צפו: נמל קיסריה כמו שלא ראיתם
אחרי מסע אל העבר בקיסריה של הורודוס, התקופה הצלבנית, המצודה העתיקה וביקור קצרצר בפינת הנימפאון המסתורית, שקמה מחדש לתחייה לאחר שנים בהן הוסתרה מעיני הציבור - אלי סגל מרגיש שגילה את נמל קיסריה מחדש, וכמה שהוא יפה. טיול מצולם במנהרת הזמן
המיקום: קיסריה. המועד: אחד מימי שישי האחרונים. האירוע: הנימפאון, פרויקט חדש לחשיפת מקומות חדשים שהוזנחו במהלך השנים בנמל קיסריה. באחד מימי שישי האחרונים אספתי את המשפחה, ונסענו לכיוון הנמל המלכותי. במהלך הנסיעה הרהרתי ביני לבין עצמי: מה כבר אפשר לחדש בקיסריה - שוב עתיקות? שוב האמפי של שלמה ארצי?
בנמל קיסריה פגשנו את ורד כהן, מנהלת המקום, שלקחה אותנו לסיור קצר בנמל. לאט לאט הבנתי שבעצם אני, ואולי עוד שכמותי, לא יודעים כלום ושום דבר על קיסריה.
במהלך הסיור גילינו שהנמל בנוי שכבות על גבי שכבות בנות יותר מאלפיים שנה, כאשר לאורך כל השנים קיסריה עצמה שימשה מרכז מפגש, מסחר ותרבות לתושבי הסביבה. הוכחה לכך היא הנמל הקטן שנבנה שם בעבר והפך עם השנים למקום בילוי ולמשכנם של מקדשיו של הורודוס, דרך הרומאים שהתגוררו שם ועד תקופת הצלבנים והעות'מאנים שתרמו, באמצעות חוש עיצוב מוצלח למדי, למראהו המפואר של המקום.
בתום הסיור, עלה בי הרצון לצלם את כל אותם גילויים חדשים שאליהם לא שמתי לב בעבר. אך מזג האוויר רצה אחרת, והעננים הקודרים שכיסו את השמיים מנעו ממני לצלם את המקומות המרתקים שפגשתי במקום. החלטתי שאשוב לשם ביום אחר, כאשר תנאי מזג האוויר יאפשרו זאת והשמיים יתבהרו מעט.
ואכן, מספר ימים לאחר מכן הגעתי שוב לנמל. הפעם מזג האוויר היה נעים, השמיים היו כחולים ועננים מדהימים ריחפו מעל והוסיפו לשלמות המראה הייחודי.
טיפסתי מעל הקמרונות, שנמצאים כעת בשלבי חפירות ובנייה, והתחלתי לצלם. בכל תמונה נגלו לעיניי עוד ועוד דברים: המצודה הצלבנית שעל המים, פסלים מרהיבים ומגדלים שמהווים מראה ארכיטקטוני מרשים.
ירדתי מבמת המקדשים לכיוון המזח העתיק שלרגלי המצודה הצלבנית, שם נגלה לפניי פסל ענק מברונזה של גבר עירום כביום היוולדו. את הפסל, שנקרא החייל האלמוני, יצר פסל בשם מייקל שחם, בעקבות המראות הקשים שנגלו לעיניו במהלך מלחמת יום הכיפורים.
המשכתי לנוע לכיוון הים, וצילמתי את הדייגים שהשתלבו באופן מופתי בנוף הייחודי של הים ושל הגלים המתנפצים מאחוריהם.
חזרתי אל פינת הנימפאון המרהיבה ביופייה. שם ניצבת לה בריכת המזרקה ששוחזרה לא מכבר, ועליה עומד לו שיחזור מדויק של פסל האלה היגיאה. המקום הייחודי התגלה לראשונה בחפירות שהתקיימו שם בשנות השבעים על ידי פרופסור אברהם נגב, ולאחר שנחשף - הוחלט לכסותו על מנת לשמור עליו. לפני כשנה הוחלט על ידי הרשויות השונות לחשוף שוב את הנימפאון, ולגלות למבקרים טפח ועוד טפח, שכבה ועוד שכבה של היסטוריה וארכיאולוגיה מרשימה.
התקדמתי הלאה, ועברתי דרך אחד מבתי הקפה המקומיים לכיוון הים. שם נגלה לפניי מראה מושלם של גלים המתנפצים אל הנמל השקוע.
לאחר מספר שעות של צילום, עליתי שוב לבמת המקדשים שמעל הקמרונים ההולכים ונחפרים. הצבתי את המצלמה כשפניה מכוונות למבצר הצלבני ולמסגד הבוסני שבנמל, והמתנתי לשקיעה שהיתה צריכה להגיע בכל רגע.
בזמן שהמתנתי, הבחנתי בצלם חובב כמוני שצילם את הנוף דרך כדור בדולח. ביקשתי ממנו את הכדור לזמן קצר, ואת יופיין של התמונות שצולמו מבעדו - קשה להסביר במילים.
עם רדת השמש, רגע לפני שהבזק האור האחרון נעלם לו, ירדתי לכיוון הנמל וצילמתי את הגלים המתנפצים אל הסלעים. באותו רגע, הרגשתי שאני נמצא במקום היפה ביותר בעולם.
החושך ירד, ועבורי זה היה הזמן המתאים ביותר לחזור לפינת הנימפאון המרגיעה שלי, אל פסל האלה היגיאה. היא, מצידה, היתה אפילו יפה יותר הפעם, כשדמותה המוארת בתאורת הלילה המרהיבה נשקפת במי הבריכה ומעניקה לה מראה קסום ומלכותי.
