המסע שלי תפור גם עלייך

בשיתוף "מאגמה צ'אלנג'"

את ההודעה על כך שאני מצטרפת למסע מאגמה צ'אלנג' בקוסטה ריקה קיבלתי בהתרגשות ממערכת ynet. דקה אחר כך יצאתי לאימון כדור-רשת באנרגיות שיא וחלקתי את הבשורה הנפלאה עם חברותיי לאימונים, כשאני בעצמי עדיין לא מאמינה. איך אעזוב את שלושת בניי? הם יסתדרו בלעדיי? מעולם לא עזבתי אותם לבד. אבל כשחזרתי מהאימון התבשרתי לצערי הרב, שסבתי נפטרה.

המסע שלך מתחיל כאן, היכנסי לעמוד מאגמה צ'אלנג'

הי מאגמה! את שואלת - מאגמה עונה

איך מצאתי את עצמי במסע לקוסטה ריקה

איך יכול להיות? חשבתי. באותו ערב שבו אני מרחפת מעל האדמה מרוב אושר, מבינה שאני יוצאת להגשים חלום של שנים, סבתי נושמת את נשימתה האחרונה ונפרדת מן העולם?

יצאו להרפתקאה בקוסטה ריקה(צילום: קרן ליכטנשטיין רז)

אך הבנתי שזהו כנראה מעגל החיים.

הרבה דברים שאנו עוברים יש בהם שמחה מהולה בעצב. מנעד הרגשות קיים בנו כל יום, כל היום. אל המעבר החד הזה שבין עצב לשמחה עוד אחזור בהמשך.

למחרת בבוקר, בדרך לחיפה להלווייתה של סבתי, התקשרתי למכריי לעדכן בשתי הבשורות: נתתי לכל אחת ואחד את האפשרות לבחור באיזו בשורה להתחיל - אז כולם השתתפו בצער עמוק באבלי וניחמו אותי ומנגד,  קבעו פה אחד: המסע הזה תפור עלייך!

דברים שלמדתי על רושם ראשוני

בית מאגמה שבמושב ניר צבי, שוכן בחווה מקסימה. הדרך לא סלולה ומלאת מהמורות, החנייה מצריכה הכוונה בתוך צמחייה פראית ואני תוהה האם זו טבילת האש הראשונה שלי בנהיגת שטח? כשאני עם הרכב הפרטי שלי ולא עם רכבי השטח המפנקים עם הנעת 4X4 שבהם ניסע עוד מעט בקוסטה ריקה??

לנהוג בשטח בקוסטה ריקה(צילום: איה בן עזרי)

אנחנו מגיעות לכאן למפגש הכרות והכנה לקראת המסע. נשים מכל חלקי הארץ, נבוכות, מתרגשות, חוששות ובעיקר לא מכירות. חלק כבר הגיעו לפניי, אחרות מצטרפות אט אט. אני מסתכלת סביבי ומבינה שאני היחידה שהגיעה בחצאית שחורה ולא לובשת מכנסיים. מה הפלא שרובן בטוחות שאני שומרת מסורת? (מאגמה מוציאים גם מסעות מעורבים לנשים דתיות וחילוניות) מפליא איך רושם ראשוני יכול כל כך להטעות. בהמשך המסע גם אני נוכחתי, יותר מפעם אחת שהרבה ממה שחשבתי בתחילת הדרך, התגלה כשונה או שגוי.

מדווחת מהשטח. אפרת רון יהוד ברגע של אושר(צילום: פביאנה יחזקאל )

מפגש ההכנה עוסק בעיקר בעניינים טכניים ולוגיסטיים. לאט לאט אנחנו מבינות מה הולך להיות, איזה ציוד צריך להביא, מסלולים, מזון, משימות. הסברים על החוויה הרגשית שנעבור אי אפשר באמת להעביר, אותם נבין בעצמינו בהמשך.

מתחילות להכיר

כאשר רונה, מדריכת המסע, מבקשת מכל אחת להציג את עצמה, אני מקשיבה בדריכות לפרטים שהן מספרות על עצמן בתעודת הזהות הראשונית הזאת ורוקמת לעצמי מפה עדינה על טווח הגילאים, העיסוקים והסטטוסים המשפחתיים. בעיקר אני מחפשת מכנה משותף עם כל אחת ואחת.

מתחילה להכיר את הקבוצה(צילום: איה בן עזרי)

חלק כבר הצליחו להצחיק אותי עד קול רם, חלק פרטו על מיתרי ליבי ודמעות נקוו בעיניי מהתרגשות. אני יוצאת מהמפגש עם מיגרנה של התרגשות ועם הכרה בעובדה שיש לי קבוצה נהדרת, כזו שאני רוצה לספוג ממנה עוד ועוד. אני יוצאת עם הבנה שמעכשיו אנחנו קבוצה. משפחה מורחבת שעתידה הקרוב משותף. ובעיקר אני מבינה שאני הולכת ליהנות ביג טיים.

יוצאות לדרך

כמה שעות אחר כך אנחנו כבר בשדה התעופה ולשם אנחנו מגיעות באמצע הלילה לבושות בגדי מאגמה.

המדים שנראו לרובנו מוזרים בשלב המדידות, יוצרים אחידות ובולטות ובעיקר מלכדים ומבדלים אותנו כקבוצה. דמעות של התרגשות בעיניי. ארזתי מספיק? לקחתי הכל? למה המזוודה שלי הכי קטנה? המסע שלנו מתחיל ממש עכשיו. 24 שעות של טיסות ונסיעות עד להגעה לקוסטה ריקה. המיגרנה של ההתרגשות גם פה.

זה נכון, אני חושבת לעצמי, המסע הזה, באמת תפור עליי.

חושבת שזה תפור עליך? עכשיו ההרשמה למסע הבא של מאגמה צ'אלנג'

הכותבת הייתה אורחת מטעם מאגמה צ'אלנג' למסע בקוסטה ריקה