הגננת המיתולוגית מתכננת איחוד עם בוגריה: "רוצה לראות אותם, לחבק ולנשק אותם"
פנינה לב מירושלים פרשה אחרי 34 שנה. במשך שנים תיעדה את בוגריה ובמפגש איחוד עם "הילדים שלה" היא תעביר להם את התמונות. ל-ynet היא מספרת על החוויות: "בוגרים שלי נפגשו בטירונות וגילו שהיו בגן ביחד"
המסע היוצא דופן של הגננת המיתולוגית בירושלים: פנינה לב (65) עבדה במשך 34 שנים ב"גן דרום" שמוכר יותר כ"גן פנינה" בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים. במשך כל אותן שנים תיעדה הגננת כל רגע בהווי הגן וכך הצטברו בביתה אלפי תמונות של ילדים שלמדו בגן במשך עשרות שנים.
עם פרישתה, יצאה לב למסע יוצא דופן לאיתור בוגרי הגן, שחלקם כבר בני 40, והשבת התמונות למצולמים בהן. לשם כך, ארגנה הגננת האהובה מפגש נדיר שאליו מוזמנים כל בוגרי הגן מגיל 6 ועד 40. באירוע שצפוי להתקיים ביום שישי, 17 באפריל, בפארק סן סימון בבירה, מוזמנים הבוגרים לקחת את תמונותיהם.
"אני אפרוס שולחן עם מפה, נעשה פינת שתייה, נפרוס את הקופסאות ואת התמונות וכל אחד מוזמן לבוא ולחפש וקצת לנבור בעבר של הגן", אומרת לב. "יש ילדים שיש להם כמה צילומים. אני מזמינה את כולם, כל מי שיכול להגיע. אני רוצה לראות אותם בהמוניהם, לחבק ולנשק אותם".
לב פרשה אחרי עשרות שנים בשל סגירת הגן בשל מיעוט נרשמים חילונים. "הודיעו לי בדואר אלקטרוני בשני משפטים קצרים שבשל מיעוט נרשמים הגן שלך לא ייפתח בשנת הלימודים הבאה, הוא עבר לסקטור הממלכתי דתי", סיפרה הגננת. עם זאת, היא נהנית בימים אלו מהפרישה ומתייחסת לסגירת הגן כהזדמנות להתחיל במסע לאיתור כל ילדי הגן לדורותיהם.
מאז היא כאמור מחפשת כל בוגר ובוגר שעברה דרכה בילדותו. לב משתמשת בין היתר ברשימות שמיות ששמרה לאורך שנות עבודתה ודפי קשר ישנים עם מספרי טלפון. "אני מסתכלת בתמונות, רושמת את שם הילד ומנסה לאתר מספר טלפון של ההורים או הילדים", היא מספרת. "כשאני מאתרת אחד, שניים או שלושה, אני מבקשת מהם להעביר קשר לחברים בוגרי הגן שיש איתם מגע. יש בוגרים שהם לפעמים ארבעה אחים מאותה משפחה, אז אני מתקשרת בדרך כלל להורים".
לב הנרגשת מספרת שהיא מקבלת תגובות נרגשות מבוגרים שאיתם היא יוצרת קשר וכי יש היענות רבה למפגש יוצא הדופן אותו היא מארגנת. לב מציינת כי היא בקשר עד היום עם בוגרי הגן והוריהם, גם כאלו שהיום כבר עם משפחות וילדים.
היא סיפרה על אחד המקרים שנתקלה בהם לאחרונה: "עבר ילד ברחוב עם החברים שלו, זוכרת אותו קטן כזה וכבר הגיע ל-1.70 מטר. הוא ראה אותי, עצר את החברים שלו ואמר: 'עכשיו אני מנשק את הגננת שלי'". עוד היא מספרת כי "לפעמים מגיעים אליי סיפורים מהורים על בוגרים שנפגשו אחרי הרבה מאוד שנים, כמו למשל בטירונות שבאיזושהי שיחה גילו שהם מכירים מ'גן פנינה'".
מאות התמונות שצילמה נשמרו אצלה פנינה לב כמו אוצר. "אף פעם לא זרקתי תמונה של ילד", היא מציינת תוך שהיא מציגה את שני הארגזים הענקיים שבבייתה בהם שמורים גם חפצים ועבודות יצירה של ילדי הגן לאורך השנים.
"אזרוק בפח אשפה תמונה של ילד שלי שאהבתי וחיבקתי? לא עולה על דעתי דבר כזה. אבל אני לא יכולה להשאיר את זה אצלי לנצח וצריכה להעביר את התמונות והעבודות לבעליהן. בינתיים אני מסתכלת, נהנית ונזכרת. בשבילי 34 שנים זה חיים שלמים. החיוכים שלהם, לפעמים גם הבכי שלהם", הסבירה הגננת המיתולוגית.
ליצירת קשר: editlev@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
