עשור בלעדיו: מאחורי השירים של אהוד מנור

"בשנה הבאה"

הצמד אילן ואילנית בחר אמנם להעניק לשיר "בשנה הבאה" רוח שמחה ועליזה, ומקריאת מילותיו נדמה שאכן מדובר בשיר צוהל ואופטימי, אך האמת מאחורי השיר, שנכתב ב-1973, מספרת סיפור שונה לגמרי. כמו שירים אחרים, גם שיר זה נכתב על ידי אהוד לזכר אחיו יהודה, לאחר שזה נפל בתעלת סואץ.

אהוד מנור(צילום: אביגיל עוזי)

צפייה בזריחות, ספירת ציפורים נודדות וילדים המשחקים תופסת הם רק חלק מהדברים אשר מונה המשורר ואותם לא יעשה עוד עם אחיו ומשפחתו, בעודם ישובים על מרפסת בית ההורים בבנימינה.

"בשנה הבאה" - לחן שמח, סיפור עצוב

בשיר, אותו כתב על מרפסת ביתו לקראת סוף הקיץ בשעת שקיעה, מייחל מנור לימים יפים יותר ולשנה טובה יותר מזו שעברה עליו. השורה "אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים והשמש תזרח בתוכן" שונתה לבקשתה של מלחינת השיר נורית הירש, שהעניקה לשיר לחן כה שמח עד כי היא לא הצליחה לשלב בין השורה הקודרת לעליזות השיר. השורה המקורית, אותה כתב מנור ללא ספק ברגע של שבירה, אמרה "והשתמש תזרח בתוכן".

"אבניבי"

מעטים יודעים זאת, אך בטרם בוצע באירוויזיון 1978 על ידי יזהר כהן ולהקת אלפא ביתא והיה לאחת הקלאסיקות הישראליות האהובות בכל הזמנים, השיר "אבניבי" הוצעה ללהקת "הכל עובר חביבי" – אשר לא ששה לקבלו, בטענה כי הוא ילדותי מדי ולא תואם את רוח הלהקה. גם אהוד ז"ל חשב כך, והשיר יועד לביצוע בפסטיבל שירי הילדים. פזמון השיר מושר למעשה בשפת ה-ב', שפת סתרים שעיקרה הוא הוספת האות ב' לאחר כל אות במילה.

לבסוף הוא הגיע לתחרות הקדם אירוויזיון, שם נבחר לייצג את ישראל בתחרות האם האירופית שהתקיימה בפריז. השיר זכה להצלחה רבה ובמקום הראשון בתחרות - לפחות עבור אלו מאיתנו שלא נמנו עם צופי הטלוויזיה הירדנית, אשר הפסיקה את השידור כשהבינה כי השיר עומד להביא לישראל את הניצחון והודיעה כי המנצחת הגדולה היא בלגיה. אגב, בספר "אין לי ארץ אחרת", מודה אהוד כי שכנע ידידה בריטית שלא להמר על נצחונו של השיר, ובכך מנע ממנה זכייה של סכום כסף נכבד. זכייתו של השיר הביאה לקיומה של התחרות בארץ בשנה לאחר מכן, כאשר ישראל גרפה שוב את מירב הנקודות – הפעם עם השיר "הללויה".

"הלוואי"

השיר שהיה ללהיטו הגדול של בעז שרעבי, נכתב על ידי מנור לאחר שהאחרון התקשר אליו וביקש מילים ללחן שכתב בנסיעה מבאר שבע לתל אביב. במקור חשב שרעבי על המילה "אימתי" כזו שתחזור על עצמה שוב ושוב במהלך השיר, אך אהוד מנור חשב (ובצדק, יש לומר) כי המילה "הלוואי" תתאים יותר, ברוח כמיהתו לעתיד ולעולם טובים יותר.

בניגוד ל"אבניבי", השיר זכה למעט מאוד הצלחה כשבוצע על ידי שרעבי בקדם אירוויזיון 1986, כאשר הגיע למקום האחרון עם נקודה אחת בלבד. זה לא מנע מהשיר להיכנס לאלבומו החמישי של שרעבי "משאלה" ובהמשך להפוך לאחד ההמנונים האהובים ביותר בישראל.

"חי"

לדבריו, את "חי" כתב אהוד מנור כאשר שמע כי תחרות האירוויזיון של 1983 תתקיים במינכן אשר בגרמניה. מנור ואבי טולדנו, כותבי השיר, הציעו אותו במקור לירדנה ארזי אך זו העדיפה להתחרות בקדם האירוויזיון עם שיר אחר, ובכך פנו השניים אל מי שנחשבה ליריבתה הגדולה של ארזי באותם זמנים – עפרה חזה, אשר זכתה לייצג את ישראל בגרמניה.

באדיבות ערוץ 1

השיר הגיע למקום השני בתחרות, אך היה לשיר השנה של תחנות הרדיו. את מילות השיר כתב אהוד מנור כהתרסה אל מול הגרמנים. "חי חי חי, עם ישראל חי", שרה הזמרת על אדמת גרמניה, בהתייחסות ישירה לניסיונות ההשמדה של העם היהודי בשואה.

"ברוש"

כמו "בשנה הבאה", השיר ברוש נכתב בהשראת ילדותו ונעוריו של אהוד מנור בבנימינה. גרסה אחרת גורסת כי מנור כתב את השיר על ברוש שעמד מול ביתו עד שנכרת יום אחד ובמקומו נבנה מגרש כדורסל, דבר אשר העציב את מנור, שהתאבל על העץ במשך תקופה ארוכה.

השיר בוצע במקור בצרפתית על ידי אריאל זילבר, וב-1975 הופיע כחלק מאלבום הסולו של נירה גל – עד שזילבר אימץ אותו שוב וביצע את גרסתו המוכרת לנו עד היום. למעשה, זילבר הפך כל כך מזוהה עם השיר עד כי הוא בחר ב-1978 להעניק ללהקת הליווי שלו את השם "ברוש". חידושים שונים של השיר, בין היתר על ידי אביתר בנאי במסגרת פרויקט "עבודה עברית", מרינה מקסימיליאן בלומין בחצי גמר "כוכב נולד 5" ועלמה זהר בשיר הפתיחה של הדרמה הטלוויזיונית "פלפלים צהובים", השאירו את השיר בתודעה עד היום.

"אמור שלום"

שנת 1976 רואה את שלישיית הבנות המצליחה "שוקולד מנטה מסטיק" נבחרת לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון. בשידור טלוויזיוני מיוחד הציגו הבנות מספר שירים, אחד מהם, "אמור שלום", נבחר להיות זה אותו יציגו בתחרות בהאג שבהולנד.

בתחרות עצמה הופיעה השליישיה כ"בנות השוקולד" והאגדה מספרת כי כבר במהלך התחרות חתם מנהל הלהקה אברהם "דשא" פשנל על חוזי הופעות באירופה. השיר הגיע בתחרות למקום השני, אך נחשב מאז נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית.

"מישהו"

ילדותו של מנור שבה כנושא חוזר ביצירתו. את השיר "מישהו" כתב לאביו, ישראל ויינר, אשר נפטר בהיות אהוד רק בן 15. ב-12 באפריל 2005, לאחר מותו של מנור מהתקף לב, שר מתי כספי הכואב בהלווית חברו את "מישהו".

"אני לא חושב שיהיה מישהו כזה אף פעם", ספד כספי למנור. "לדעתי אני גם אתנגד שיהיה מישהו כזה אחר, כי זה בלתי אפשרי".

"אחי הצעיר יהודה"

יהודה ויינר, אחיו של אהוד, נולד ב-1949 ועל אף שהתקבל ללימודי רפואה בחר ללכת לצבא יחד עם חבריו והתגייס לחיל השריון לתפקיד תותחן. בספטמבר 1968, כשהוא בן 18 בלבד, נפל יהודה בקרב בפורט תאופיק שבסיני. עקב כך כתב לו אחיו אהוד שירים רבים, ביניהם "בן יפה נולד", "גשם אחרון" ושירים נוספים, אך ללא ספק המוכר שבשירים הוא "אחי הצעיר יהודה".

השיר נחשב לאחד החשובים שבשירי השכול הישראליים, שכן בטרם הוא התפרסם היו שירי הזיכרון לאומיים וקולקטיביים בהוויתם וברוחם, ומנו את גבורתם של הנופלים, בלוריתם ויופיים. "אחי הצעיר יהודה" נמנה עם שירי השכול הראשונים שעסקו בחווית האבדן האישי כשהתייחס בעיקר לילדותו של הנופל. השיר הביא למנור הכרה רבה, ולמעשה הביא לכך שיתרגם את שירי המחזמר "שיער" לאחר בעלי הזכויות על המחזמר בארץ חיפשו מישהו שיתרגם את היצירה, והופנו על ידי הלית ישורון למשורר צעיר שכתב שיר על אחיו יהודה ויתכן שהוא יהיה מסוגל לתרגם שיר אנטי מלחמתי.

"מי ראה את באני"

כלבת משפחת מנור מתה בהיותה בת 15, וזכתה לשיר שהוקדש לה ובוצע על ידי מתי כספי. באני תוארה ככלבה לא חכמה במיוחד, שהייתה נובחת על אורחים כשעזבו את הבית, אך טובת לב. תהליך גסיסתה, כנראה עקב בעיית לב, כל שלל רגעי משבר של המשפחה כולה.

"אין לי ארץ אחרת"

שירו האהוב ביותר שר מנור ז"ל, לפחות כך קבעו כ-10,000 גולשי ynet, שהתבקשו לדרג 75 משיריו האהובים של המשורר המנוח, עם הוודע דבר מותו. השיר נכתב על ידי מנור, הולחן על ידי קורין אלאל והוקלט לראשונה על ידי גלי עטרי. הימים היו ימי מלחמת לבנון והשיר הפך למזוהה עם המאבק לסיומה. ברבות הימים אימצו אותו שני המחנות הפוליטים, וכל אחד פירש אותו בדרכו שלו.

מנור עצמו סיפר בעבר בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי השיר נכתב כתגובה מאוחרת למות אחיו הצעיר במלחמת ההתשה: "את 'אין לי ארץ אחרת' שנכתב לקורין אלאל במלחמת לבנון, כתבתי בעצם על אחי כמחאה שהודחקה על מלחמת-ההתשה. יש לי רגשות קשים נגד הממסד של אותה תקופה. כבר הרבה שנים אני הולך בתחושת מחאה מאוד גדולה, היה כאן זלזול בחיי אדם מתוך אטימות. הושיבו את החיילים שלנו על קו התעלה מול הפגזות בלתי פוסקות של המצרים, והם בחוסר-אונים ספגו את המהלומות. יש לי תחושה שהייתה שם אזלת-יד. שכאילו מישהו אמר 'הבחורים הצעירים האלו, זה מחיר שאולי צריך לשלם אותו'. שמישהו חשב שזה לא נורא אם יש רק שלושים הרוגים, אסור היה לשלם את המחיר הזה. מישהו אמר 'או-קיי, אז מספר הקורבנות יהיה מינימלי' זה משפט מצמרר'".