-2 חסימות למשחק) מדברים בעד עצמם והופכים את גאסול לסטנדרט בפני עצמו.

ועדיין... מבחינתו, אסור לעונה כל-כך טובה להיגמר בלי טבעת אליפות.

איך זה ייגמר? בלי טבעת אליפות.

כמה שהוא סבל ליד קובי בראיינט. פאו גאסול(צילום: AFP)

כמעט נכנסו

טימופיי מוזגוב (רוסיה) - נותן עונה סופר-תכליתית בקליבלנד, הטובה בקריירה שלו עד כה, אבל גם 216 הסנטימטרים שלו הם קצת בצל בקבוצה שבה משחקים 'הביג טרי'.

טוני פארקר (צרפת) - נפילת המתח שאחרי פיק האליפות מהעונה שעברה נותנת את אותותיה על המנוע של גרג פופוביץ', שמקבל אותו בגרסה חיוורת מעט שתורמת פחות (14.8 נקודות בממוצע - הכי מעט שלו זה 11 שנים).

יאניס אנטטוקומפו (יוון) - לא רק בגלל השם - הנפיל היווני של מילווקי, שגם נבחר לקחת חלק בסופ"ש האולסטאר, הוא אחד הברגים החשובים והמפתיעים של הבאקס.