חסד אחרון לניצולי השואה
האם נהיה שלמים עם האופן שבו ליווינו את שארית הפליטה בשנות חייהם האחרונות, או שנכה על חטא כשכבר יהיה מאוחר מדי?
"נזכור את אותם ימים אפלים, בהם האנושות איבדה את צלמה, אימה חשוכה ירדה על הארץ ואין הגיון, ולא נותרה תקווה". הציטוט הזה מתוך שירו של אורן הופמן "שישה מיליון" מתמצת את הזכות והחובה שלנו כלפי ניצולי השואה. הזכות על שהם חיים עמנו, שרידים בודדים לקהילות עצומות מבני עמנו שהושמדו באכזריות. והחובה שלנו, כחברה, כמדינה וכעם, להעניק להם את הכבוד הראוי.
עוד בערוץ הדעות של ynet
להיפרד מתחושת הקורבן / שרון כידון
תחסכו מהם את המסע לפולין / אפרת קרסנר
החוב המוסרי של מדינת ישראל לניצולים נובע לא רק מהמאורעות האיומים שהם חוו, אלא גם מההכרה במשמעות העמוקה של השואה בהיסטוריה של עם ישראל, ובעובדה שבשנים הקרובות רוב ניצולי השואה כבר לא יהיו עמנו. השנים הללו יכריעו את הזיכרון ההיסטורי: האם נהיה שלמים עם האופן שבו ליווינו את שארית הפליטה בשנות חייהם האחרונות, או שנכה על חטא כשכבר יהיה מאוחר מדי?
בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי ומבורך בנושא זכויות ניצולי השואה. זה התבטא בהכרה במעגלים רחבים יותר של ניצולים, כמו גם בהרחבת הזכויות והסיוע הסוציאלי לניצולים. הוחלט על תוכנית לאומית לסיוע לניצולי השואה בהיקף של מיליארד שקלים שהביאה לשורה של פעולות משמעותיות. בין השאר הושוו הזכויות של כ-18,500 יוצאי מחנות וגטאות שעלו לארץ לאחר 1953 ליוצאי מחנות וגטאות שעלו ארצה לפני כן. ניצולי שואה זכו לפטור מהשתתפות עצמית בתרופות, הוכרה קבוצה חדשה של כ-85,000 פליטי שואה, ועוד.
במקביל פועל משרד האוצר, בשיתוף עם המשרד לאזרחים ותיקים, משרד הרווחה, מרכז הארגונים של ניצולי השואה, רשויות מקומיות, ארגונים חברתיים ומתנדבים ברחבי הארץ להביא למיצוי הזכויות של ניצולי השואה באמצעות פרסום, הקמת מחשבון זכויות, מרכזי מידע ניידים ואיתור אקטיבי של הזכאים.
ועדיין, התמיכה בניצולי השואה מציבה לנו אתגרים מורכבים כחברה וכמדינה. צעיר הניצולים הוא כבן 70, והגיל הממוצע של הניצולים הוא 82. רבים מהניצולים זקוקים ליותר תרופות, לעזרה בבית, לסיוע ולסיעוד. התמיכה בניצולי השואה אינה תמיד פונקציה של תקציב. הבדידות בגיל מבוגר קשה יותר, במיוחד למי שאיבדו את משפחתם ונושאים בנפשם את צלקות הזוועות שעברו. הניצולים זקוקים לסביבה קשובה ותומכת, שתלווה אותם בשנותיהם האחרונות. לכך מחויבת התגייסות חברתית נרחבת, הנובעת מתחושת שליחות לאומית כלפי הניצולים בכלל ובפרט הניצולים העריריים.
ריבוי הגורמים העוסקים בליווי הניצולים הפך לאתגר בפני עצמו. מדובר במשרדי ממשלה, מרכז הארגונים של ניצולי השואה, רשויות מקומיות, ארגוני חברה אזרחית, מתנדבים וגורמים פרטיים. כולם עושים עבודת קודש ולכולם מטרה משותפת. נדרשת פעולה משותפת של כל הגורמים על מנת לתת את המענה הנכון לכל ניצול וניצולה.
ההכרה בחשיבות התיאום ושיתוף הפעולה ההדוק היא שהביאה את הרשות לזכויות ניצולי השואה להקים ב-2011 את השולחן העגול לזכויות הניצולים הכולל נציגים ממגזרים וממוסדות שונים. השולחן העגול הבא יכונס תוך כחודשיים. במרכז השולחן יעמוד המערך התומך בניצולי השואה, שאמור לתת מענה לצרכים הפיזיים והנפשיים שלהם. על הפרק עומדים שורה ארוכה של אתגרים שהם מעבר לתגמול הכספי ולסל התרופות, אולם חשיבותם אינן פחותה: פתרונות לבדידות, הנגשת שירותים, ליווי, אימוץ ניצולי שואה ויוזמות חינוך והנצחה. פתרונות אפקטיביים לאתגרים אלו ישמרו את רוח הניצולים עמנו בדור הזה ובדורות הבאים.
אלו מאיתנו שעובדים עם ניצולי השואה יודעים שהמלחמה מעולם לא תמה עבורם. זיכרון ההשמדה של בני עמנו ובפרט של משפחתם, חי בקרבם בכל יום ובכל שעה. במלאת שבעים שנים לסיומה של מלחמת העולם השנייה, עלינו להקדיש את השנים הבאות לאחרוני דור השואה שעוד חיים עמנו. יש לנו הזכות ללוות אותם בשנותיהם האחרונות, ולשאת את זכר יקיריהם שלא שרדו. זו משימה לאומית שאינה נופלת בחשיבותה מאף אחד מהאתגרים האחרים של דורנו, וחובתנו לעמוד בה.
הכותבת היא מנהלת הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
