"לא חשבתי שאוכל ללכת". המ"פ שנפצע בעזה חזר בגדול

שמונה חודשים אחרי הפציעה הקשה ברגלו, סרן שיר קלבנר שוב על הרגליים, בשיא הכוח - ומתכונן לקראת עימות נוסף ברצועת עזה: מפקד הפלוגה המבצעית של גדוד רותם מחטיבת גבעתי, סרן שיר קלבנר, בן 25, מתל אביב, העניק לפני כשבועיים משמעות חדשה לערך דוגמה אישית. לראשונה מאז שרגלו רוסקה מכדור של צלף פלסטיני במבצע צוק איתן, הוא צעד עשרה ק"מ בשטחי האש של צאלים, בתרגיל שדימה לחימה מחודשת בתוך הרצועה.

שיר הפתיע לא מעט אנשים בחטיבה כאשר רשם צעד נוסף במסע ההתאוששות יוצא הדופן שלו - אחרי שכבר חזר לפקד על הפלוגה שאותה נאלץ לעזוב זמנית במהלך המלחמה, בתום הליך שיקום אינטנסיבי בבית החולים שיבא. צעידתו את ה"יעדים" בצאלים, שדימו מעוזים של חמאס בצפון רצועת עזה, כמעט השכיחה את העובדה שעד לפני כמה חודשים שכב בבית החולים ודידה בצליעה בין טיפול פיזיותרפי אחד לאחר.

לא היחיד בגדוד שחזר לשרת כלוחם אחרי פציעה(צילום: דובר צה"ל)

קלבנר בשטח. "יש כאבים, אבל אני מסתדר"(צילום: דובר צה"ל)

לתרגיל בדרום קפץ שיר עם קציניו פקודיו הישר מגזרת אסטרא שבחרמון, מול הצד הלבנוני של ההר, שעליה הוא אחראי מאז שב לפקד על הפלוגה. "אני צריך להיות במעקב, להמשיך לקבל זריקות וטיפולים בצלקת ובפצע שנשאר, אבל אני עושה ספורט עם המפקדים. הראש מאוד חזק ואני מקווה שיהיה חזק יותר מהרגליים", אומר שיר בשיחה עם ynet. "לא הלכתי עד לתרגיל הזה מרחק כה רב ועוד עם כל הציוד. זה היה נהדר. לא הרגשתי כאבים, הרגשתי חזק. עדיין לפעמים יש כאבים, אבל בסדר, אני יכול להסתדר".

את שיר תפסנו פעמיים לשיחה בשבועיים האחרונים, בפעם הראשונה במהלך התרגיל הלילי בצאלים, ובפעם השנייה בערב החג הראשון, אז נסע להעביר מכונת כביסה מתרומות לבית של אחד מחייליו שביקש סיוע כלכלי. שיר הוביל את קציניו בין הדיונות, קצב הליכתו המהיר לא רמז על מה שעבר עליו מאז הפציעה ההיא. המ"פ החייכן מגבעתי הבין כבר בהתחלה שסיפורו יכול לסייע להעלאת מוטיבציה, ומדי פעם הוא מספר את סיפורו לחיילים צעירים בחטיבה, גם בשיחות אישיות. אגב, מלבד שיר, גם לוחם נוסף בגדוד רותם, שנפצע אף הוא מצלף, השתקם וחזר לשרת כלוחם.

עם הרמטכ"ל הקודם גנץ בבית החולים(צילום: דובר צה"ל)

"שואלים אותי אם פחדתי שזה יקרה לי, אם כאב. אני אומר שהרופאים אמרו לי שהצלחתי להשתקם כי הייתי כל כך חדור מוטיבציה, זה היה חלק בלתי נפרד מהטיפול", משחזר קלבנר. "בגזרה אני לא יוצא לכל הטיפולים, בגלל המשימות. אני אומר לחיילים שצריך לקחת הכול בפרופורציות, ומה שאנחנו עושים הוא גדול יותר ממה שנראה לחייל. סיפרתי לחיילים שהעם כולו עומד מאחוריך תמיד, כי כשאתה נמצא לבד בעמדת שמירה בגבול הצפון אתה לא חושב שזה כמו שהיה בעזה.

"אבל כשחושבים על זה, זה מחבר אותך למשהו גדול יותר. בלחימה כל הפוקוס היה עלינו, יצאנו לעשות את הדבר הכי ערכי שיש, להגן על העם כשיש רקטות ופצמ"רים מעל הראש שלך, ובצפון זה פחות מורגש. לכן לפעמים אנחנו עוצרים באמצע היום, והשיחות האלה עוזרות לשמור על הניצוץ בעיניים של החיילים".

"בצפון פחות מרגישים את השליחות, אז עוצרים רגע וחושבים על זה"(צילום: דובר צה"ל)

השיקום של שיר החל בטיפולי פלסטיקה בשיבא, בגלל הפציעה העמוקה שתלשה חלקים גדולים מרגלו. "הייתי מקובע שם שלושה שבועות למיטה, לא יכולתי לזוז. לאחר מכן העבירו אותי לשיקום, וזה מדהים איך מחוסר יכולת לזוז מלמדים אותך אחרי כמה ימים לעבור לכיסא גלגלים, ואז לקביים וכך הלאה".

הוא רצה מאוד לשחות כחלק מהשיקום, אך נאסר עליו בגלל עומק הפציעה. כחלופה, השקיע שעות רבות בחדר הכושר. אך אחד מסודות ההצלחה של החלמתו הוא דווקא קונסולת משחקים. "שיחקתי הרבה ב"Wii, בעמידה. בהתחלה הצלחתי לשתי דקות, ועם הזמן הצלחתי יותר, זה עזר לי לחזור וללמוד דברים שלא ידעתי ששכחתי. אחרי שאתה כל כך הרבה זמן לא אקטיבי, זה קשה לחזור לעמוד, לשמור על יציבות".

קלבנר כשחזר לרוץ אחרי השיקום. "במשפחה שלי מכירים אותי טוב ויודעים עם מי יש להם עסק"(צילום: שאול גולן)

קלבנר יסיים בקרוב את תפקידו כמ"פ ויעבור ללימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל, כחלק מהמסלול הצבאי, במטרה לחזור כסגן מפקד גדוד. "אעבוד על הראש שיהיה יותר חכם ולא רק יותר נחוש. תקופת הלימודים תעשה לי פיקס, כי אחלים טוב יותר", הוא אומר, ומודה שיש מי שהזכירו לו כי תרם את שלו יותר מהרבה קצינים אחרים, ולכן יכול להשתחרר בכבוד, לעשות לביתו כאזרח וליהנות מקצבת נכה צה"ל.

"במשפחה שלי מכירים אותי טוב ויודעים עם מי יש להם עסק, אז הם בכלל לא נכנסים איתי לזה, אבל יוצא לפעמים לשמוע אנשים שאומרים לי על אחוזי הנכות. כל עוד אני מרגיש שזו שליחות עליונה וכל עוד אני ממצה עצמי, אז אמשיך לתרום. אשתחרר כשארגיש שיש טובים ממני, שאני צריך לפנות מקום או שהשליחות כבר לא מתאימה לי. אנשים לא מבינים שאני לא חשבתי שאוכל לחזור ללכת".

משאיות חומר נפץ לצד הלוחמים

קלבנר אמנם שוהה כאמור בימים אלה בהגנה על גבול לבנון, אבל הראש שלו, כמו של יתר קציני גבעתי, חושב בעיקר על עזה. שוב על עזה. בפיקוד הדרום נערכים כבר לסבב הבא ברצועה, תוך ניסיונות להפיק לקחים ממבצע צוק איתן, במיוחד בנושא המנהרות. 

בתרגיל האחרון שיתפו פעולה גבעתי עם כוחות הנח"ל (גדוד 932), הנדסה (601) וחטיבת השריון 401, בצוות הקרב החטיבתי שכבר פעל יחד בצוק איתן. מוביל אותו מפקד חטיבה 401 אלוף-משנה יאיר וולנסקי. את אחד השינויים המרכזיים מאז המלחמה אפשר לזהות בקלות כבר בכניסה לשטח האש, בצירים המובילים ליעדים: בין שיירות ההאמרים והנגמ"שים בולטות משאיות האמולסיה - חומר הנפץ הנוזלי לפיצוץ פירי המנהרות.

"ככל שאתה מבין יותר כך אתה מוטרד יותר", מעיד מח"ט 401 וולנסקי. "התת-קרקע משמש חוליות שיכולות להגיע עם מטענים ונ"ט עד לכלים שלנו,

 לכן חשוב לחזק את טכניקות הלחימה בדגש על לחימה משותפת- טנקים, חי"ר והנדסה. יכול להיות שלא הבנו את מהות חומרת המנהרות, למרות שכמה שבועות לפני צוק איתן הגברנו את העיסוק בנושא, בהובלת חטיבת גבעתי, שארגנה השתלמות לכוחות היבשה בנושא לאמצע יולי, והיא לא יצאה לפועל בגלל המבצע".

וולנסקי יודע שלמרות שטנקיו, מרכבה סימן 4, נחשבים למתקדמים בעולם, בעיקר בזכות ממערכת ההגנה האקטיבית מעיל רוח, תפקוד הלוחמים הוא זה שיכריע את הכף. "מעיל רוח 'רכשה' במהלך המבצע 700 מטרות שאיימו על הטנקים, ידעה לסנן ולהתייחס רק ל-100 כאיומים רלבנטיים. מתוכם רק ארבע פעמים הופעלה אצלנו המערכת ויירטה את הנ"ט".