המשוכה האחרונה של ליו שיאנג / מחוץ לרדאר
אחרי קריירה מלאה בהצלחות ובאכזבות, אצן המשוכות שריסק את כל הדעות הקדומות לגבי רצים אסייתים נכנע לפציעות ונאלץ לתלות את הנעליים. פרידה מהאתלט הסיני הגדול בהיסטוריה
למרות שהקריירה של ליו שיאנג, שהגיעה לסופה השבוע, עמוסה בהישגים ובשיאים, את הרגע המאפיין אותו ביותר אצן המשוכות הסיני הציג דווקא באחד מהאירועים המאכזבים והעצובים בחייו.
היה זה מקצה מוקדמות בריצת 110 מ' משוכות באולימפיאדת לונדון. ארבע שנים קודם לכן, הוא נאלץ לפרוש מאולימפיאדת בייג'ינג הביתית בעקבות פציעה שתקפה אותו במהלך ההזנקה למקצה המוקדמות. אחרי האכזבה הקשה, ליו הגיע ללונדון כדי לחזור לפודיום האולימפי שבראשו עמד באתונה 2004.
אלא שתסריט האימים חזר שוב. ממש כמו בבייג'ינג, הפציעה הטורדנית בגיד אכילס תקפה את ליו כבר במקצה המוקדמות ואחרי שהתנגש במשוכה הראשונה, הוא התרסק וסיים את דרכו באולימפיאדה.
כשהוא צולע על רגל אחת, נאנק מכאבים ורואה את חלומו הגדול מתנפץ לנגד עיניו, ליו שיאנג החליט שזהו איננו הרגע לשקוע במרה שחורה. בשארית כוחותיו הוא ניתר על רגל אחת לאורך מסלול צדדי וכשהגיע למשוכה האחרונה הוא ניגש אליה ונשק לה.
זהו ליו שיאנג - ספורטאי שכל כולו נחישות ותשוקה. ספורטאי שהעז לנסות ולהצליח בענף בו אף אדם ממדינתו לא הצליח מעולם. לא במקרה ליו שיאנג הוא הגבר הסיני הראשון שהוכתר לאלוף אולימפי באתלטיקה, לא במקרה ליו שיאנג הוא האלוף האולימפי היחיד ב-110 מ' משוכות מאז 1980 שאיננו שחום-עור.
ליו שיאנג הוא מודל לחיקוי עבור כל ספורטאי באשר הוא, משום שהוא מעולם לא איפשר להנחות בסיס לחסום בפניו את החלום שלו. על החסרונות הטבעיים שלו ביחס לאצנים אחרים הוא ידע לחפות בעזרת יכולות אחרות שפיתח ושיכלל.
"רציתי להוכיח לעולם שאסייתים יכולים לרוץ מהר מאוד"
ליו שיאנג בלט כאצן משוכות מבטיח כבר בגיל צעיר. ב-2002, קצת לפני שמלאו לו 19, הוא שבר את שיא העולם לנוער שהחזיק מעמד 25 שנים והעמיד אותו על 13.12 שניות. בעונת 2004, בתחרויות שקדמו לאולימפיאדת אתונה, הוא כבר נתן הצהרת כוונות כשניצח במרוץ באוסקה את אלן ג'ונסון, אחד מאצני המשוכות הטובים בהיסטוריה.
ההתפוצצות האמיתית הייתה באולימפיאדה עצמה. ליו זכה במדליית הזהב תוך שהוא משווה בגמר את שיא העולם דאז של קולין ג'קסון (12.91 שניות). ליו ניפץ את כל הדעות הקדומות לגבי סיכויי ההצלחה של אצנים מאסיה. "רציתי להוכיח לעולם שאסייתים יכולים לרוץ מהר מאוד", הוא אמר לאחר אותה ריצה.
בניגוד לריצות ספרינט רגילות, הנשענות בעיקר על כוח מתפרץ ומהירות, בריצת משוכות יש משקל רב ליכולת טכנית. ליו (31, 1.89 מ') הוא אמנם לא האצן המהיר ביותר, אבל הוא נהנה מטכניקה מושלמת. לא מן הנמנע כי אלמלא הפציעות הרבות מהן סבל, הוא היה נחשב לאצן המשוכות הגדול בכל הזמנים.
"המשוכה היא פשוט לא מכשול עבורו", אמר עליו רנאלדו
נחמיה, מי שהיה שיאן העולם במקצוע בשנות השמונים, "הריצה שלו כל כך נקייה. דיירון רובלס (מיריביו הגדולים של ליו, אלוף אולימפי ושיאן עולם לשעבר, א.ד.) מהיר ממנו, אבל בניגוד אליו הוא עושה טעויות טכניות".
האצן הגרמני אריק באלנווייט הוסיף: "ליו פשוט גורם לריצת המשוכות להיראות כמו משהו ממש קל לביצוע. זה נראה כאילו הוא עף מעל המשוכות. בניגוד לאצנים אחרים שמתנגשים במשוכות, הוא פשוט משייט דרכן. נראה שהוא פשוט לא מתאמץ".
כוכב רוק בסין
אחרי אולימפיאדת אתונה, ליו שיאנג הפך לאחד מהספורטאים הנערצים ביותר בסין ולאייקון תרבותי. רק כוכבי-על דוגמת הכדורסלן יאו מינג והטניסאית נה לי זכו לעוצמות כאלו של הערצה במדינה המאוכלסת בעולם. "ליו הוא כמו כוכב רוק בסין", אמר עליו ג'ייסון ריצ'רדסון, אלוף העולם לשעבר, "אחרי כל תחרות ביתית הוא מוריד את הגופייה ומנופף איתה לקהל. הוא פשוט סוחף את המעריצים אחריו, זה כיף לראות מישהו שזוכה לכזו תמיכה".
כצפוי, הספונסרים נלחמו עליו והתאחדות האתלטיקה הסינית נאלצה להגביל אותו בתקופת השיא ללא יותר מארבעה ספונסרים. מי שזכו בסופו של דבר לחתום עמו על חוזה אימוץ היו חברות הענק "נייקי", "קוקה קולה" ו"קדילאק".
ליו שיאנג הפך לתקווה הסינית הגדולה לקראת האולימפיאדה הביתית בבייג'ינג. ההייפ סביבו רק צמח כשב-2006 שבר את השיא העולמי דאז בתחרות בלוזאן והעמיד אותו על 12.88 שניות, שנה לאחר מכן הוא הוכתר באוסקה לאלוף עולם לראשונה בקריירה. לקראת בייג'ינג, מיליארד סינים לקו בטירוף ליו שיאנג. דיוקנו הופיע על כרזות ענק בכל פינה. בגיליון של ה-TIME האסייתי שעסק במשחקים האולימפיים עיטרה תמונתו של ליו את כל השער עם הכותרת: "ליו שיאנג ועוד 99 ספורטאים לצפות בהם באולימפיאדת בייג'ינג".
הסוף, כאמור, היה טראגי. ליו שיאנג פרש רגע לפני הזינוק למקצה המוקדמות והותיר את הקהל הביתי המום. רבים ממעריציו ביציעים וברחבי סין פרצו בבכי מר.
"אני שונא את הרגל שלי"
לקראת אולימפיאדת לונדון עוד נראה היה שהוא מצליח להתמודד עם הפציעה. שנה לפני האולימפיאדה הוא זכה במדליית כסף באליפות העולם (אחרי פסילה של רובלס), ופחות מחודש לפני המשחקים הוא קבע 12.87 שניות עם רוח לא חוקית. אלא כמו שסיפרנו כבר, בסופו של דבר התקוות למדליה אולימפית נוספת התנפצו לליו בדיוק כמו בבייג'ינג.
מאז לונדון ליו שיאנג לא הצליח להתאושש ולא חזר לרוץ. אצנים אחרים כבשו את ריצת המשוכות הקצרה, הבולט שבהם הוא אריס מריט האמריקאי שזכה בזהב האולימפי בלונדון, וזמן קצר לאחר מכן קבע שיא עולם מדהים, 12.80 שניות.
בחודש פברואר האחרון ליו עלה על נעלי ריצה וניסה לבדוק את מצבו, אך גיד האכילס הבוגדני שוב אותת לו בכאבים. רופא הנבחרת אמר בצער שגם אם יצליח לחזור, נוכח מצבו הפיזי ליו לא יוכל לרוץ מהר יותר מ-13.50 שניות, תוצאה שרץ ברמות שלו לא יכול להיות שלם עמה.
השבוע ליו הודיע באמצעות חשבון ה-Weibo (הרשת החברתית הפופולארית בסין) שלו, על תליית הנעליים: "ההחלטה הזו התקבלה אחרי הרהור ארוך. אני מאוד מסויג לגביה, אבל בפועל אין לי ברירה. הרגל שלי אמרה לי שוב ושוב לא. אני שונא אותה על כך. אני אוהב את המסלול והמשוכות כל כך, אם רק לא הייתי נפצע. אבל בחיים אין 'אם', נפצעתי ואני צריך לקבל את זה בשתיקה".
כפי שאפשר לראות, זוהי איננה הודעת פרישה של ספורטאי שבע שמרגיש כי מיצה את יכולותיו. את תחושת ההחמצה החזקה שליוותה את ליו במשך המחצית השנייה של הקריירה אי אפשר לפספס מדבריו. ואולי זוהי דווקא ההחמצה שהופכת אותו לגיבור ספורטיבי מיוחד במינו - אנושי, פגיע ואפילו טראגי לעיתים, כזה שאפשר לחבק בהצלחות ולבכות איתו באכזבות.
לפנייה לכתב/ת 
