רובי וויליאמס: "ישראל היא תעלומה בעיניי"
הזמר רובי וויליאמס ממש רוצה לבדר אתכם ולא נכנע לקריאות שלא להופיע בישראל: "זו דווקא המדינה שאני הכי מצפה לה". בראיון מיוחד ל-ynet לקראת הופעתו כאן במאי הוא מספר בגילוי לב: "נגמלתי מסמים ונשארתי עם הדיכאון", ומנסה להסביר למה כל כך הרבה אנשים שונאים אותו
"קוראים לי רוברט פיטר וויליאמס ובשעתיים הקרובות התחת שלכם שייך לי!" שואג רובי וויליאמס מעל במת הפלאו סן ג'ורדי בכפר האולימפי בברצלונה, ופותח ערב של להיטים עם "Let Me Entertain You" - כנראה שיר העלייה לבמה הטוב ביותר שאמן יכול להחזיק ברפרטואר שלו. שיערו מחומצן, ככל הנראה תוצאת משבר אמצע החיים שהוא מודה כי הוא חווה, זה שמביא עמו גיל 41. על ראשו זוג קרניים שטניות, בעיניו המבט הוויליאמסי המתגרה שהיה שם כבר בימי טייק דאת העליזים, ובפיו בעיקר דברי אמת.
רובי וויליאמס אכן בא לכאן כדי לבדר אתכם, והוא יעשה זאת בכל אמצעי, בין אם באמצעות להיטיו הגדולים, ובין בזכות תקשורת בלתי פוסקת עם הקהל, מגובה בשיגעון גדלות חינני. אותו שיגעון הוא המאפשר לו להעלות את המעריצה מוניקה לבמה לביצוע של השיר "Candy" שכתב יחד עם גארי בארלו ב-2012, להיכנס עמה מאחורי מסך המקרין תמונת זוג שוכב במיטה, ולפרלטט איתה לעיני כל בעודו מכריז "תראי איזו מתנת גירושין קיבלת! את זוכה להיכנס למיטה עם רררררובי וויליאמס!". רק דקות ספורות לפני כן הוא חלק במה, שיר ורגע מיוחד עם אביו, פיט קונווי.
את התותחים הכבדים הוא שולף כבר בהתחלה. "Rock Dj" ,"Tripping", לא הרבה אחר כך יגיעו גם "Let Love Be Your Energy" ,"Feel" ,"Millennium" ואפילו "Kids", הלהיט המשותף שלו עם קיילי מינוג, שזוכה הערב להקדמה בדמות "Whole Lotta Love" של לד זפלין.
את "Supreme" הוא בוחר לבצע בגרסת הסווינג, "The Road To Mandalay" המצוין מקבל ביצוע אקוסטי, ולפני ששמתם לב אתם מוצאים עצמכם נכבשים על ידי מי שיש לו מספיק שירים גדולים כדי למלא אצטדיון של נון-מעריצים קז'ואלים, וקסם אישי בכמויות שיגרמו גם לסקפטי ולמתנשא המוזיקלי להודות באיכותיו הנדירות כפרפורמר.
"זוזו הצידה!" הוא יכריז כשיעבור בין מעריצי השורות הראשונות, חמוש בכריזמה, שק של להיטים ופסאדת ביטחון עצמי מפוארת, "כוכב פופ עובר!". בשלב זה, התחושה בקהל היא שרק אידיוט ירשה לעצמו לפספס את המופע של וויליאמס, ההצגה הכי טובה בעיר.
מחוץ לבמה, כשאנחנו נפגשים בחדר מלון היוקרה שלו בפריז, התמונה מעט משתנה. את הקעקועים הרבים שחשפה גופייה שני ערבים לפני כן, מסתיר ז'קט כחול. האנרגיות, השחצנות והיעדר הריסון מומרים בהסברת פנים חביבה, שחושפת את נפשו המתוסבכת של מי שיכול בקלות להתגאות בתואר "כוכב הפופ בעל הנפש המורכבת ביותר בעולם". וכשכותב שורות אלה מודה בפניו שכמה מהשירים האהובים עליו אך הפחות מוכרים לקהל הרחב נעדרו מסט ליסט ההופעה, וויליאמס מפגין מודעות עצמית נדירה.
"מוניקה בדיוק התגרשה, ועכשיו היא נכנסת למיטה עם ררררובי וויליאמס". בהופעה בברצלונה
"ובכן, הוצאתי 10 או 11 אלבומים וזה מאוד קשה להכניס להופעה כל מה שכולם אוהבים" הוא אומר. "זה מאוד קשה להרכיב סט ליסט, כי במיוחד עם המופע והסיבוב הזה אני מגיע למקומות שלא ביקרתי בהם אף פעם. אני צריך להציג גרסה מזוקקת של ההיסטוריה המוזיקלית שלי, והדרך הכי טובה לעשות זאת היא לבצע את השירים הכי גדולים שהיו ללהיטים הכי גדולים, אז למעשה זה סיבוב גרייטסט היטס".
יש שירים מצוינים שהקהל לא מכיר וחבל, "Gospel" ,"H.E.S" ו-"Me and My Monkey" למשל.
"'Me and My Monkey' חביב על המעריצים אבל אורכו שבע דקות. נניח שאתה שר אותו באצטדיון מלא אנשים – אז זה השיר האהוב על בערך שלושת אלפים מהם, בזמן שהשאר אומרים לעצמם 'זה נמשך כבר שבע דקות הדבר הזה, מה לעזאזל קורה פה?". זה שיר מוזר אבל אני ממש שמח שאתה אוהב אותו".
אתה לא רוצה להכיר לקהל שלך גם חומרים וצדדים אחרים שלך, מעבר ללהיטים?
"אני בהחלט רוצה, אבל אני חושב שאני אמן שונה מאמנים אחרים שממלאים את האולמות והאצטדיונים האלה. אני חושב שיש קבוצה של אנשים בשורות הראשונות שמכירה את השירים האלה שציינת, ותודה לך שאתה מכיר את השירים הללו. אבל אני גם חושב ששלושת רבעי מהאנשים שנמצאים באולם - יש להם אולי אלבום אחד שלי, אבל יודעים שאני בדרן ובאו לראות אותי מופיע ומבדר. אני נוירוטי בצורה מדהימה, אני מפוחד בצורה מדהימה, זו אחריות גדולה להיות הצינור לאנרגיה הזו. ואני חייב, לאור גודל המופע הספציפי הזה, לעשות מה שאני חושב שנכון לכולם.
"ניגנתי בחזרה את 'H.E.S' (שיר מתוך אלבומו האחרון, שיצא למכירה רק באתרו הרשמי. ע.פ) בסאונד צ'ק בברצלונה. עמדתי שם ושרתי את השיר, הסתכלתי על האודיטוריום הענק הזה ואז אמרתי 'לא, אנחנו לא עושים את זה'. יש לי כזו רמת ציפיות גבוהה מההופעות שלי והקהל, שאם אתחיל לשיר שירים מתוך אלבום שבדיוק שוחרר, ועוד רק ברשת, ואראה מישהו בשורה ה-14 מפהק זה ישבור את לבי. אני רגיש".
בישראל, אגב, יעריכו מאוד אם תבצע את "Strong" ,"She’s The One" ו-"Old Before I Die".
"אם כך אני רושם לעצמי. לגבי האחרון, אני אוהב את השיר הזה אבל אני אף פעם לא מבצע אותו... הוא היה להיט, לא?"
אם כן, הנה לכם כוכב פופ שלא מתבייש להודות. לא בסוג הקהל שהוא מושך, לא בחולשות שלו ("זה הקטע שאני לוקח גיטרה אקוסטית ומנגן לכם - גרוע", הוא מזהיר במהלך ההופעה בברצלונה) ולא בפגיעות שלו. היטיב לתעד זאת "Nobody, Someday", הסרט הדוקומנטרי אודותיו, אשר התחקה אחר סיבוב ההופעות שלו ב-2001, וראה את הכוכב בשלל מצבים נפשיים ופיזיים על הבמה ומחוצה לה, כשהמאפיין את כולם יכול להסתכם במילה אחת: אומללות.
אני זוכר שראיתי את הדוקו אודותיך, וזה היה נראה שכשאתה מחוץ לבמה אתה חסר ביטחון. למען האמת נראית קצת מסכן באותם ימים. כמה זה השתנה מאז?
"ובכן, הסרט יצא בתחילת התקופה הפיכחת שלי, ממש שניות אחרי ההסנפה האחרונה שלי, כשיצאתי נקי לסיבוב אצטדיונים. כשאתה נגמל זה משנה את החיים שלך. אני חושב שחלק, אם לא רוב האנשים, שותים או עושים סמים כדי לברוח, כדי לטייח משהו. זה טיפול עצמי ואני חושב שסבלתי מדיכאון. סבלתי מדיכאון לפני ששתיתי ולפני שהתחלתי לקחת סמים, כך שבלי השתייה והסמים פשוט נשארתי עם הדיכאון.
"לצד זה הייתי צריך לעלות לבמה ולהיות כולי (בשלב זה וויליאמס מניף את ידיו באוויר ושר בקול 'אנחנו נה-נים מ-מש!', ע.פ) וזה לא ממש היה כך. זה היה קשה. הסרט ההוא תיעד את השיא של הדיכאון שלי, כשאני לא שותה או עושה סמים. אני לא חושב שאי פעם הייתי מדוכא באותה צורה שוב, אבל אני עדיין אובר רגיש".
סקס, סמים ואומללות. מתוך הסרט "Nobody, Someday"
בסיבוב הנוכחי אבא שלך עולה איתך לבמה ואתם מבצעים יחד את "Better Man". קצת פחות רוקנ'רול מפעם.
"אבא שלי בא איתי גם לסיבוב הופעות ב-2003. שיחקנו שבץ-נא המון, הסתובבנו יחד הרבה וזה היה כיף. הוא לא נעשה צעיר יותר וגם אני לא, ופשוט רציתי להיות בחברתו ככל שאני יכול. הוא ממש נהנה להופיע איתי וגם אני נהנה מזה. אני חושב שהקהל מגיב לכך, בגלל שזה עוד נדבך נחמד של שואו ביזנס".
קשה לי לדמיין את ג'סטין ביבר מעלה את אבא שלו לבמה. נראה שעדיין יש בך איזו איכות פרפורמנס שלדעתי חסרה בכוכבי הפופ הנוכחיים.
"ובכן אני חושב שזה תלוי בהשפעות שלך, תלוי על מה גדלת. אני גדלתי בעולם של קברט. ההבנה שלי של שואו ביזנס היא מאוד אופיינית לעסקי השעשועים. אבא שלי הוא קומיקאי-זמר, ואני גדלתי כשאני צופה בו מופיע לצד פרפורמרים אחרים. ראיתי אותו עולה איתם לבמה ופורח, ומאחורי הקלעים חלקם היו קומיקאים אומללים וכועסים או אנשים נחמדים, או פשוט שונים באופן דרמטי ממי שהם היו על הבמה. זו הצגה. הייתי מאוד בר מזל שהאקט הספציפי שלי יצר עניין לאלפי אנשים מסביב לעולם, זה פאקינג מדהים, אז אני חושב שאם למקורות ההשפעה שלך אין חוש הומור אז גם לך לא יהיה חוש הומור".
ובחזרה להופעה. "Come Undone", שיר שמדבר על הסיאוב והצחנה שבעולם הזוהר, מתחבר באופן כמעט מושלם ל-"Still Haven’t Found What I’m Looking For" של יו-2, וזו לא המחווה היחידה במופע שאורך קצת למעלה משעתיים. בין להיטיו הגדולים משבץ וויליאמס גרסאות משלו ל-"Royals" של לורד, מבצע את "I Love Rock N’ Roll" (גרסת ג'ואן ג'ט) ומחבר את "Millennium" ל-"99 Problems" של ג'יי זי. ברגע אחר הוא מפעיל את הקהל הרב שבא לראותו בשירת "Minnie The Moocher", קלאסיקת ג'אז שמוכרת לרובנו בתור "היידי היידי היידי הו".
את המחווה הגדולה ביותר מקבלים פרדי מרקיורי ושות', שזוכים לקאבר ל-"We Will Rock You". בהדרן, רגע לפני "Angels" שמסכם כמתבקש את המופע, הם גם קמים לרגע לתחייה על הבמה, כשוויליאמס מבצע יחד עם קווין את "רפסודיה בוהמית" לתשואות קהל ספרדי מאוהב עד מעל לראש בשלב זה. על ברצלונה הוא אמנם סימן וי, אבל מעבר לפינה, ב-2 במאי בפארק הירקון’ ממתין לו לראשונה קהל ישראלי. אותו קהל שוויליאמס הודה לאחרונה בציוץ בטוויטר כי הוא מצפה לראותו יותר מכל קהל של מדינה אחרת. אולי זה קשור לאישתו היהודייה.
וויליאמס בגרסת הג'אז
"אם אתה שואל אותי מה המקום שאני הכי מצפה להגיע אליו בסיבוב ההופעות הזה אז התשובה היא ישראל. המקום הזה הוא תעלומה בעיני, אני לא מבין אותו", הוא חוזר על דבריו, הפעם בפניי. "שמעתי עליה כל כך הרבה, אבל אני עצמי יודע מעט מאוד על ישראל. אולי זה יהיה כמו שאומרים לך 'אתה חייב ללכת לראות את הסרט הזה, זה הסרט הכי טוב שאי פעם ראיתי' ומלא אנשים יגידו לך את זה, ואז אתה צופה בו ואתה אומר 'זה לא משהו', אז אני מקווה שחוויית ישראל לא תהיה כזו עבורי. אבל כל מי שאי פעם היה בישראל אומר שאני חייב לבקר שם. יש כל כך הרבה... אבחר את מילותיי בזהירות פה. יש כל כך הרבה עניין וסקרנות סביב האנשים והמקומות שם. אני באמת מצפה לבוא אליכם".
אתה בטח יודע שאנחנו לא המדינה הכי פופולרית בימים אלה. סביר להניח שיש מי שלא רצה לראות אותך מגיע אלינו.
"באותה מידה שהם לא רוצים שאגיע לישראל הם גם לא רוצים שאגיע לפריז או לונדון או סטוק און טרנט (עיר הולדתו, ע.פ). אני חושב שיש יותר אנשים שלא רוצים שאופיע בסטוק און טרנט מאשר אנשים שלא רוצים שאופיע בישראל. אנשים ניסו לשכנע אותי לא להופיע בכל מקום. הרבה אנשים ממש שונאים אותי".
