אברבוך: "אעזוב את האתלטיקה, אם אתייאש"
למרות שהקים מועדון וזכה להצלחות, לאלוף אירופה לשעבר בקפיצה במוט יש בטן מלאה על המתרחש באתלטיקה הישראלית: "בעולם זו מלכת הספורט, אצלנו אין לה כתר", והוא מבין לליבו של מאטוסביץ' השוקל להגר. ומה הוא חושב על רנו לאבילני הפנומן? אבינעם פורת שוחח עם גדול האתלטים הישראלים
בשבוע שעבר, במדור האתלטיקה הזה, הלך קונסטנטין מאטוסביץ' עד לקצה והכריז: "אין לי עתיד במדינה הזו". אחר-כך הודה כי הוא שוקל ירידה מהארץ. היריב היחיד שלו במאבק הבלתי רשמי על תואר האתלט הגבר הגדול ביותר בתולדות ישראל, אלכס אברבוך, נשמע פחות קיצוני: "אני לא אעזוב את המדינה, אבל ייתכן שאעזוב את האתלטיקה אם אתייאש". ואל תזלזלו במילה האחרונה, הקופץ במוט הנהדר שריגש רבים מחובבי הספורט במדינה, לא רחוק מייאוש בצד המקצועי של האתלטיקה.
"אני מאוד עצוב על מה שמאטוסביץ' אמר אבל בהחלט יכול להבין אותו. ספורטאי גדול כזה שהגיע לגמר אולימפי היה צריך לקבל עזרה מאיגוד האתלטיקה כבר עם פרישתו. אני לא יודע לגבי הוועד האולימפי, אבל מהאיגוד בוודאי. היו צריכים לערב אותו בפרויקט של הקמת מועדון חדש באתלטיקה, או לאמן קופצים לגובה מוכשרים. כנראה שלא חשבו על הפעולה הפשוטה הזו. ברוב מדינות הספורט המתוקנות, היו מנצלים את הידע העצום שלו".
אלכס אברבוך, בנוסף על כל תאריו הבינלאומיים הידועים לכולם, הוא גם הקופץ במוט ה-24 בכל הזמנים בעולם. הוא חולק יחד עם ארבעה קופצי אחרים את המקום המכובד. התוצאה שהשיג במדריד ב-2003, 5.93 מ', מהווה עד היום את שיא התחרות.
לשם ההשוואה, תוצאת השיא של מאטוסביץ' (2.36 מ' בקפיצה לגובה) ממקמת אותו במקום ה-33 בכל הזמנים עם עוד 20 קופצים אחרים. עד לאחרונה מאטוסביץ' אגב
היה מדורג גבוה הרבה יותר, אך אז צצה לה שרשרת של קופצים נהדרים המנתרים מעל ל-2.40 מ' ומאיימים על שיא העולם (2.45 מ').
"לא בטוח שהשיא של לאבילני יישבר"
אברבוך היה משוכנע שהראיון עמו יהיה על טהרת הספורט הישראלי. זהו תחום עיסוקו מאז נחת בארץ בקיץ 1999. אלא שאסור לשכוח שברמה הבינלאומית, אברבוך הוא אלוף אירופה האחרון לפני פריצתו של שיאן העולם הנוכחי (6.16 מ'), רנו לאבילני הצרפתי. אברבוך זכה בתואר האירופאי ב-2002 וב-2006, בעוד לאבילני עשה זאת שלוש פעמים ברציפות מאז 2010.
אלכס, כמקצוען, האמנת שמישהו ישבור את השיא של סרגיי בובקה?
ממש לא חשבתי שזה יקרה. הייתי בטוח שהשיא של בובקה יחזיק עוד הרבה זמן. אבל לאבילני (1.76 מ') הוכיח שבעזרת זריזות ואחיזה מושלמת במוט, גם קופצים נמוכים יחסית לא נופלים מהקופצים הגבוהים. התנאים כיום השתפרו, לקופץ כמו לאבילני יש מוט שמיוצר על-ידי חברה שוויצרית ומותאם בדיוק לתכונות הגוף שלו, ממש כמו אדם שמקבל חליפה מהחייט לפי מידותיו. חוץ מזה, תמיד לקופצים במוט הטובים הייתה בדרך כלל גמישות של לוליין בקרקס".
אחרי ה-6.16 מ' המדהים בחורף שעבר, לאבילני לא השיג בקיץ יותר מ-5.92 מ'. עכשיו הוא שוב קבע בחורף 6.04 מ'. מה זה אומר?
"אולי עבורו יותר נוח לקפוץ באולם. בעצם, אני כמעט משוכנע שבקיץ הזה לקראת אליפות העולם בבייג'ינג ובאולימפיאדת ריו, הוא כבר יקפוץ לגבהים חדשים באצטדיון. אולי לא ברמה של 6.16 מ', אבל די קרוב".
השיא שלו יישבר?
"לא בטוח, לאבילני בעצמו יכול לשבור אותו, אם כי זה קשה".
בסך-הכל, פרט ללאבילני, הקפיצה במוט לגברים די בירידה.
"לא מסכים איתך. יש כמה צרפתים טובים וביניהם אחיו של לאבליני, ולנטין. הם מתאמנים באקדמיה מיוחדת בקפיצה למוט. חוץ מזה יש פולנים, רוסים ואוקראינים שקופצים ברמה של פעם. עוד ישמעו עליהם, ובעצם כבר שמעו".
"חסרים באיגוד אנשים מקצועיים"
לגבי האתלטיקה הישראלית, הוא די פסימי. רק בודדים מצליחים להקים פה מועדונים חדשים והתקציבים נמוכים. אלכס ושותפו המאמן מולי מלכא, הקימו את אתלטי "לידר" ירושלים, שיתוף בין אתלטים שמרכזם במכון וינגייט לירושלמים. "רק שנה וחצי עברה מאז שסגרנו עם אבי
שפושניק, שהיה מנהל הפועל ירושלים על האיחוד, וכבר עכשיו המועדון שלנו הוא בטופ-5 בישראל בבוגרים. בנוער בנים, אנחנו אלופי המדינה ואומרים שזהו תואר היסטורי ראשון של קבוצה ירושלמית באתלטיקה. עם הזמן גם הגיע ספונסר, חברת הביטוח לידר מירושלים הזרימה קצת כספים. אבל בשביל להתרחב אנחנו צריכים הרבה יותר. יש לנו במועדון למעלה מ-100 אתלטים שרשומים באיגוד, ועוד מאות ילדים. המשימה שלנו בחיים היא להביא ילדים לאתלטיקה וזה סיפור לא פשוט לגמרי".
איפה אתם ממוקמים מבחינת מרכזי הספורט, הפועל או מכבי?
"זו שאלה מאוד כאובה. מאחר ואנחנו לא הפועל ולא מכבי, יש חשש שלא נכניס להנהלת האיגוד חבר מטעמנו. וזה בדיוק מה שלאיגוד חסר: אנשים מקצועיים. לא יודע, אולי כן יכניסו".
בקרוב ייבחר יו"ר אגוד חדש במקום דורון קופמן שהתפטר, מה לדעתך צריך להיות הפרופיל של היו"ר הבא?
"מצא חן בעיני מה שהיפנים הצהירו, שהמועמד האידיאלי ליו"ר התאחדות אתלטיקה, צריך להיות אתלט עבר, שאחרי פרישתו התחיל לנהל ארגונים בדרגים שונים עד שהגיע למשרה רמה בקריירה הפרטית שלו. הלוואי שיכולנו למצוא איש-עסקים שיעזור בהבאת כסף ותקציבים, עם רקע של אתלט עבר. אני מאמין שיש אחד כזה, רק צריך לחפש אותו".
מה עוד צריך להיות באיגוד ולא נעשה, פרט כמובן לכסף?
"יותר מקצוענות. רוב הוועדות לא פועלות. אני בוועדה המקצועית ולא רואה שהיא עושה משהו. ככה רוב הוועדות".
איך האתלטיקה הישראלית בעיניך?
"האתלטיקה היא מלכת הספורט, אבל בארץ אין לה כתר. כדי שתהיה אתלטיקה חייבים הרבה מאמנים שיהיו פנויים כל היום לאתלט שלהם. שום אתלט לא יכול להצליח ללא מאמן שאחראי לצד המקצועי והמנטלי שלו, ממש כמו אבא. בארץ יש מעט מאוד כאלה במשרה מלאה. אפילו אני לא".
במה אתה עסוק כעת?
"אני קם ב-6.30 בבוקר כדי להגיע לעבודה בחברת 'טבע' בנתניה. עובד כל יום אחרי הצהריים, ומשום אני צריך להגיע לאימון ולהקדיש את כולי. יום העבודה שלי נגמר אחרי 8, כשבאמצע אני עוד צריך לקחת את הבנות, דיאנה (12) ואנסטסיה (6) לבית הספר, משימה שאני מתחלק בה עם אשתי נטליה. בנוסף לכך, אני מחזיק בתיק הספורט בנתניה, וזה עוד משהו שדורש זמן. כשהייתי אתלט, המאמן היה איתי כל היום, ברוסיה ובארץ. בלי מאמנים במשרה מלאה לא בונים אתלטיקה".
"לא בטוח שאתרגש בחיי כמו במינכן"
ולסיום 3 שאלות על הקריירה שלך. הראשונה, מה הייתה המדליה הכי מרגשת שלך, הכסף באדמונטון? הארד בסביליה באליפויות העולם? או אליפויות אירופה?
"אין בכלל שאלה בעניין הזה. רק מדליית הזהב באליפות אירופה במינכן. 30 שנה אחרי הטבח במינכן לקפוץ מול 60 אלף צופים שרובם רוצים בניצחון של שני קופצים גרמנים, לעמוד על הפודיום הכי גבוה כשלצידי שני גרמנים, ולשמוע את התקווה עטוף בדגל ישראל. אף פעם לא התרגשתי כך ולא בטוח שעוד אתרגש ככה".
השיא הישראלי שלך, 5.93 מ', יישבר פעם?
"אני מאוד רוצה שיישבר, אבל ב-10 השנים הקרובות זה בטח לא יקרה".
אם היום נותנים לך מדים ומוט, ומאפשרים לך להתאמן בגיל 41, לאן אתן יכול להגיע?
"מאמין שאפילו לעבור 5.50 מ'. אבל אני לא אכנס להרפתקה הזו. במעט אימונים אני יכול לעבור 5 מ'".
לפנייה לכתב/ת 
