מתחילים מהאמצע / "הכל מקצועי"
למה ברדה מצליח יותר בלי ארבייטמן? איזו הזדמנות יקבל מליקסון? ואיך זה קשור להיעדרות של הובאן? משחק העונה מול מכבי תל אביב מציב לא מעט אתגרים בפני הפועל באר שבע ואלישע לוי
נוהגים לומר שכאשר שתי קבוצות נפגשות הרבה פעמים בעונה, אין יותר מדי מקום להפתעות. כולם מכירים את כולם, והאפשרויות לבצע שינויים מוגבלות. מכבי תל אביב והפועל באר שבע ייפגשו הערב (ב', 20:55) בפעם השלישית, אבל לפחות מהצד האדום של המגרש, הקשר בין המשחק הזה לבין ההתמודדות הקודמת בבלומפילד מקרי בהחלט.
עברו רק שלושה חודשים ויום מהמשחק ההוא, מאותו 0:0 מוצלח של באר שבע. הסגל כמעט לא השתנה, אבל ההרכב בהחלט כן. מתוך ששת שחקני הקישור וההתקפה שפתחו אז, רק שניים - בוזגלו וברדה - אמורים לעשות זאת גם הערב. בנוסף, במשחק ההוא, וגם בניצחון של באר־שבע על הצהובים בתחילת העונה, היו שני שחקנים פעילים במיוחד, שנגעו בכדור הכי הרבה פעמים ובפער גדול מהאחרים. השניים האלה, בן ביטון (173 נגיעות בכדור) ואובידיו הובאן (149), מושעים מהמשחק הערב. וכך אנחנו מקבלים סיפור שונה.
באר שבע של אלישע לוי היא קבוצה די מקובעת טקטית, ולא עוברת שינויים משבוע לשבוע. דווקא במשחק הגדול הזה, אולי הסיכוי האחרון שלה להישאר בתחרות על הצלחת, אלישע יצטרך לאלתר. ביטון, שלפני שלושה חודשים הראה את משחק ההגנה הכי טוב שלו בקריירה כששמר על טל בן חיים, יוחלף במגן אחר. בכל הנוגע להובאן, אלישע נמצא, או לפחות אמור להיות, בדילמה אמיתית.
בשלב כזה של העונה כולם כבר מכירים בחשיבותו של הקשר הרומני. כשהובאן משחק בקישור האחורי, לבאר שבע יש 67 אחוזי הצלחה ויחס שערים נהדר של 18-42. כשהוא לא משחק, או עובר לעמדת הבלם כפי שהיה בארבעה משחקים, אחוז ההצלחה יורד ל-53, ומאזן השערים עומד על 6-8 בלבד.
הובאן הוא לא רק המתקל המוביל של באר שבע מצד אחד, ומכניס הכדורים הארוכים מספר 1 שלה מצד שני, אלא גם זה שעוזר לביטון בשמירה בצד ימין. למרות ירידה מסוימת ביכולתו במשחקים האחרונים, אין לבאר שבע מישהו שמסוגל להיכנס בדיוק למשבצת שלו. וויליאם סוארז, אם יוסט לקישור, לא תורם מספיק להתקפה. רועי גורדנה, אם יחליף את הובאן, לא עוזר בהגנה כמוהו. ג'ון אוגו, שאולי יזוז לעמדה אחורית יותר, אוהב לצאת עם הכדור קדימה ומשאיר אזור ריק מאחור.
בעיית הקישור של באר שבע אמורה לבלוט עוד יותר כשמדובר במשחק מול מכבי ת"א. האלופה, שמשחקת כמעט בקביעות עם שלושה קשרים במרכז, היא הקבוצה הכי דומיננטית בליגה באזור הזה. כולנו ראינו מה עשתה למכבי חיפה במחצית הראשונה במשחק שלפני פגרת הנבחרת. בעבר אלישע ניסה לפתור חיסרון מסוג זה באמצעות עזרה של אליניב ברדה לקישור, וכאן נכנסת הסוגייה המקצועית המעניינת ביותר בקבוצה העונה - שאלת הקפטן.
הנדנדה של ברדה
אצל לא מעט שחקנים קיים קשר הפוך בין התפתחות הקריירה לבין העמדה על המגרש. ככל שהגיל מתקדם, הם הולכים אחורה. מצד אחד, השחקן צובר יותר ניסיון שעוזר לו לראות את המשחק טוב יותר מעמדה אחורית. מהצד האחר, הוא כבר לא מספיק מהיר וחד כדי להיות השחקן המוביל ליד שער היריב. מאז חזר לישראל, היינו בטוחים שזה יהיה גם הסיפור של ברדה. אלישע ביקש ממנו לזוז אחורה, וברוב המשחקים הקפטן כבר לא היה החלוץ המרכזי, אלא זה שמאחוריו או לידו. וההבדל, לטוב ולרע, נראה בבירור.
ברדה ושלומי ארבייטמן חברים טובים, אבל התפוקה ההתקפית של הראשון יורדת דרסטית כשהשני משחק לידו. שבעה שערים הבקיע ברדה העונה, וכולם נכבשו במשחקים שבהם ארבייטמן לא פתח - דבר שאיפשר לברדה להיות קרוב יותר לשער. אפשר לחשוב שזה מקרי (השערים הובקעו בשלושה משחקים בלבד), אבל ההבדל לא נגמר כאן.
כשארבייטמן מחוץ לתמונה, ברדה כמעט מכפיל את מספר הבעיטות לשער (ראו טבלה למעלה), ומייצר כמעט פי 3 בעיטות מתוך הרחבה. במקביל, כשהוא משחק ליד חלוץ אמיתי כמו ארבייטמן, ברדה עושה יותר פעולות שעוזרות לקישור, כמו מסירות מפתח או חטיפות ותיקולים במרכז המגרש.
עד כמה ההבדל משמעותי אפשר לראות בשני המשחקים הקודמים של באר שבע מול מכבי ת"א. שימו לב לעמדה הממוצעת של השחקנים (ראו איור): עם ארבייטמן בהרכב, ברדה נמצא בממוצע ממש בתוך עיגול האמצע, עוזר לקישור הגנתית והתקפית; בלי ארבייטמן, הוא הרבה יותר קרוב לשער, ממש מחוץ לרחבה, למרות שלקבוצה יש חלוץ נוסף על המגרש, דובב גבאי.
לפי כל הדיווחים והאימונים האחרונים, ארבייטמן אמור לפתוח הערב על הספסל. אם כך, מי בדיוק אמור לעזור למרכז המגרש של באר שבע, שיסבול מדלילות בעקבות היעדרותו של הובאן? זו שאלה קריטית. אם אלישע ימשיך להציב את ברדה כחלוץ המרכזי (והוא כנראה יעשה זאת), הקישור האגרסיבי והעמוס של מכבי ת"א יכול לרמוס את זה של באר שבע. אם יזוז לאחור, וישחק למשל מאחורי גבאי, ברדה יהיה במקום שבו הוא לא מצליח לסכן מספיק את השער, לפחות לא העונה.
בין מאור למאור
ברדה, כאמור, הוא שחקן ההתקפה המתאים ביותר לעזור במרכז המגרש. הערב, כשלנושא הזה חשיבות משולשת (הנחיתות המספרית הקבועה של באר שבע במרכז, הקישור המעובה של מכבי ת"א, ההיעדרות של הובאן), יכול להיות שדווקא השחקן הכי מאכזב של באר שבע העונה יוכל לעשות את ההבדל מבחינה הגנתית. קוראים לו מאור מליקסון.
מליקסון לא פוגע התקפית, ואת זה כולנו יודעים. יותר מכך, בדיוק כמו שברדה לא מצליח להגיע למצבים לצד ארבייטמן, כך כוכב נוסף מהעונה הקודמת, מאור בוזגלו, תורם יותר כששם גדול שנחת בקיץ מאירופה, מליקסון, לא נמצא בסביבה. 8 מתוך 11 השערים של בוזגלו הגיעו כשמליקסון לא היה על המגרש. יותר מכך: חמישה מהם, כמעט חצי, נכבשו אחרי שמליקסון הוחלף. כשאחד יוצא, השני פורח.
בוזגלו סובל מעליות וירידות העונה, אבל ההבדל בינו לבין מליקסון ברור בכל פרמטר - שערים, בישולים, בעיטות לשער, מסירות מפתח, דריבלים. זה לא מסתיים פה. למרות שבוזגלו התקפי יותר (בדרך כלל נמצא בעמדה הממוצעת ההתקפית ביותר במגרש),
הוא מנצח את קרב המאורים גם בפעולות הגנתיות. בוזגלו מתקל יותר וחוטף יותר ממליקסון.
במחזור הקודם מול מכבי פ"ת עבר מליקסון לתפקיד אחר - מאחורי החלוץ, ולא באגף. למרות שהוחלף בהפסקה בגלל ההרחקה של ביטון, הוא נראה לא רע, בטח בהשוואה ליכולת שלו העונה. גם הערב מליקסון צפוי לשחק דקות רבות בתפקיד הזה, מאחורי ברדה, כשגבאי יזוז לצד שמאל. הוא זה שיהיה בעמדה שממנה אפשר גם לתמוך בקישור הגנתית וגם להוציא התקפות מעמדה אחורית יותר.
אם מליקסון יתעלה דווקא במשחק הזה, אפילו רק בפרמטרים הגנתיים יותר שאינם מאפיינים אותו, אולי ישכחו לו, לפחות חלקית, את העונה הרעה עד עכשיו.
לפנייה לכתב/ת 
