מניו-דלהי לסקרמנטו: ההודי הראשון ב-NBA
אחרי שחתם על חוזה ל-10 ימים בקבוצה של עמרי כספי ויצר רעש גדול, סים בולאר, הלהיט ההודי החדש ב-NBA, לא מצליח להשאיר חותם עם שתי דקות פרקט בארבעה משחקים. איך הרומן שלו עם הליגה הטובה בעולם יסתיים, מה הקשר לבעלים ויווק ראנדיב והאם הוא יצליח להוכיח שמדובר ביותר מגימיק בגובה 226 ס"מ?
המילה הראשונה שיוצאת מהפה או שעוברת בראש כשרואים את סים בולאר היא: וואו. הוא כל-כך גבוה ואימתני, אבל לא כמו ה"גבוה" וה"אימתני" שרואים בדרך-כלל על מגרש כדורסל. הגבוה הוא גבוה מאוד, ברמה מפעימה כמעט. והאימתני גובל במוגזם. 2.26 של שחקן פנים שנתלה על טבעות בלי לקפוץ ומנער מעצמו שחקנים יריבים כאילו היו זבובים טורדניים בלי להתאמץ.
לטבלאות ה-NBA
יחסית לגובהו הנדיר של בולאר (שנמוך מיאו מינג האלמותי רק בשלושה סנטימטרים), משהו באמת מוזר או חריג היה צריך לקרות כדי ש-226 הסנטימטרים שלו לא יפרצו את מחסום ה-NBA בשלב הרבה יותר מוקדם. זה לא קרה. בולאר מצא את עצמו מדלג בין ליגת הפיתוח למחוזות כדורסל מדשדשים אחרים, שהפכו את הקריירה שלו לכזאת שלא באה לידי מימוש גם בגיל 23.
לא מדובר במשהו מכוון, כמובן; סקאוטים לא בוחרים להדיר את עיניהם משחקנים שגדלים בניו-דלהי. ועדיין, אף שחקן הודי לא הצליח לעשות זאת לפני בולאר. גם לא בולאר בעצמו. ועם חוזה ה-10 הימים הקטן שסקרמנטו אירגנה לו לפני שבוע, עשה הסנטר מעשה עמרי כספי - וגם היסטוריה קטנה במונחים הודים בלי שממש התכוון – והפך לנציג הראשון של בוליווד בליגה הטובה בעולם. אם לא מבחינה מעשית, לפחות על הנייר.
"זו הרגשה נהדרת", אמר בולאר במעמד החתימה. "אני לא מפסיק לקבל הודעות בטוויטר ובפייסבוק. שמח להיות סוג של שגריר. אני מקווה שהרבה ילדים שגדלים עכשיו יראו שיש שחקן הודי ויבינו מזה שאנחנו יכולים לייצא עוד שחקנים הודים ל-NBA". ג'ורג' קארל, המאמן החדש שלו, נשמע באותם רגעים הרבה פחות רומנטיקן והרבה יותר מציאותי בנוגע לסרט החדש שסקרמנטו נקלעה אליו. "זה סיפור טוב, אני מקווה שנמצא לו דקות", הוא אמר בראייה מפוכחת משהו. בסוף הוא מצא, אבל לא יותר מדי.
המחמירים יטענו שבולאר, בן לשני הורים ממוצא הודי שהיגרו לטורונטו, הוא בבחינת "אלוהים נותן לאגוזים למי שאין שיניים". הוא מתנשא לגובה של ג'ירפות, כבר אמרנו, אבל שלא לזכותו ייאמר שהוא לא ממש טרח למקסם אותו לגבהים חדשים באמת גם בקריירת הכדורסל שלו.
קריירה שלא המריאה
כמובן שבמגרש של הקטנים בולאר נראה כמו חתיכת שוס. במכללת ניו-מקסיקו סטייט בולאר סובב, מן הסתם, את הראשים לכל מי שראה אותו, אבל היה רחוק מלהעמיד מספרים שיצרו אימפקט דומה גם בדפי הסטטיסטיקה. אם הקדנציה שלו בקיסקי עוד הלהיבה (עם ממוצעים של דאבל-דאבל – 16 נקודות ו-14 ריבאונדים), התפוקה שלו במכללה כבר הייתה פושרת הרבה יותר.
קצת יותר מ-10 נקודות למשחק וכ-8 ריבאונדים בשנתיים בהן שיחק שם היו חלון הראווה שלו כשניסה להיבחר לדראפט ה-NBA האחרון. בהתאם לכך אף קבוצה לא ראתה בו סחורה אטרקטיבית מדי, והוא נשאר בחוץ. אחרי שסקרמנטו סיננה אותו ממחנה הקיץ שלה ושלחה אותו לשרוף קלוריות בקבוצה הבת שלה בליגת הפיתוח, הוחלט להקפיץ אותו בשלהי העונה אל הדבר האמיתי.
עבור הקינגס מדובר בטוויסט מרענן בעיצומה של עונה יבשושית מאוד, אבל ברור שיש מאחוריו הרבה יותר. הבעלים ההודי והמטורף קצת של הקבוצה, ויווק ראנדיב, הרוויח בצירופו של בולאר אופציה לדריסת רגל בקרב המון אנשים שרחוקים אלפי קילומטרים מארה"ב, אבל צמאים כבר שנים לשליח שלהם במגרש של הגדולים. לא מדובר, אגב, רק באינטרס מקומי של סקרמנטו, שלפי ראנדיב צריכה להיות "קבוצת הבית של הודו". אבל בזה עוד ניגע בפירוט בהמשך.
בכל הקשור לכדורסל נטו הודו תלתה עיניים בשגריר שלה, אבל סקרמנטו צירפה אותו אליו עם הנמכת ציפיות מוסכמת. בקבוצה שוויתרה על חלומות הפלייאוף מזמן לא תלו בבולאר תקוות שווא מיותרות. הקינגס לא שמו בו את יהבם ולא ציפו ממנו לתצוגות מרהיבות במיוחד, גם בהתחשב בכך שבולאר, שחקן עם משקל עודף ששוקל יותר מ-160 ק"ג ולא ניחן באתלטיות מיוחדת, לא צפוי היה להיות הלהיט החדש של השכונה ממילא.
כל זה נכון כמובן, אבל סביר להניח שגם בולאר בעצמו קיווה לקבל צ'אנס או שניים במקרה הטוב, או כמה דקות משחק במקרה המציאותי, כדי שיוכל לגעת בכוכבים שעד עכשיו ראה רק מרחוק. הגיוני שהיה בו רצון להוכיח, בעיקר לעצמו, שגלי ההתלהבות העצומים שפגשו אותו ברגעים שאחרי החתימה המרגשת בסקרמנטו לא נוצרו לשווא. שהם יגובו בכמה חוויות לקחת איתו הביתה בחזרה מהמסע.
במציאות זה לא קרה. בולאר צורף לסגל הרחב של קארל בלי לאפשר לו באמת להיות חלק ממנו. הוא ראה את כל ההתרחשויות מאז מהספסל, ועד המשחק מול מינסוטה לפני יומיים לא קיבל אפילו פירורים ממאמנו החדש. ההודים, שממילא לא בזבזו יותר מדי לילות לבנים על בהייה בשליח שלהם בוהה ומחלק מגבות, נעו על הסקאלה שבין אכזבה להבנה. הם כבר חשבו שבולאר אולי בכלל לא יזכה לזמן פרקט ושהחלום יסתכם בתהודה תקשורתית חסרת כיסוי אמיתי. עד שלשום.
16 שניות של תהילה
ה-111:116 של סקרמנטו על מינסוטה לא היה רק בסימן עמרי כספי - הוא גם היה יום חגו של בולאר. אחרי המתנה של כמה משחקים ההודי עלה ל-16 שניות של תהילה מהירה על הפרקט, והרעיד את הסליפ טריין ארנה כמו שהיא לא רעדה כבר זמן רב. כך, שבוע אחרי שחתם אצל הקינגס בקול תרועה רמה, עשה בולאר בקול תרועה רמה לא פחות את צעדיו הראשונים ב-NBA.
כספי, כוכב אותו ערב, סיפר מה אמר לקולגה החדשה שלו ברגעים שלפני ההיסטוריה. גם הוא היה מודע לגודל ההיסטריה שבולאר יצר בפרק זמן כל-כך קצר. "אמרתי לו שייהנה מהרגע כי שני מיליארד אנשים מסתכלים עליו", אמר הישראלי הראשון. "שיהיה המודל לחיקוי הכי טוב שהוא יכול ובעיקר שייהנה מזה". הלילה (בין רביעי לחמישי) בולאר גם קלע את הנקודות הראשונות. הוא שותף למשך דקה ו-22 שניות לעוד קצת זמן גארבג' טיים בהפסד של סקרמנטו ליוטה, ואחרי מוב יפה עם הגב לסל שם את הכדור ברשת.
גם אם הקריירה של בולאר בליגה הטובה בעולם תסתיים בזה, את החיוך של שני מיליארד הודים קארל הרוויח בשיתופו למשך פחות משתי דקות מצטברות בשני משחקים. בפועל גם הוא הבין: מדובר בדקה ו-38 שניות שהן הרבה יותר מדקה ו-38 שניות.
אלא שמעבר להתעסקות בשאלה המקצועית מדוע בולאר לא זכה לממש את המיני-תקדים שעשה, ולפרוט אותו לעלייה משמעותית בהרבה על לוח הסטטיסטיקה, ראוי לשאול האם סקרמנטו עשתה פה החלטה שיווקית-תודעתית – וצירפה את בולאר פחות כדי לסתום חור ברוסטר ויותר במסווה של גימיק?
אם שופטים את המקרה של בולאר על סמך ההנחה שליגת ה-NBA רוצה להמשיך ולחשוף את עצמה לכמה שיותר עיניים בכמה שיותר אזורים גאוגרפיים, התשובה היא חיובית. הקומישינר אדם סילבר יודע שאין למפעל שלו זכות קיום אם לא יתאמץ להכניס אנשים מטריטוריות חדשות לשואו-ביזנס שלו, שמנסה לפתוח את שעריו בשנים האחרונות גם למדינות במזרח הרחוק.
לא רק ונצואלה וסנגל
בדומה לאוכלוסייה האסייתית, גם ההודים הם קהל עם פוטנציאל מצוין להכניס את הראש לבועת ה-NBA: הם חולים על ספורט (ליגת הכדורגל החדשה שנפתחה שם לא מזמן היא דוגמה טובה לכך), הם מטורפים מספיק בשביל לקום בשעות לא שגרתיות אם רק יהיה להם תירוץ טוב לעשות את זה – ואין כמו נציג חדש כדי לפתוח להם את התיאבון ולהתעניין יותר במה שקורה מעבר לים. אחר הכל, דייויד בלאט עשה משהו דומה לאלפי ישראלים רק השנה.
הצצה על מפת המדינות שזוכות להסתכל בגאווה על שחקניהן עושים חייל בכל לילה מחדש באולמות ה-NBA מראה שעם כל הכבוד לייצוג האמריקאי הגורף במרבית הקבוצות, הליגה לא חוסמת
את שעריה בפני שגרירים מסוגו של בולאר וזורמת עם המגמה חובקת התרבויות. החוויה שמדינות אחרות מקבלות עדיין מצומצמת, אבל כבר לא מסתכמת בשחקנים בודדים ממדינות זרות שמסתננים בטעות לאזורים לא להם.
הודו, למשל, הצטרפה בזכות ההשתחלות של בולאר פנימה למועדון של 36 ארצות ששולחות בסך הכל קרוב ל-100 שחקנים אל המגרשים באמריקה. יותר מ-8 מדינות שלחו העונה ארבעה שחקנים או יותר למפעל הנוצץ (קנדה השיאנית עם 12 נציגים, צרפת אחריה עם 10), כשהודו, כמו ישראל (עמרי כספי), ונצואלה (גרייביס ואסקז), אוקראינה (אלכס לן), סנגל (גורגי ג'נג), קונגו (ביסמק ביומבו) וכמה נוספות, מסתפקת בשחקן אחד.
ליגת ה-NBA מלאה בניסיונות לפתוח צוהר לשחקנים מזדמנים לפרקי זמן מוגבלים, שנגמרו בלי כלום והותירו אצל השחקן התנסות נחמדה ואצל הקבוצה שקלטה אותו טעם לא ברור בפה. לא ברור איך ייגמר הסרט של סים בולאר, אבל במקרה שלו אפשר לומר כבר עכשיו: מדובר בהרבה יותר מעוד חוזה ל-10 ימים.
לפנייה לכתב/ת 
