פלסטינים ל-ynet ממחנה הפליטים: "דאעש עורף ראשים, אין לנו מה לאכול. הצילו"
עדות מאל-ירמוכ. תושבי המחנה הפלסטיני שדאעש כבש מספרים ל-ynet על ירי כבד, מחסור במזון וייאוש מוחלט: "היום צעדתי תחת פצצות ואש צלפים בשביל אוכל לילדים, מי שיוצא מהבית צריך לקחת תכריכים. מה כבר רציתי, לחיות?". הם צוחקים שצריך לבקש עזרה מישראל: "המנהיגים הפלסטינים רק מדברים"
ברשת "אל-ג'זירה" דווח אתמול (יום א') כי ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) החל לסגת ממחנה הפליטים הפלסטיני אל-ירמוכ שבפרברי דמשק. לפי שעה לא ברור אם הידיעות נכונות, אבל קשה להאמין שארגון הג'יהאד האכזרי, שכבש בשבוע שעבר יותר מ-90% מהמחנה, יוותר בקלות רבה כל כך על מחנה הפליטים שמהווה מבחינתו שער כניסה לבירת סוריה דמשק. גם בשעות האחרונות העלו הג'יהאדיסטים של דאעש לאינטרנט סרטונים שבהם תיעדו את עצמם מסיירים במחנה הפליטים.
עוד חדשות בעולם :
- אביב הגיע, פסחא בא. גם העולם הנוצרי חוגג
- גוּד-לאק מוחמדו. הרודן לשעבר וישראל לאן?
- האיסלאם יהפוך לדת הגדולה בעולם עד 2070
- שרד 66 יום על סירה הפוכה באוקיינוס
אלפי הפלסטינים החיים במחנה אל-ירמוכ, צאצאיהם של הפלסטינים שברחו מישראל עם הקמת המדינה ב-1948, נמצאים כעת בין הפטיש לסדן: מצד אחד חיל האוויר של אסד משליך על האזור חביות נפץ בניסיון לסלק את מתנגדיו, ומהעבר השני מתנהלים קרבות עזים בין קבוצות מורדים, דאעש האכזר וארגון ג'בהת א-נוסרה השייך לאל-קאעידה. היום דיווח אש"ף כי 2,000 איש פונו ממחנה הפליטים אל-ירמוכ, אבל אלפים אחרים סירבו להתפנות.
"אין ברירה אלא לקרוא לישראל לעזרה, הישראלים רחמנים יותר מהערבים", מצטט מ' בדיחת מיואשים שרצה במחנה הפליטים כבר שנים, ושלאחרונה קיבלה חיים חדשים. "אתמול בצהריים הייתה רגיעה מסוימת בלחימה, אבל האש נמשכת. אנחנו אוכלים אותה משני הצדדים: דאעש כבש את המחנה, מיליציות אחרות צולפות ברחובות, משטר אסד מפציץ את העמדות שלהן - ואנחנו? אין לנו קשר לאף צד. כולם כאן פוחדים ומחכים לגאולה. דאעש כבר עורף ראשים ומשליך אותם ברחובות. אללה לא היה רוצה לראות דבר כזה".
מ' מעריך שדאעש רוצה לספח את המחנה לשכונת חג'ר אל-אסווד בפרברי דמשק, שבה הוא כבר שולט, ולהכריז על האזור כעל חלק מהאמירות האיסלאמית שהקים. אבל במציאות האיומה שאליה התרגלו תושבי מחנה הפליטים בארבע שנות מלחמת האזרחים הסורית, הם כבר לא בטוחים שדאעש הוא הדבר הכי נורא שהם יכולים לאחל לעצמם. "גם אם יגרשו את דאעש - נחזור לאותו מצב שבו כבר היינו: נחזור לקבל את חבילות הסיוע המשפילות מהאו"ם, חבילות שמספיקות בקושי לשבוע ושגם אותן אנחנו מקבלים רק בעזרת גורם מתווך".
הוא רוצה לעזוב, אבל לא מעז. "איך אעזוב? לאן אלך? אני אשן ברחוב? עדיף לי להישאר בבית. עד עכשיו הצלחנו להחזיק מעמד למרות הרעב וההפצצות, אז יש עדיין תקווה שנוכל לחיות טוב יותר. אם אמלט מכאן - בחוץ אצטרך להילחם או להיעצר, אחת משתי האפשרויות. הפתרון היחיד הוא שהעולם ייצור לנו מסדרון בטוח שבו יוכלו להוציא אותנו מכאן בלי שצלפי האופוזיציה הסורית יירו בנו, בלי שמנגנוני הביטחון של אסד יעצרו אותנו. כרגע? עדיף לנו להיזרק לים מאשר לחיות כמו שאנחנו חיים עכשיו".
גם א', תושב אחר במחנה אל-ירמוכ, לא מבין מדוע לנו זה נראה כאילו הפתרון הקל ביותר הוא לקום וללכת. "ללכת לאן בדיוק?", הוא שואל, "כל אלה שעזבו נאלצים לגור במסגדים או בבתי ספר. בסופו של דבר אני פוחד מדאעש וממשטר אסד באותה המידה. אני לא יכול לצאת מהבית, חמושי דאעש וג'בהת א-נוסרה
פרוסים ברחובות וחביות נפץ נופלות מהמסוקים של אסד. בינתיים אנחנו בחיים, אבל העולם צריך להוציא אותנו מכאן תחת הגנה בינלאומית".
בימים האחרונים השמיעו בכירי הרשות הפלסטינית ואש"ף גינויים קשים נגד דאעש והצדדים הלוחמים במחנה הפליטים, והפצירו בעולם להתערב ולהציל את אלפי הפלסטינים שנותרו במחנה. את מ' ואת א', וכנראה שגם את אלפי התושבים שנותרו באל-ירמוכ, זה ממש לא משכנע. במנהיגי העם הפלסטיני הם לא תולים תקוות. "גם לפני כן הם לא עשו דבר חוץ מלדבר", אומר א'. "אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל אללה".
לפנייה לכתב/ת 
