מכתבים מהכיבוש הנאצי: "דוד גירוש ביקר אצלנו"

הפחד הנורא שבצלו ניסו מיליוני יהודים באירופה לשרוד את הכיבוש הנאצי מצוי בין שורות המכתבים ששלחו לקרוביהם ולמכריהם בארצות השכנות. משואה, המכון ללימודי שואה בתל יצחק, שימר כמה אלפי מכתבים כאלה, אשר חושפים באילו שיטות נעזרו היהודים כדי לדווח על קורותיהם.

בארצות תחת כיבוש הנאצים נאלצו התושבים לכתוב ולשלוח מכתבים על פי כללים נוקשים של צנזורה: כל מילה או משפט שלא עסקו בענייני משפחה נמחקו. כך נוסד באופן ספונטני שימוש במילות צופן. למשל, במכתבים שנשלחו לז'נבה ולקושטא נכתבו מילים עבריות בתעתיק לועזי, במסווה של שמות בני משפחה ואירועים משפחתיים. כך "החבר פחדסקי מתאכסן אצלנו", או: "דוד גירוש ביקר אצלנו", "הדודה 'נוראה' לנה אצלנו תכופות, כמה זה מכביד עלינו...". באחד המכתבים נכתב "נסים (Miracle) נמצא איתנו. פחד (Pachad) מבקר אותנו". במכתבים שבהם דיווחו על גורל חברים שגורשו למחנות, צוין שמו של חבר או קרוב משותף שכבר היה ידוע לאיזה מחנה נשלח. כך "אדלה נסעה למקום שבו נמצא נחום" – לאחר שהיה ידוע כי כבר נשלח לאושוויץ. במילים הפשוטות שבמכתבים אישיים נחשפת מלוא הטרגדיה האנושית.

"את קארולה הצלתי"

במכתב ששלח יעקב רוזנברג (יוזק) מבודפשט, הונגריה אל "דוד" (אלף שוורצבאום), מספר רוזנברג, שהיה בין פעילי תנועת הנוער הציוני והמחתרת האנטי נאצית, על מכרה שכבר עלתה לישראל. הוא וחבריו פעלו בעיר בנדין, ועם השילוחים הגדולים לאושוויץ, ב-1943, הצליחו אחדים לעבור את הגבול אל סלובקיה, רומניה והונגריה. רוזנברג דיווח מבודפשט לשוורצבאום, מיטיבם, על פעילות המחתרת שלהם במילות צופן. המכתב נכתב בבודפשט, ב-28 באפריל 1944:

"הכרה עם דודה עליה". מכתבו של רוזנברג(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

"דוד יקר

עניתי לך למכתבך האחרון. את קארולה והקרובים שלה עלה בידי להציל מהמחלה.

זה לא היה קל אבל העיקר שזה כבר עבר והיא, כמו אחרים, יעשו הכרה בקרוב עם דודה עליה. גם אני אמור לנסוע אל הדודה אבל בגלל ההורים שלה לא אוכל לעשות דבר.

אכתוב לך על כך ביתר פירוט, דורש בשלומך בלבביות.

יוזק (יעקב רוזנברג)".

"ממולדת קיבלתי דרישת שלום"

במכתב ששלחו דוד ומרים ליוור מבודפשט, הונגריה, ב-1 באפריל 1944 אל אריה ליוור במחנה טיטמונינג, סיפרו השניים על מעבר הדירה שנכפה עליהם לנוכח הרדיפות. 

(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

"עמלק בא אלינו". מכתבו של דוד ליוור(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

"אריה היקר

אין לי משהו מיוחד לכתוב לך, אני בריא ועובד, מ-moledet (מולדת) קיבלתי דרישת שלום על ידי סרטיפיקט, אבל לצערי מאוחר מדי כי אני מוכרח שוב להחליף דירה, מפני ש-amulek (עמלק) בא אלינו.

דוד".

"היו 14 אלף בני אחינו וכעת נשארו בקושי 2,000"

במכתב אחר שכתבה שרה לנדאו מבוריסלב שבפולין אל פרץ וואנג בלוזאן, שווייץ ב-14 בינואר 1943, נכתב: "נסים נמצא איתנו, פחד מבקר אצלנו".

(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

אין לי בכלל ידיעות ממך. כנראה אתה עסוק כל כך בעניייך שאין לך סבלנות אליי. אני מקווה ומייחלת למספר מילים ממך עבורי במכתבך אל שיין יהודה. אז שוב אשאל על גוסטי וזאק. אצלנו חורף קשה, תודה לאל שאנו נמצאים אצל גיסך. נסים (Miracle) נמצא איתנו. פחד (Pachad) מבקר אותנו ומביא איתו משהו יום יום. אנו מודים לאל שחיים בריא. כאן היו 14 אלף בני אחינו וכעת נשארו בקושי 2,000.

"אנו מקווים שחיים שלנו יהיה בריא. קרוב משפחה שלנו פויארבאום מבנדין כתב שישלח לנו 1,000 זלוטי. זה יעזור לנו מאוד להשיג חומר להסקה וקצת מזון. אנו מוכרים את בגדינו על מנת לא לרעוב. כל זה דבר פעוט, אם חיים יהיה בריא יהיה לנו הכול. מה שחשוב כעת זה לשרוד. יעזור לנו האל שנסים יישאר איתנו.

ס' לנדאו".

מסיבת גירוש בפולין

שלמה לרנר שלח מכתב מבנדין שבפולין אל אהרון גפנר בטיטמונינג, גרמניה, ביוני 1943, ובו סיפר על גירוש פתע שבו נשלחו רבים מחבריו וקרוביו ככל הנראה לאושוויץ. הוא הסווה את הידיעה בתיאור של הגירוש כ"מסיבה". נראה כי דיווח גם שאינו יכול לשלוח צילומים - שנועדו כנראה להכנת דרכונים. על פי הסברה הם אמורים היו לאפשר להם לזכות ביחס טוב יותר מהשלטונות הנאציים.

(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

(באדיבות המכון ללימודי שואה, תל יצחק)

אתמול, במשך כל היום שהה אצלנו גרשון.

למרות שאגנקה רצתה לפגוש אותו, זה לא יצא לפועל, כי הגיע במפתיע. הוא ארגן מסיבה והזמין את הרשל, פרלשטיין, יואל, הרשקוביץ ושרה. היו גם חנה, מלכה, פולדק, חנה פ'. הם נפגשו שם גם עם סף, בילו טוב.

הרשל חזר אחרי יום שיכור, שתה כל כך הרבה, שבסוף חלה ונאלץ ללכת לבית החולים, אבל לא קרה שום דבר רציני, חוץ

מזה אין חדש.

נתן ודורה לא כותבים לנו בכלל, תכתוב אתה עם אריה, למרות זאת, מסור לו ד"ש מ... הוא חלה לאחרונה ורזה בצורה רצינית.

כנראה טוסיה לא כותבת לנתן, כי הוא לא עונה לה. מסור לאלפרד ד"ש מזלמן, ברכה והמשפחה והפלוגה.

צילום לא יכול לכתוב לכם, כי כואבת לו היד. אני מבקש עוד פעם, תמסרו ד"ש לזילברשטיין ממני וממשפחתי. דודה תמונה כתבה לו, אבל אינני יודע אם המכתב הגיע אליו. ד"ש לבבי

שלמה לרנר".

המכתבים, שנאספים עד היום, עוברים סריקה קפדנית ותרגום ומהווים עדות היסטורית מרתקת למה שהתחולל אז במחנות ובגטאות. הם מספקים עדויות אישיות אינטימיות הממחישות את הטרגדיות האישיות שעברו הכותבים. המכתבים ישולבו בתערוכה "הנמען עזב ליעד בלתי ידוע", המציגה כתבים מהשואה.