לינקים: האקרים עלייך ישראל

אז לא קרה הרבה במתקפה הפרו פלסטינית השבוע, באופן די צפוי. איך נדע מתי נותקף? רמז: לא נדע. וגם: האיש שעשה המון כסף מקובייה פשוטה בקיקסטארטר מדבר, מי זוכר את אבן המחמד, נשים שרות באוטו והאם זה חתול או ארנב. סיכום שבוע דיגיטלי

אביב מזרחיפורסם: 09.04.15 , 08:08

חמ"ל CERT, המקום שריכז אליו את דיווחי ההאקרים לגבי המתקפה ביום שלישי, נראה כפי שדמיינתי שייראה: חדר ישיבות רגיל עם כמה לפטופים, ערבוביית כבלים על השולחן, אנשי מחשוב מסביב בקז'ואל עד אלגנטי, אישה אחת, וופלות ובמבה. אם אנחנו לא בסרט אין שום סיבה שנתנהג כאילו אנחנו כן. לא?

>>עוד לינקים: סוף העולם, כך הפסדנו חצי מיליון דולר , יד לידוען

CERT הישראלי (או מתא"מ) הוא ארגון אזרחי לתיאום אירועי אבטחת מידע וסייבר והעלאת מוכנות. על פי הסיכום שלהם, במבצע היו מעורבות קבוצות האקרים רבות וישראל הותקפה באופן נרחב. עם זאת, ההצלחות היו מועטות וגם אלה, לרוב משניות בנזק שהן גרמו. מה זה אומר? כמה אתרים נפלו, חלק באופן יזום וחלק לא, והיו השחתות ומסרונים מאיימים. בו הו.

תודה ליצחק טסלר שענה בשביל כולנו.

זה די צפוי יש לומר, שהמתקפה הייתה מוגבלת, והנזק היה קטן. בדרך כלל מי שירצה לפגוע באמת ויש לו את היכולת, לא יודיע לפני שהוא מתקיף. זה טיפשי. כשאנונימוס מי שהם לא יהיו, מודיעים על תאריך, זה פשוט כמו לומר "הי אני עומד לפרוץ לך לבית לכתוב 'הידד פלסטין' על הקיר ואתה לא תדע מאיפה זה בא לך. מחר."

הממשל אינו זמין כעת.

אז, כן, חלק מהמתקפות יצליח כי יש כאלה שלא כל כך אכפת להם מה כותבים להם על הקיר. יש אתרים שאולי יפלו ויחזרו, ובכל מקרה אין סיבה לדאוג גם בפעם הבאה שיודיעו על מתקפה. כלומר, ברור שיום אחד תהיה פירצה אמיתית או תקיפה משמעותית אבל בטוח שלא יודיעו לפני. אולי זה קורה ממש עכשיו! סתם, לא להילחץ.

קחו קובייה!

ולנושא אחר לגמרי, היום (ה') מסתיים בהצלחה אדירה קמפיין הקיקסטארטר של קוביית הטונגסטן. נזכיר: זו קוביית טונגסטן שלא עושה כלום חוץ מלהיות קובייה.

איש הקובייה ג'יימי רייכמן (Jaime Raijman) מטקסס, ניסה לגייס 5000 דולר ובסוף גייס יותר מ-400 אלף דולר, מיליון וחצי שקל (כמעט חצי דירה בת"א!), על הדבר הזה, שהוא בסופו של דבר משקולת נייר או אביזר שולחני יקר.

כמה הוא ירוויח? נראה שניתן להשיג טונגסטן בבלוקים וזה עולה בין 45 דולר ל-200 לקילו. קוביה עם צלע של אינץ' עולה 40 דולר, אצל רייכמן בין 64 ל-69 דולר.

רייכמן, איתו דיברתי בצ'אט השבוע, מסביר כי ברור שתהיה תחרות אחרי שהם באוויר ושיהיה יותר יקר למשתמשים פרטיים להביא קוביה מסין בכמויות קטנות.

הופתעת מההצלחה.

"כשהתחלתי אני באמת קיוויתי להגיע ליעד ה-5,000 דולר לפני תום 45 ימי הקמפיין. אני בשוק מההצלחה. אני נפעם מכך שכל כך הרבה אנשים מרגישים כמוני."

יש לכם מספיק קוביות?

"אנחנו מסוגלים להפיק את כל הקוביות כדי למלא את ההזמנות - בזמן."

אז מה שאתם עושים זה לקנות קוביות מבית חרושת ואז למכור אותם לתומכים בפרויקט.

עבדנו עם היצרן שלנו בפרוטרוט כדי להפיק את הקוביות למפרט שסיפקנו. הם לאחר מכן מפיקים את הקוביות על פי המפרט."

אבן נייר והמון כסף

כמובן, לא היינו דנים בקובייה אם לא הייתה בקיקסטארטר, שלפחות בתיאוריה אמור להיות מקום להמצאות ורעיונות ולא פלטפורמת שיווק.

ובכל מקרה בנוגע לקילו, לגיטימי לקנות משהו בכמויות גדולות ולמכור במחיר גבוה יותר - ככה עובדים דברים. נגיד סופרמרקט. הגיוני גם שפלטפורמות אינטרנטיות הופכות למקום של מסחר עתידי: למכור באיביי פריטים שעוד אין לי ואני מקווה להשיג בזול.

המתחרים.

ובנוגע בכלל לשיווק, עניין רווח הוא לספק סרטון משעשע או פיץ' מכירות לדבר שאינו עוסק בתכונות או מדגיש תכונות לא נחוצות. שהרי ישנו קו שעובר בין סירופ מוגז הוא טעם החיים, חברת סלולרית זה משפחה, מונסודיום גלוטמדט זה בית, ושהמתכת של הקובייה היא בעלת צפיפות גבוהה ביותר (מי רצה מתכת צפופה בכלל?).

כמו אבן מתגלגלת

ג'יימי רייכמן הוא בטח לא גאון השיווק הראשון שפרץ את גבולות האפשר באופן בוטה. בשבוע שעבר נודע דבר מותו בגיל 78 של גרי דאל - ממציא אבן המחמד. הסיפור הנהדר התחיל ב-1975: על פי הניו יורק טיימס, דאל, שהיה אז קופרייטר מרושש, ישב לשתות עם חברים שדיברו על חיות מחמד, כלבים בעיקר, והצורך התמידי לטפל בהן. "לי אין בעיה בכלל," אמר דאל בהבלחה של רגע "יש לי אבן מחמד."

אחד החיקויים שאפשר למצוא באיביי.

כשהתעורר, ביום שלאחר מכן החליט דאל שלבדיחה שלו יש פוטנציאל מסחרי. הוא גייס חברים, קנה אריזות ואבנים והתחיל למכור את הערכה כחיית מחמד - בקרטון היו חורים לעיניים ו"הוראות טיפול" מצחיקות. כל ערכה עלתה 3.95 דולר שבערכים של היום הם כ-17 דולר אמריקאי. בהמשך: בכמה חודשים הוא מכר 1.5 מיליון אבנים והפך למליונר. בהמשך כמובן השוק, בו אין כל כך חסם כניסה, הוצף על ידי מתחרים, דאל המשיך בחייו ובשנת 2001 כתב את הספר "פרסום להדיוטות" (Advertising for Dummies). וכן, הוא ככל ידע על מה הוא מדבר.