בני חורין: מאות דייגים חולצו מעבדות

עוד חדשות בעולם:

לוביץ הגביר מהירות לפני שהתרסק באלפים

"יצאנו מנצחים". חגיגות בטהרן לאחר ההסכם

הטבח האיסלאמי בקניה: "בנות ברחו בלי בגדים"

"אני אלך לראות את ההורים שלי. הם לא שמעו ממני מאז שעזבתי", אמר בחיוך רחב ווין קין קו בן ה-42. הוא חוזר למיאנמר ארבע שנים אחרי שעזב אותה בגלל הבטחה לעבודה טובה בתאילנד. כמו מאות הדייגים האחרים רימו אותו, לקחו אותו לאינדונזיה ללא הסכמתו והוא הוחזק בתנאי עבדות באי בנינג'ה. פעם אחת, כשלא עמד בקצב העבודה בסירת הדיג, בעט המעביד בפניו ונתלשו לו ארבע שיניים.

נשאלים מי רוצה לעזוב את האי, לפני העלייה לספינות החילוץ(צילום: AP)

הגיעו בהמוניהם, גם מהמחבוא בג'ונגל(צילום: AP)

מחכים לתשאול של נציגי ממשלת אינדונזיה(צילום: AP)

(צילום: AP)

ווין קין קו הוא אחד ממאות מהגרי העבודה שמצבם הקשה נחשף בעקבות תחקיר סוכנות הידיעות AP. מעבידיהם, מחברת Pusaka Benjina Resources, אילצו אותם לדוג פירות ים לחברות מערביות. בתגובה לממצאי AP ביקרו נציגים של ממשלת אינדונזיה באי השבוע והבחינו בתנאים האכזריים, כולל במעביד שתפקידו להכות את אלו שלא עובדים מהר מספיק. הוא נעצר, והמשטרה המקומית חוקרת את הפרשה כדי לעצור מעורבים נוספים.

בהתחלה הציעו האינדונזים פינוי רק לדייגים שסיפרו על הניצול המחפיר שלהם. עד שאספ בורהנודין, מנכ"ל המשאבים הימיים ופיקוח הדיג של אינדונזיה, אמר כי כולם יתקבלו בברכה - גם אלו שמתחבאים בג'ונגל בגלל הפחד מהמעבידים. "כולם יכולים לבוא. אנחנו לא רוצים להשאיר אף אחד מאחור", הוא אמר.

320 דייגים ניצלו את ההזדמנות. ביום החילוץ, גם בגשם שוטף, הם קפצו מהסירות ומחלונות החדרים. הם מיהרו לאסוף את החפצים האישיים שלהם ורצו למזח, כדי לא להישאר מאחור. הם הגיעו לאוניות החילוץ מחובקים וצוהלים. כמה מהם היו חולים וכחושים, והיו צריכים שיישאו אותם אל החופש.

320 דייגים הצליחו לצאת מהאי(צילום: AP)

(צילום: AP)

עולים לאוניות החילוץ(צילום: AP)

חיבוק ראשון של חופש(צילום: AP)

החילוץ הדרמטי התבצע בתום סבב ראיונות של גורמים אינדונזים עם דייגים, שאישרו את התחקיר על תנאי העבדות. בין השאר ישנו תיעוד של שמונה דייגים שנעולים בכלוב, ותמונות

של בית קברות לעבדים. הדייגים סיפרו איך הם הוכו, חושמלו ואולצו לעבוד ללא הפסקה, מי שתייה נקיים ומזון. אלו שכן קיבלו משכורת תוגמלו בשכר זעום, ועל כולם נאסר לשוב הביתה. לא הייתה דרך יציאה: האי כל כך מרוחק שעד החודש שעבר לא היה בו קו טלפון.

כמה מהעבדים המשוחררים נראו מפוחדים ביום יציאתם לחופשי והביעו חשש ממה שצפוי בהמשך. "אני באמת שמח, אבל מבולבל", אמר ניי הלה ווין בן ה-32. "אני לא יודע מה העתיד שלי במיאנמר". מאי העבדות הפליגו הדייגים למבנה שהייה ממשלתי באינדונזיה. רובם מגיעים ממיאנמר, ובשבוע הבא יבקרו אותם נציגים ממשלתיים מהמדינה כדי להחזיר אותם הביתה ולאתר עבדים אחרים.

לאנשים כמו ניינג, שנזכר בעינויים, במכות ובכך שננעל בחדר במשך חודש וחצי בגלל שנרדם בזמן העבודה, המחשבה על החופש ועל עזיבת האי בלתי ניתנת לתיאור. "אנחנו באמת הולכים הביתה?", הוא שאל. אז נורה זיקוק מאחת מאוניות החילוץ שמאותת שזה אכן הזמן ללכת, סוף סוף, הביתה.