האקורדיון של סימאונה / "הכל מקצועי"
הגאונות של מאמן אתלטיקו מדריד הולידה שיטה שהפכה למודל לחיקוי. איך היא עובדת? למה היריבות מתקשות להתמודד איתה? ואיך היא תשפיע על הקרב מול ריאל בליגת האלופות (ג', 21:45)?
אי־אפשר, כמובן, להוכיח אם קבוצה אחת מסודרת יותר מאחרת, אבל התואר הבלתי רשמי הזה היה צריך לספק למאמן אתלטיקו, דייגו סימאונה, את פרס מאמן השנה. סימאונה לקח קבוצה מהדרג השני, עשירה אבל לא מספיק, כל הדרך לאליפות ספרד, לפני ברצלונה וריאל מדריד, ולגמר ליגת האלופות. העונה האליפות רחוקה, אבל סגנון המשחק והארגון על המגרש נשמרים והפכו למודל לחיקוי. מדובר בסגנון ייחודי לקבוצת צמרת: מכל הקבוצות הבכירות בעולם, רק צ'לסי משחקת איכשהו, וגם לא בדיוק, באופן דומה.
בזכות הייחודיות של אתלטיקו, שנובעת מהגאונות של סימאונה, היא לא הפסידה לריאל מדריד בששת המשחקים ביניהן העונה. רגע לפני המפגש השביעי, מחר (ג', 21:45) בוויסנטה קלדרון במשחק הראשון של רבע גמר ליגת האלופות, שווה להציץ לעומק ההצלחה של המאמן הארגנטינאי. ואם רוצים לתאר את הצורה שמופיעה בראש שלו, יהיה זה אקורדיון שמתרחב ומתכווץ לפי הצורך. ההרמוניה בין הכיווצים וההתרחבויות מפיקה את הצליל המיוחד של אתלטיקו.
מה ששנוא עליך, תעשה לחבריך
אתלטיקו רוקדת לצלילי אותו אקורדיון, שנפתח ונסגר לפי המתרחש על הדשא. בהגנה, כנראה המאפיין הבולט ביותר של הקבוצה, הכלי סגור. השחקנים עומדים במרחק קטן אחד מהשני במרכז המגרש, ונעים יחד לאותו כיוון, כאילו ידיים גדולות מחברות ביניהם. קוקה וארדה טוראן, שני שחקני אגף בדרך כלל, נמצאים קרוב מאוד לקשרים המרכזיים גאבי וטיאגו. אתלטיקו מתגוננת צפוף וקרוב לשער שלה, כפי שאפשר לראות בתרשים המצורף.
לסימאונה לא אכפת שהיריבה תניע כדור כאוות נפשה מרחבה לרחבה, העיקר שהשחקנים יישארו קרובים זה לזה. לא במקרה הפכה אתלטיקו בעונה שעברה לקבוצה היחידה בהיסטוריה של הליגות הבכירות שזוכה באליפות למרות שבממוצע העונתי היריבות שלה החזיקו יותר בכדור. גם העונה היא מחזיקה בכדור פחות מ־50 אחוז מהזמן. מצידה שהיריב ייגע בכדור הרבה מאוד, ואפילו אפשר לתת לו לבעוט ממרחק. רק שלא יחדור לרחבה.
אתלטיקו לוחצת מעט יחסית לקבוצת צמרת, כדי לא לשבור את הצורה הזאת. מתי היא בכל זאת לוחצת? בשלושה מקרים: 1. כשהכדור מגיע לאגף, קרוב לשער, שלושה שחקנים (נניח חואנפראן, טוראן וגאבי אם זה בצד ימין) מפעילים לחץ מיידי במטרה לאלץ את ההתקפה להחזיר את הכדור למרכז המגרש; 2. כששחקן יריב מקבל כדור עם הגב לשער ואין לו זווית ראייה טובה, אפשר לקחת סיכון וללחוץ; 3. כשהיריב מעביר מסירה לא מדויקת ויש הזדמנות טובה לחטיפה.
המטרה, כאמור, היא לשמור על צפיפות. להכריח את היריב לתקוף מהמרכז ובמקביל לחזק את האזור הזה. לוחצים רק כשהסיכוי לזכות בכדור גבוה מהסיכון שבשבירת המערך. כך הפכה אתלטיקו לקבוצת הגנה רצחנית, וגם התוצאה הסטטיסטית מאוד מעניינת. הקולצ'ונרוס נמצאים במקום השני בכל אירופה במספר תאקלים למשחק, אבל במקום האחרון בספרד בחטיפות כדור שלא באמצעות תאקל. כלומר, שחקני אתלטיקו לא מתפתים לצאת קדימה ולנסות לחטוף. שמירה על עמדה אחורית ועל צפיפות חשובה יותר.
האקורדיון לא תמיד נשאר סגור. כשאתלטיקו חוטפת כדור, הוא נפתח לגמרי. השחקנים שומרים פחות או יותר על המיקום שלהם, אבל המגרש הופך לרחב. המגינים עוברים לשחק ממש ליד קו החוץ. קוקה וטוראן מתרחקים מעט מגאבי וטיאגו. אנטואן גריזמן, שמשחק כחלוץ תומך, זז גם הוא לצדדים כדי לרווח את המשחק.
בעצם, סימאונה מנסה לעשות בעצמו כל מה שהוא מונע מהיריב. למרות שמדובר בליגה הספרדית שמקדשת הנעת כדור, משחק מסירות איטי לא מעניין אותו. אתלטיקו מנסה לצאת מהר קדימה בלי שלקבוצה השנייה יהיה זמן להסתדר. צד אחד של האקורדיון נפתח לגמרי והופך למרווח מאוד, בעוד שבצד השני שחקנים נכנסים לרחבה כדי ליצור יתרון מספרי. המטרה, שוב, היא לבצע בהתקפה את מה שאתלטיקו לא מאפשרת בהגנה: התקפות מהירות, עבודה דרך הצד המרווח, וכמה שיותר הכנסות כדור לרחבה עמוסת שחקנים.
גם פה המספרים ממחישים את השיטה. אתלטיקו תוקפת הכי מעט מהאמצע בכל אירופה (ראו טבלה). היא השיגה הכי הרבה בישולים בהגבהות מהאגף, גם בניכוי מצבים נייחים (עוד התמחות שלה). היא הבקיעה הכי הרבה שערי נגיחה ביבשת, תוצאה של הגבהות לרחבה (לכן גם רצתה את מנדז'וקיץ' בקיץ). בנוסף, אתלטיקו היא הקבוצה שבועטת הכי מעט בליגה הספרדית מחוץ לרחבה, אבל זו שבועטת הכי הרבה מתוך רחבת החמש. מה ששנוא עליה, אתלטיקו בהחלט עושה לחבריה.
ריאל תמצא פתרון?
שיטת המשחק הזו באה לידי ביטוי באופן הטוב ביותר דווקא מול קבוצות חזקות, שאוהבות להחזיק בכדור, שתוקפות עם הרבה שחקנים, שאפשר להפתיע אותן בהתקפות מהירות. בדרבי האחרון, לפני חודשיים, אפשר היה לראות את זה מצוין.
ריאל הגיעה למשחק ההוא בכושר טוב, אבל חטפה 4:0. כצפוי, הבלאנקוס החזיקו יותר בכדור, אבל הצליחו לבעוט פעם אחת בלבד מתוך הרחבה, וגם זה היה מכדור קרן. לעומת זאת, לאתלטיקו היו כמעט 100 מסירות פחות, אבל היא בעטה 17 פעמים לשער, 13 מהן מתוך הרחבה. אתלטיקו גם ניצחה 19:29 בתאקלים, הגביהה 12 פעמים יותר, ולמרות הניצחון העצום, מיעטה לתקוף מהמרכז – רק 21 אחוזים מההתקפות שלה הגיעו מהאמצע, בדיוק כמו הממוצע השנתי שלה.
לכל ארבעת השערים של אתלטיקו היה מכנה משותף: המהלך, גם אם לא הבישול עצמו, נוצר באמצעות הגבהה מאחד האגפים. במקביל, אתלטיקו, לפי תוכנית הלחץ המאוד מסוימת שלה,
הכריחה את ריאל לנסות לתקוף מאותו אמצע צפוף. בערב הזה האקורדיון ניגן בצורה מושלמת.
למרות אותו משחק חד־צדדי, ואף שריאל לא ניצחה באף אחד מששת משחקי הדרבי העונה, כריסטיאנו רונאלדו וחבריו עדיין נחשבים פייבוריטים ברבע גמר הצ'מפיונס, ובצדק. בסופו של דבר, הסגל שלהם הרבה יותר מרשים. אתלטיקו תמשיך בשלה, כי שיטה מנצחת לא מחליפים, וריאל, למרות שהיא הקבוצה הטובה יותר, תהיה חייבת למצוא דרך חדשה להתמודד עם כיתת המוזיקה המחוננת של דייגו סימאונה.
לפנייה לכתב/ת 
