הסוד של תושבי אריקוסה: להציל משפחה יהודית אחת
כשהנאצים הגיעו לאי היווני קורפו נמלט החייט סאבאס ישראל לאי השכן עם שלוש בנותיו וילדה יהודייה שנותרה לבדה. תוך סיכון חייהם שמרו תושבי האי על המשפחה עד סוף המלחמה. במאית אמריקנית וחברת סטארט-אפ החוקרת אילנות יוחסין יצאו למסע בלשי מרתק וחובק עולם כדי לאתר את הניצולים. זהו סיפור התגלית המפתיעה והשאלות שנפתחו
עשרות תמונות בשחור-לבן פזורות על שולחן האוכל הקטן בבית צנוע ברחובות. פנים מביטות למצלמה, דמויות מחייכות, אחרות מישירות מבט מלנכולי. אם העיניים מספרות הכול, הסיפור הזה מסתיר פצע עמוק. לא צריך להכיר את הדמויות כדי להבין שמשהו קרה שם, לאנשים הללו יש סיפור טרגי ישן המסתתר עמוק במבט בתוך התמונה הישנה. רק שעד היום לא היה מי שיספר אותו. אברהם ופרץ חסיד מחזיקים באוסף התמונות מאז שנפטרו אמם שושנה ודודתם נינה. מי בתמונות? במשך שנים רבות לא ידעו לומר.
זיכרון צרוב / פרויקט מיוחד באולפן ynet
"הילדה הקטנה דומה לאימא", משוכנע אברהם. האם זו היא? ומי הילדים שלצדה? אולי הם אחיה הקטנים? האם זו תמונה מחג פורים בסמטת רחוב באי היווני קורפו? ואולי ילדים בבגדים המסורתיים שהחייטים היהודיים שם נהגו לתפור? כל כך הרבה שאלות ליוו את חייהם של האחים חסיד, אבל הם אף פעם לא העזו לשאול. אימא שושנה עברה מספיק, חשבו לעצמם, ואף ילד לא רוצה להכאיב לאמו. אברהם ופרץ בחרו להרפות והאם שקעה בכאבה.
אילו רק ידעו שיום אחד יקבלו שיחת טלפון שתטלטל את חייהם. "יש לנו סיפור על אימא שלכם שאתם מוכרחים לשמוע", אמר האדם בקו השני, ומאז נחשף הסיפור האישי שעליו שמרה כל חייה. אלא שהיא לא כאן כדי לאשר את הפרטים, ורק העקבות שהותירה אחריה יאשרו זאת במקומה. הסוד הגדול של אריקוסה עתיד להתגלות.
ספר מוצלח, בלי סוף
שואת יהודי יוון נלמדה לאורך ההיסטוריה בישראל דרך חורבנה של הקהילה היהודית הגדולה והמפוארת בסלוניקי שכמעט ונמחקה כליל. הקהילה הקטנה יחסית אך הפורחת באי קורפו, שמנתה כ-2,000 איש לפני המלחמה, הועברה בדרך לא דרך באמצעות סירות דיג רעועות אל רכבות משא לאושוויץ והושמדה כמעט כולה, זכתה לאזכורים מועטים בספרות ההיסטוריוגרפית.
ואם על קורפו נכתב מעט, הרי שעל האי הסמוך אריקוסה כמעט ולא נכתב דבר. מאמר בודד שפורסם בישראל ב-1977 מתאר את האי הזעיר כמקום קסום שמאות תושביו מנהלים קהילה סולידרית במיוחד, "חברה שוויונית להפליא". ימאי שהתגורר באי סיפר: "אין לנו משטרה ואין לנו בית משפט, התושבים אחראים במעשיהם כלפי הזולת. כולנו משתייכים למשפחה אחת, ואין בינינו שארי בשר שאינם לפחות דודנים או דור שני של דודנים".
הימאי הזקן לא דייק. אולי לא ידע מה קרה ב-1943 באריקוסה, אולי ידע ובחר להמשיך ולנצור את הסוד כמו שעשו כל שכניו לאורך השנים. 70 שנה חלפו ואיש מהתושבים הנוצרים לא דיבר על המשפחה היהודית בת חמש הנפשות שהוסתרה באי בזמן הכיבוש הנאצי - מעשה שכל תושבי אריקוסה היו שותפים לו ושסיכן את חייהם וחיי קרוביהם. ויחד עם זאת, היה זה האירוע המעצב והמשפיע ביותר בחייהם, מורשת שעברה בין שותפי הסוד, לילדים ולנכדים.
הכול החל לפני כשנה. במאית טלוויזיה אמריקנית ממוצא יווני, זוכת פרס האמי איווט מנסיס קורפורון, הוציאה לאור את ספר ביכוריה, "When The Cypress Whispers", שנכתב בהשראת זיכרונותיה של סבתה, נוצרייה תושבת האי. בסיפור הציורי חזרה איווט גם אל אירוע מפתח בחייה של סבתה - מעשה הצלתה של משפחת החייט היהודי סאבאס (Savas) מקורפו בתקופת השואה, שעליו שמעה בילדותה. הספר אמנם התקבל באהדה וזכה למחמאות המבקרים, אולם ככל שהצליח, כך הרגישה קורפורון שהסיפור נותר פתוח. כל זמן שאיננה יודעת מה עלה בגורל המשפחה היהודית - אין לה סוף לסיפור.
"סבתא סיפרה שסאבאס ברח לאריקוסה עם שלוש בנותיו ונכדתו כשהנאצים הגיעו לקורפו, ותושבי האי החביאו אותם", מספרת קורפורון בראיון ל-ynet. "מדי לילה, בחסות החשיכה, הם היו מגיחים מהמחבוא ומגיעים לבית של סבתי והיא הייתה מקבלת פניהם בשמחה. הנאצים היו מבצעים חיפושים באי אחר היהודים הנמלטים, אבל למרות האזהרות המפורשות כי אדם שיסתיר יהודים יומת יחד עם כל קרוביו, איש לא גילה את הסוד. כולם ידעו שסאבאס ובנותיו מסתתרים בבית הכומר, אבל איש לא דיבר".
"כמעט נפלה לי הכוס מהיד"
בלבה של קורפורון גמלה החלטה למצוא את צאצאי משפחת החייט היהודי סאבאס ולגלות מה עלה בגורלם. באותה נקודת זמן לא דמיינה שתעלה על רכבת הרים רגשית מסחררת וחובקת עולם. תחילה פנתה אל ותיקי האי, חלקם זכרו את החייט היהודי ושלוש בנותיו: ספרה (Spera), ג'וליה ונינה, ונכדה קטנה בשם רוזה. שם המשפחה שזכרו היה "ישראל", אך איש לא היה משוכנע בכך, ולא נודע מה עלה בגורלם.
קורפורון פנתה לאנשי "יד ושם" ואלה נעזרו בניצולי שואה מקורפו כדי לאתר את צאצאי סאבאס. "השם מצלצל מוכר", העידו יוצאי קורפו. אחד מהם אף טען כי הוא זוכר שנינה, ספרה ורוזה היו עמו על אוניית המעפילים "הנרייטה סאלד" ב-1946, שנתפסה על ידי הבריטים והמעפילים עליה גורשו לקפריסין. אנשי "יד ושם" הצליחו לחלץ עוד פרטים בודדים: נינה התחתנה עם אדם ששם משפחתו לוי, ספרה נישאה לאדם בשם ויטוריו מוסטקי ורוזה כנראה התחתנה, גרה ברחובות והביאה ילדים לעולם. על ג'וליה נאמר כי לא היו לה ילדים והיא נפטרה ביוון.
"זה היה רגע מתסכל מאוד", מספרת קורפורון. "הסתכלתי על המייל שבו נכתב: 'לצערנו, הגענו למבוי סתום, תעדכני אותנו אם יש לך פרטים נוספים'. אבל היה לי שם אחד - ויטוריו מוסטקי. נכנסתי לאתר של MyHeritage, שידעתי שמחזיק במאגר נתונים ענק של יותר ממיליארד שמות, והקלדתי את השם 'ויטוריו מוסטקי'. כמעט נפלה לי כוס הקפה מהיד כשקיבלתי תוצאות".
קורפורון גילתה עץ משפחה רחב שבו מופיעים ויטוריו מוסטקי וחלק משמותיהם הפרטיים של בני משפחת ישראל. אלא שהפרטים לא הסתדרו, הגילאים והקשרים המשפחתיים לא תאמו. היא יצרה קשר עם המנהל של עץ המשפחה, ובתוך שעה קיבלה ממנו תמונה משפחתית שבה מופיעות חלק מהדמויות. במהרה הצליבה את המידע עם אנשים שהכירו את בני משפחת החייט. "האנשים בתמונה הם לא האנשים שאתם מחפשים", השיבו.
"סיכוי של פחות מ-0.1%"
מתוסכלת ממבוי סתום נוסף, יצרה קורפורון קשר עם אנשי חברת הסטארט-אפ MyHeritage, המתמחה באילנות יוחסין ובמחקר שורשים, וביקשה את עזרתם. "זו מחט בערימת שחת", ענו לה, "אבל נעשה כל שאפשר כדי לעזור".
פרטי הסיפור המסתורי הגיעו לידיו של מייסד החברה גלעד יפת, מומחה שורשים עקשן, והוא נאות לסייע ומיד נשאב עמוק לתוך הסיפור. "יש פה מעט מידע, חלקו סותר את עצמו. הסיכויים שלי למצוא מידע רלוונטי באמצעות המידע הקיים הם מתחת ל-0.1% למרבה הצער", כתב לאנשיו, אבל החליט לא להרפות. הוא צלל לתוך הר מסמכים ומידע שחילץ, והחל לפרק את הסיפור למרכיביו ולחקור את השמות. עוד באותו הלילה מצא את נינה.
נרגש מהגילוי, דיווח על ממצאיו. "אני שמח לבשר שהצלחתי, אני בקושי מאמין שעשיתי זאת", כתב יפת. מבין כל שמות הנשים בישראל שנקראו נינה מצא אחת שעלתה מיוון לאחר המלחמה, ולה שם משפחה קודם "ישראל". שם האב, כפי שהופיע ברשומות - סאבאס. שם האם: שושנה. "שושנה עשויה להיקרא גם רוזה", כתב לאנשיו, "לכן ייתכן מאוד שהנכדה רוזה הייתה קרויה על שם סבתה". כתובת מגוריה: רחוב מקור הגולה 43 בתל אביב. יפת איתר את מקום קבורתה של נינה בקריית שאול ואת מצבתה. על הקבר נרשם שם האב: שבתאי - גרסה עברית לשם היווני סאבאס. לצדה, גילה יפת, קבור רחמים לוי בעלה.
"שם האב: שבתאי. וואו!"
השם ספרה העסיק את יפת, שהניח שאם אכן עלתה לארץ כנראה שינתה את שמה הפרטי. מקור השם Spera, ניחש יפת, הוא מהמילה הספרדית Esperanza שפירושה תקווה - שם ישראלי נפוץ. עם הממצא הזה חיפש את כל הנשים שעלו מיוון לאחר השואה ששמן הוא תקווה. השם הראשון שקפץ מהרשומות נראה מבטיח. תקווה לוי, תושבת רחוב מאור הגולה 21. "זה בדיוק אותו רחוב שבו מצאתי את נינה", הסביר יפת. "חשבתי שזו איננה מקריות, הנחתי ששתי בנות משפחה ששרדו את השואה והגיעו ארצה כנראה רצו לגור זו ליד זו".
במייל המפורט ששלח לקורפורון תיאר את ממצאיו: "שנת עלייה ארצה - 1946. ייתכן שזו העלייה באוניית הנרייטה סאלד. שם האב: שבתאי. וואו! שם האם: רוזה. אני מאמין שתקווה הזו היא הספרה שאנחנו מחפשים, משום שהחתיכות של הפאזל מתחברות בצורה טובה כל כך. הסיכוי שמדובר בצירוף מקרים נמוך מאוד. השעה עכשיו 2:30 לפנות בוקר, אבל זה כל כך מרגש שלא שמתי לב לשעה".
בעבודה בלשית נוספת איתר יפת את נכדתה של תקווה בארה"ב, מישל מנדלוביץ, ומסר לקורפורון את אמצעי הקשר אליה. "היא עשויה להוביל אותנו לצאצאים של רוזה ברחובות", כתב לה. "אני נותן לך את הכבוד ליצור איתה קשר. מצפה בקוצר רוח לשמוע את תוצאות השיחה". "ראשי התפוצץ והסתחרר באותו הרגע", מספרת קורפורון, שכתבה ליפת: "פתרת את החידה, שמור לך מקום בגן עדן".
הבמאית יצרה קשר עם נכדתה של תקווה, מישל מנדלוביץ, בלוס אנג'לס, וסיפרה לה את הסיפור. הנכדה הקשיבה נדהמת לפרטים. בשיחה סיפרה מנדלוביץ כי ספרה הייתה סבתה החורגת, שהתחתנה בשנית עם סבה, לאחר גירושים מכוערים שחוותה עם אדם בשם ויטוריו מוסטקי - בדיוק אותו ויטוריו שהיה קצה החוט בתחילת החיפושים. מנדלוביץ ואמה הכירו את רוזה (שושנה) שנפטרה רק לפני שנים ספורות, ומסרו לקורפורון פרטים על משפחתה של רוזה המתגוררת ברחובות: בניה, אברהם ופרץ חסיד.
מפגש בפינת הרחוב
באפריל 2014 צלצל הטלפון האישי של פרץ חסיד ועל הקו היה אהרון גודפרי מ-MyHeritage. "יש לנו מידע חשוב לספר לך על אימא שלך מתקופת השואה", אמר גודפרי לחסיד, וביקש להיפגש. האחים חסיד, שחששו שמדובר בעוקץ, קבעו להיפגש עם גודפרי ויפת ברחוב מחוץ לבית. מהר מאוד הבינו שמדובר בסיפור אמיתי. "הם הכירו את השמות של כולם ואת הקשר המשפחתי ביניהם", מספר אברהם. "הם גילו לנו שאימא הסתתרה יחד עם שלוש הדודות שאותן הכרנו, ועם סאבאס, שעליו לא ידענו דבר, בכפר אריקוסה, ושהנוצרים הסתירו אותם כל תקופת המלחמה. תקופת השואה של אימא הייתה חור שחור בשבילנו עד אותו הרגע".
בתמונות שבדירה זיהה יפת את תמונתו של שבתאי. באותו מעמד סיפרו אנשי החברה לבנים שספרה, ג'וליה ונינה אינן הדודות הביולוגיות, וייתכן שהקשר האינטימי והמשפחתי איתן נבע מהעובדה שהיו שותפות לגזירת גורל. "הגרמנים פשטו על קורפו והחלו לאסוף את היהודים", מסביר יפת. "אנחנו מניחים שסאבאס, שהיה חייט ונהג לפקוד את האי השכן, ברח לשם מקורפו בעזרת מכרים ולקח עמו את בנותיו ואת הילדה הקטנה רוזה שנותרה לבדה, כשכל משפחתה נתפסה".
ב-30 ביוני 1944 הגיע הטרנספורט מאתונה לאושוויץ-בירקנאו, ועליו 2,044 יהודי קורפו. במסמכים גרמניים מאושוויץ נמצאו פרטי אביה של שושנה חסיד: פרץ בללי, במחנה עבודות הכפייה הסמוך לאושוויץ, בונה-מונוביץ'. על פי הרישומים, הוא נרצח ב-9 במרס 1945. פרטיהם של יתר בני המשפחה טרם נמצאו.
האחים שמעו מיפת על המסלול שעברה אמם. בשיחת סקייפ לארה"ב שמעו לראשונה מקורפורון הנרגשת את סיפור הצלתה של המשפחה באי אריקוסה. "פתאום הבנו מאיפה הכול התחיל", אומר פרץ. "את אימא היה אסור לשאול אף פעם על המלחמה. מדי פעם היינו שומעים אותה מדברת עם הדודות ביוונית, אבל לנו היה אסור להתערב. לחשוב שאי שלם היה שותף להצלתה ושבזכות האנשים שם אנחנו פה זה מאוד מרגש".
הרגע הדרמטי בפגישה עם בניה של שושנה התרחש לקראת סיומה. כלתה סיגלית חסיד נזכרה ששנים ספורות קודם לכן כתבה בתה ענבר עבודת שורשים. "אולי שם יש משהו על השואה", חשבה, ומיהרה לחפש את העבודה הישנה. שושנה, התברר, לא סיפרה דבר לילדיה, אבל לנכדה לא יכלה לסרב: "הגרמנים הגיעו לאי קורפו שבו גרה סבתי", כתבה הנכדה. "הם אספו את כל היהודים בקורפו ובהם גם משפחתה של סבתי, הוריה ואחיה והרגו את כולם. סבתי ושלוש דודותיה ניצלו משום שהתחבאו מפני הגרמנים על ידי גויים טובים שהסכימו לעזור". המידע הוצלב סופית, סיפור אריקוסה היה מדויק.
האח האובד מופיע ברשימת ניצולים
בחברת הסטארט-אפ החלו למפות את המידע הידוע להם, אספו את המסמכים ביוונית שהותירה אחריה שושנה, את התמונות ואת כל אנשי הקשר, והחלו לחפש מסמכים רלוונטיים ברחבי העולם. אחרי שיחות רבות עם מכרים ניצולי שואה מקורפו גילו שהיה לסאבאס בן נוסף, סלומוניניו, והוא כנראה נרצח על ידי הפרטיזנים בחשד לשיתוף פעולה עם הגרמנים. במסמכים שמילאה שושנה ביד ושם ב-1999 נמצאו רק שני שמות של אחים מתוך שישה שהיו לה: גבריאל ומנחם. אנשי MyHeritage פנו לגורמי ממשל ביוון ובארץ, ואלה ניאותו לסייע.
כדי להשיג הוכחות ודאיות על משפחתה, ערערו אנשי MyHeritage על כל הנחה אפשרית, כולל עדותה של שושנה, שהייתה רק בת תשע כשהגרמנים תפסו את משפחתה. "אחי גבריאל בללי, בן 15, נרצח באושוויץ", כתבה בדף העדות ב"יד ושם". אלא שחיפושים במאגר שירותים האיתורים הבינלאומי בבאד אולסן, גרמניה, הובילו לממצא מרגש: גבריאל בללי, יליד קורפו מ-1930, נמצא ברשימת הניצולים במחנה ברגן בלזן. התאריך האחרון שבו נרשם בללי היה ספטמבר 1945, כחצי שנה לאחר המלחמה. האם יכול להיות שאחיה הגדול שרד?
גורל משותף
עבור הבנים אברהם ופרץ מדובר במידע מטלטל. עד לאחרונה לא ידעו דבר על אמם, ופתאום המשפחה שהכירו כבר איננה אותה המשפחה. הם מביטים בתמונה של שלושת הילדים הקטנים, האם אחד מהם הוא גבריאל? האם שרד? "70 שנה אחרי השואה, הכול פתאום צף למעלה", אומר אברהם. "כואב לי שאימא שלי לא בחיים ואני לא יכול לדבר איתה על מה שקרה שם, כשהיום אני יודע מה עבר עליה".
צפו בשיחת הסקייפ של האחים עם הבמאית איווט מנסיס קורפורון:
היא מספרת ל-ynet. "הגורל שלי נקשר עכשיו בגורלם של בני משפחת סאבאס".
הבנות של סאבאס - ספרה, נינה וג'וליה - נישאו, אך אף אחת מהן לא הביאה ילדים לעולם. ג'וליה נותרה ביוון, התחתנה ונפטרה באתונה ושם היא קבורה בבית קברות יהודי. נינה וספרה נפטרו בישראל. בימים אלה מתמקד התחקיר בניסיון לאתר את האח גבריאל בללי ומציאת מקום קבורתו של סאבאס, שנפטר ככל הנראה לאחר המלחמה, ועל פי עדויות נקבר על ידי בנותיו במו ידיהן. את הטראומה שחוו בנותיו של סאבאס בשואה הן לקחו עמן לקבר.
אברהם ופרץ, שרידים ביולוגיים יחידים של המשפחה, יגיעו בחודש יוני הקרוב לטקס חגיגי באריקוסה, שם תוצב מכונת התפירה הישנה של סאבאס בבית הכומר שבו הוחבאה המשפחה. התחקיר המלא יוצג בסרט דוקומנטרי שקורפורון מצלמת בימים אלה.
לפנייה לכתב/ת 
