צבא שמיים: התוכנית בצה"ל - לוויין לכל מג"ד
מבצע "צוק איתן" כונה בצה"ל "המלחמה הרשתית הראשונה", וכעת הנסיקה הטכנולוגית יוצאת מהאסטמוספירה. כתב ynet ביקר באחד המתקנים האסטרטגיים של ישראל: בסיס צלחות הלוויין שבנגב המערבי, ושמע תוך כמה זמן יכולה העין שבחלל לצלם ולשדר את יעד הטרור הבא
יום חמישי שעבר, 16:45, חטמ"ר יהודה, חברון. בפיקוד מרכז ובשב"כ מבינים שצעיר ישראלי נעדר בנסיבות חשודות סמוך לכפר הפלסטיני בית עאנון. הטלפון הנייד שלו לא מאוכן, מה שמקפיץ את אוגדת איו"ש על הרגליים, ותוך דקות נפרס בחניון תחנת הדלק פז שבכניסה לקריית ארבע חדר פיקוד אוגדתי ענק, עם אוהלים רחבים, מסכים גדולים ומכשירים שמחוברים לאנטנות וצלחות המסתכלות מעלה - גבוה לשמיים. תוך פחות משעה מקבלים מפקד החטיבה אל"מ יריב בן עזרא והקצינים שלו תמונת לווין חיה ראשונה, ממרחק של מאות קילומטרים: רצועת הכפרים חלחול-בית עאנון-בני נעים מרצדת על המסך. הרזולוציה גבוהה, התמונה חדה והמצוד המודיעיני - שהתגלה בסוף כמיותר – מתחיל.
עבור חלק מהחיילים והקצינים שקיבלו את תמונת הלוויין היישר לחפ"ק האוגדתי מדובר בדבר שכמעט מובן מאליו. למג"דים מגולני, השריון וההנדסה שהשתתפו בחיפושים אחר ניב אסרף בגזרת חברון, הייתה כבר בקיץ האחרון בעזה גישה לתקשורת לוויינית מתקדמת, כזו שהיוותה אבן מרכזית בהגדרת מבצע צוק איתן כ"מלחמה הרשתית הראשונה".
מאחורי ה"טרמינלים" (מסופי לווין ניידים שהכוחות יכולים לשאת עמם בשטח) מסתתרת תשתית ענקית שמתחילה בגובה של 600-400 ק"מ מעל כדור הארץ, בלוויין שמשוטט בחלל ומצלם תמונה המשודרת לתחנת הקרקע, שיכולה להיות גם חוות האנטנות הענקיות בנגב המערבי, ומשם לצרכנים שבקצה – ממוצב ה"מצפה" של הפיקוד העליון בבור שבקריה, ועד למג"ד שבעזה או למפקד הפלגה משייטת 13, במבצע חשאי הרחק מגבולות ישראל. בחלק מהמבצעים הללו, התקשורת הלוויינית היא האחת והיחידה – בהיעדר תחנות ממסר או אנטנות להעברת וקבלת המידע.
התלות בתקשורת הלוויינית הופך משמעותי אף יותר במבצעי סיכול הברחות אמצעי לחימה, כמו "חשיפה מלאה" לתפיסת אוניית הנשק KLOS C, שבמהלכו צפה הרמטכ"ל בשידור חי מתל אביב בכל אחד משלבי המבצע – 1,500 ק"מ מישראל. אך בתקשורת מלוויין, כמו שמלמדת לפעמים צפייה בטלוויזיה, יש תקלות ש"תוקעות" את התמונה.
"אצלנו זה לא קרה", מעיד מג"ד אמירים, סא"ל עומר כהן מאגף התקשוב, שגדודו המטכ"לי אמון בין היתר על הפעלת מתקן צלחות הלוויין בנגב המערבי. "יש לנו שורה של גיבויים לכל שידור לווייני. בשגרה זה יכול להגיע בכל מבצע ל-6-4 מערכות גיבוי נפרדות, מהמודם ועד לתמסורות, כך שאם מערכת אחת נופלת מיד, תוך עשירית שנייה השידור עובר למערכת גיבוי, באופן אוטומטי. המשתמש בקצה כלל לא מבחין בכך על המסך שלו. אנו יכולים לעבוד על כל נקודה על הגלובוס באמצעות התקשורת הלוויינית, ומול כוחות כמו צוללות וסטי"לים. במשלחת הסיוע האחרונה שצה"ל הוציא לפיליפינים לא היו אמצעי תקשורת בכלל וגם לא חשמל, אז הצלחנו להקים שם תחנת שידור לוויינית שפעלה שלושה שבועות ברצף באמצעות שני טרמינלי 'סיירי חלל'".
בסך הכול 100 אלף שקל
צה"ל הגדיל בארבע השנים האחרונות ביותר מ-100% את היקף הפעילות הלוויינית שלו, בין היתר על ידי החכרת שטחי פעילות בלוויינים מסחריים, אבל כמו לכל דבר טוב גם לתקשורת הלוויינית יש מגבלות, שלא כולן תלויות בצה"ל – ותתפלאו לשמוע, לא כולן תלויות בתקציב.
שניים מהאתגרים המרכזיים שעמם מתמודד תחום הלוויינות הביטחונית נוגע לרוחב הפס שדרכו מועבר תצלום האוויר או השיחה בין הכוח בשטח למפקדה שבעורף, ולמכסת התדרים שלעד תהיה מוגבלת בין השאר כי השימוש בה יחולק על ידי משרד התקשורת המקומי. "בסוף זה כמו צינור, אנו יכולים דרכו לתת פתרונות שונים, גם כשיש מבצעים רבים במקביל, אבל בגלל שמדובר במשק מוגבל – אתה עושה סדרי עדיפויות", מסביר סא"ל כהן.
"זהו בסיס אסטרטגי למדינת ישראל", מתאר מפקד פלוגה מגדוד אמירים, סרן ליאור שריקי. "בזמן מבצע המבוסס על תקשורת לוויינית צוותים שלנו עושים הערכות מצב טכניות רבות, מוודאים שאין שום תקלות בגלל חשיבות המערכת. כל אנטנה מסתכלת על לווין אחר ומסתובבת בהתאם. בגלל הקרבה לרצועת עזה, גם אם הצלחות (שגובהן 13 מטרים, י"ז) ייפגעו בזמן פעילות, אז אוטומטית מערכת הגיבוי תופעל מאתר אחר בדרום".
אחרי שאגף התקשוב נתן את מערכת השליטה ובקרה (שו"ב) הרשתית והמתקדמת "משואה" לכל מפקד זוטר בשטח, המטרה הבאה היא להביא "לווין לכל מג"ד".
במבצע צוק איתן חלק מהמג"דים והמח"טים זכו ללוקסוס שהיה עד לאחרונה נחלתן של יחידות העילית של צה"ל או של אלופי המטכ"ל כאמצעי לחימה בוטיקי בלבד.
אחת המערכות שפעלו בלב השטח העזתי בקיץ האחרון היא הלינקס, טרמינל גדול יחסית שנישא על גבי כלי רכב כמו האמר או נגמ"ש, ויתרונו הוא פס רחב שמאפשר להעביר מסה גדולה של נתונים, תמונות וקול, עם יכולת לעבוד מול מספר לוויינים ממרחקים של אלפי ק"מ. הטרמינל האישי לכוחות הקרקע המתמרנים קל בהרבה נישא על גב הלוחמים ושוקל 13 ק"ג, כאשר כל חייל יכול תוך דקות לפרוס ולהתקין אותו על האדמה.
עלות טרמינל לוויני ממוצע עשוי להגיע מקצה לקצה לכ-100 אלף דולרים. "הטרמינלים הללו ייכנסו לתוכנית הרב שנתית החדשה, ותוך שנתיים נראה עוד ועוד ערכות כאלה", מסביר ראש אג"ם באגף התקשוב, אל"מ יריב ניר. "קל לראות מה היכולת הזו תעשה לשדה הקרב. המפקד בשטח לא יהיה תלוי יותר במטכ"ל שיביא לו יכולות לווייניות מהקריה".
לפנייה לכתב/ת 
