אם לא אמצא אהבה עכשיו, אפנה לבנק הזרע

"אני לא מאמינה שאני כבר בת 38", היא אומרת לי, "לא מבינה איך הגעתי למצב הזה! אני פה כי זה הסיכוי האחרון שלי למצוא זוגיות לפני שאני פונה לבנק הזרע". שירה (שמה האמיתי שמור במערכת) זרקה לעברי את פצצת הזמן המתקתקת הזו כבר בפגישה הראשונה שלנו, ואני לקחתי אותה בשתי ידיי, בזהירות הראויה לחומר נפץ, וידעתי שמתחיל לו מסע נוסף של קונפליקט כל כך שכיח בין הרחם לפנטזיה. איך קורה שהשעון הביולוגי רץ יותר מהר ממה שקיווינו וחלון ההזדמנויות לילד עומד להיסגר עלינו בטרם עת, והאם כל זה באמת אומר שעלינו לוותר על הזוגיות המיוחלת?

עוד בנושא:

גזענות בבנק הזרע: ישראליות רוצות בהירים

בנק הזרע: להתראות מחזרים, שלום מבחנה

שירה היא מאלה שלא ברור למה היא לבד – היא מנהלת שיווק מצליחה, בחורה נאה עם סטייל הורס וחוש הומור משובח. אבל איכשהו, בין כל מערכות היחסים שהיו לה וכאבי הלב שגבו, היא מצאה עצמה לסירוגין בעולם הדייטים עם מעט מאוד אמונה שמשהו טוב באמת יכול לקרות לה. גם כשהיא פגשה את אמיר, ואחרי שהעבירו יחד שלושה חודשים של טירוף חושים, גם הקשר הזה נגמר. נשאר רק שביב קטנטן של תקווה לילדים, מתוך מודל האהבה והזוגיות שגדלה עליו.

במרוץ החיים המטורף שנע בין בנייה עצמית, קריירה, התפתחות אישית והתנסויות זוגיות, הזמן חולף לו מהר משנדמה. השעון הביולוגי מתקתק ולא עוצר כל פעם כשהלב נשבר, או כשיש איזה אתגר בעבודה (כי זה הזמן שלי להצליח), ואז מגיע השלב שהשאלה האם לעשות ילד לבד הופכת להיות אמיתית מידי. אז מה עושים, האם לוותר?

 <<< כל העדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים >>>

מניסיון, אני יכולה להגיד שאין פה תשובה נכונה, או יותר נכון - אין תשובה שנכונה תמיד לכולן. זוגיות היא לא פנטזיה, ולהתחיל אותה כששעון החול מתהפך על השולחן כבר בדייט הראשון יכול להיות מתכון לבחירת זרע מהלך ולא בן זוג וחבר לחיים, כזה שהבחירה בו היא מתוך אינטימיות וזמן שמובילים לאחת ההחלטות החשובות בחיים. אלמנט הלחץ בחיפוש אחר בן זוג עשוי רק למסמס ולהרחיק את הגברים שבסביבה.

בנוסף, אצל כל אישה ההחלטה לעשות ילד יכולה להגיע ממקום שונה. זה יכול להיות "כי הרחם שלי כבר לא יכול לחכות יותר", וזה יכול לבוא דווקא ממקום שכלתני שמבין שזה הזמן לקבל החלטה. גם זה עוד אחד מהשיקולים בבחירת הטיימינג לצאת לתהליך מול בנק הזרע.

הזמן אף פעם לא עוצר(צילום: shutterstock)

בתהליך עם שירה, הבנו קודם כל מה הדרך שהיא בוחרת ללכת בה - האם היא באמת מוכנה לתת צ'אנס לזוגיות או שהכמיהה לילד גדולה יותר. שירה בחרה לתת עוד צ'אנס והאתגר הגדול הראשון היה לוותר על רשימת המכולת שמחוברת לפנטזיה, ולדייק מה באמת היא מחפשת, כמו גם איך היא מגייסת את כל הסבלנות והאמונה כדי שזה יצליח.

לוותר על הפנטזיה

שירה עלתה על מגרש הדייטים בידיעה שהיא עושה את מה שתלוי בה כדי להצליח. תחושות הביטחון, השקט הפנימי והשליטה חזרו אט-אט לחייה. בסופו של דבר היא גם הבינה שלא משנה מה תהיה התוצאה, היא זכתה בחזרה באמונה שהיא מסוגלת להתמודד עם שתי האפשרויות שעומדות בפניה. ואז קרה הדבר המופלא שהוא התרת הקשר בין הורות יחידנית וזוגיות. כשהיא הסכימה לוותר על הפנטזיה, הרצון לילד התבהר והיא החליטה בסופו של דבר לא לחכות עוד.

היא חזרה לעולם הדייטים אחרת. מתוך הבנה שלמרות הקושי, אפשר למקבל בין שני הרצונות שלה. היא גם למדה שגברים לא שוללים אותה רק כי היא נמצאת בתהליך מול בנק הזרע, ולחלקם שחוו כבר את פרק א', זה אפילו מתאים. נכון שזה צמצם אפשרויות מסוימות, אבל גם פתח סכר שלם של שלום פנימי ואמונה שאהבה יכולה לבוא יחד עם ילד ולא רק לפניו.

הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות