האם הקפיטליזם ימצה את עצמו ויעלם?

בטורים הקרובים אציג כמה פרקים מספר מרתק בשם "האם לקפיטליזם יש עתיד?". הספר יצא לאור ב-2013, והוא כולל כמה פרקים. כל פרק מציג תפישה שונה בקשר לעתידו של הקפיטליזם. בטורים הבאים אציג את תפישתו של הסוציולוג הכלכלי עימנואל ולרשטיין (Immanuel Wallerstein) ומתישהו בעתיד אציג גם את הכותבים האחרים ואת המודלים העתידיים שהם מציגים.

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס :

• הקפיטליזם החדש: איך זה עובד?
• אל תטעו, גם אתם סתם עוד כבשה בעדר
• זכויות דמוקרטיות? ביטחון כלכלי יותר חשוב
  

קפיטליזם חזירי?

האם אנחנו חיים בעידן של שוק חופשי? התשובות על כך חלוקות. החלוקה מתבצעת ביחס לתפישות האידיאולוגיות של הפרשנים. אנשי שמאל כלכלי יטענו שהמדינה לא מתערבת מספיק, ואילו אנשי ימין כלכלי יטענו שהיא מתערבת יותר מדי. שני הצדדים יסכימו, כך אני מאמין, שהקפיטליזם של ימינו שזור בשלטון המדינה. המדינה מתערבת: מטילה מיסים, אוכפת מכסים, מתקנת תקנות, שולטת בכמות המטבע במשק באמצעות בנק מרכזי ועוד ועוד.

לכן, המבנה הזה מכונה בשם "קפיטליזם של מדינה". השאלה שמוצגת בספר היא שאלת השרדותו של המבנה הזה. אין בספר שאני מציג כאן אלמנט שיפוטי. הכותבים לא שואלים האם המבנה הנוכחי טוב או רע. הם לא מחפשים תחליפים טובים יותר או פוחדים מחלופות גרועות. הם פשוט מנסים לחשוב כיצד ייראה עתיד המערכת. וההוגה הראשון בספר -עמנואל ולרשטיין - חושב שהקפיטליזם ימצה את עצמו ויעלם.

בקפיטליזם לא מחביאים את הזהב והשטרות, אלא זורקים אותם בחזרה למערכת כדי שיתרבו עוד ועוד(צילום: רויטרס)

מהפכה? מה פתאום!

מה פירוש למצות את עצמך ולמות? אולי הניסוח כאן לא מוצלח. אולי עדיף לכתוב משהו כמו "למצות את עצמו ולהעלם באופן מתבקש או טבעי". אחת הדרכים להסביר את הכוונה היא לדבר על מערכת מתפתחת. למשל על זרע של עץ, או אפילו עלה: הזרע נזרע באדמה. הוא עבר משהו בתקופת היותו זרע. הגשם ירד. הוא ניזון, הוא צמח, והנה לפנינו עץ. מה קרה לזרע? הוא קיים? אולי הוא נעלם? ובכן, הזרע כבר לא קיים כזרע. האם הוא העץ? לא, זרע הוא לא עץ. אלה שני דברים שונים. הזרע מיצה את הזרעיות שלו ונעלם. אבל הוא לא נעלם לגמרי בלי כלום. הוא הפך לעץ. הוא היה שלב מההתפתחות לקראת עץ.

כך גם אדם שמתפתח. איפה אושי בן השלוש? הוא לא מת! אבל הוא לא קיים לגמרי. הוא היה חלק מהתהליך והוא כמו נעלם לטובת שלב גבוה יותר בהתפתחות של המערכת ה"אושיית". הוא מיצה את עצמו והפך למשהו אחר. הטענה של ולרשטיין תהיה דומה: הקפיטליזם, הוא יטען, הוא מערת חברתית כלכלית של בני אדם; מערכת שמארגנת בני אדם וחפצים. המערכת הזו נוצרה, תפקדה באופן נורמלי, והנה היא מזדקנת. בסוף היא תמצה את עצמה ותעלם לטובת מערכת אחרת. האם המערכת האחרת תהיה טובה יותר או גרועה יותר? אין לי מושג. כי לא ברור לנו איך היא תראה.

ההנחות של ולרשטיין

ולרשטיין מצהיר על שתי הנחות בסיסיות לניתוח שלו. את הראשונה הזכרנו. הוא מגדיר את הקפיטליזם כמערכת. אנחנו יודעים כמובן שיש המון סוגים של מערכות, וקפיטליזם הוא אחת מהן. כמו כל מערכת - למשל הגוף שלי - הקפיטליזם נוצר, חי, מתפתח, מתפקד, מזדקן ומת. ואכן, בעבר שלטו מערכות כלכליות שונות בחברה שלנו. הן נוצרו, פעלו, הגיעו לשיאים, הזדקנו ונעלמו לטובת צורות ארגון אחרות.

(צילום: shutterstock)

ההנחה השניה תשאל: "מה הופך משהו למערכת מובחנת"? התשובה של ולרשטיין תהיה שכל מערכת פועלת על פי חוקים בסיסיים משל עצמה; חוקים שמאפיינים אותה. ומה החוקים הנסתרים שמפעילים את הקפיטליזם בחמש מאות השנים האחרונות מאז נבט? או בניסוח אחר, מה ההגיון הפנימי שלו, או מה העקרון הראשי שמגדיר אותו? ובכן, יש כמה מועמדים לאותו עקרון מארגן.

למשל, בקפיטליזם עובדים ומייצרים תמורת כסף. ואכן, עבודה כזו לא אפיינה את המבנה האירופי בימי הביניים. אלא שוולרשטיין פוסל את העקרון הזה. הנה, הוא אומר, במשך אלפי שנים הייתה עבודה בשכר במקומות שונים ובתוך מערכות אחרות. כלומר, עבודה תמורת שכר לא מאפיינת רק קפיטליזם. אולי, הוא שואל, העקרון הוא של שוק חופשי? אבל - וכאן הוא פוסל שוב - כבר אמרנו שמעולם לא התקיים שוק חופשי לגמרי, כזה שלא ממוסגר בחוקי מדינה שמתערבת. אם כך, מה התשובה? העקרון הבסיסי שוולרשטיין מוצא הוא עקרון צבירת הרווח האינסופית.

המנוע: צבירת הון

צבירה אינסופית של הון - זהו המנוע של המערכת הקפיטליסטית, וזה מה שעומד בבסיס שלה. בואו נחשוב על יזם של ימינו. מה מפעיל אותו בתוך המערכת? הוא רוצה לייצר עסק כדי להרוויח כסף. הוא קונה בזול ומוכר במחיר יקר יותר. ואז מה הוא עושה ברווחים שלו? הוא מנסה להשקיע את רוב מה שהרוויח בעסק חדש - כדי להרוויח עוד. ומה הוא עושה ברווחים מהעסק השני? הוא הדרך כלל לא שומר אותם, אלא משקיע אותם בכל מיני אופנים כדי שיניבו לו עוד כסף. ובכסף שנוסף מה הוא עושה? כנ"ל.

אני מזכיר, ולרשטיין לא שופט את המערכת הזאת. הוא לא נכנס כאן לשאלה אם היא טובה לאנושות או לא, כך שהוא לא מדבר על תאוות בצע או חוסר סיפוק ממה שיש. בעיניו, לא זה מה שמאפיין את הקפיטליזם. הנה, גם בתקופה שבה אנשים ראו באגירת זהב את שיא העושר - גם הם היו תאווי בצע. וגם בתקופות של שימוש בעבדים היו תאווי בצע. ההבדל הוא שכאן לא שומרים את הרווחים ומחביאים אותם בגושי זהב מתחת לאדמה, אלא זורקים אותם בחזרה למערכת כדי שיתרבו. ורוצים שהם יתרבו כדי שיתרבו עוד.

ולכן, ולרשטיין יגיד שבמערכת הזאת יש משהו לא סביר ולא הגיוני, כי היא לכאורה אמורה להתפתח לנצח. והבעיה היא שאין לה שום מטרה או תכלית הגיונית או מוסרית. מה שמניע אותה הוא גלגל אינסופי. זו מערכת שמתגלגלת לה עוד ועוד ועוד. אבל ולרשטיין אומר - הרי כל מערכת נגמרת ונעלמת מתישהו. והקפיטליזם? איך הוא ימות? ובכן, הכיוון הכללי שאליו יילך ולרשטיין יגיד שהוא ימות מוות טבעי כשקפיטליסטים לא יוכלו להרוויח עוד. נמשיך בשבוע הבא.