כשבאגס באני ודאפי דאק ניצחו את היטלר
עם עליית הרייך השלישי בשנות ה-30, ניסו מנהיגי העולם לעמוד על טיבו של השלטון החדש, בעוד שראשי הוליווד ניסו לעשות איתו עסקים. אבל היו גם מי שהכריזו עליו מיד מלחמה - האחים ג'ק והארי וורנר. כך גויסו למילואים באגס באני, דאפי דאק ואחרים. כשברקע יום הזכרון הבינלאומי לשואה, חזרנו אליהם
כ-9,300 קילומטרים מפרידים בין לוס אנג'לס לברלין, ובשנות ה-30 של המאה הקודמת - הרבה לפני המצאת האינטרנט, הטלפון הסלולרי ומטוסי הסילון - המרחק הזה היה גדול פי כמה. ולמרות זאת, היו שם בקליפורניה מי שלטשו עיניים לגרמניה, ובעיקר לתושביה. למרות ההשפלה הלאומית בצל מלחמת העולם השניה, האינפלציה הגואה, תעשיית הקולנוע במדינה המשיכה להיות הפורה והמפותחת בעולם, והצופים הגרמנים היו האדוקים ביותר - אולי כי זו סיפקה להם תקווה.
לגרמנים אמנם היו את אולפני UFA ויוצרים מקומיים פורצי דרך כמו פריץ לאנג ("מטרופוליס") ופרידריך ווילהלם מורנאו ("נוספרטו"), אולם בהוליווד היו מי שראו באוכלוסיה המקומית שוק מבטיח לסרטים מאמריקה - לפני עליית אדולף היטלר ב-1933 ובאופן מפתיע גם אחריה. בספרו "The Collaboration: Hollywood's Pact with Hitler" מפרט בן אורוונד כיצד תאוות הבצע של ראשי האולפנים האמריקנים (גם היהודים שבהם) הביאה אותם לשתף פעולה עם הרייך השלישי. לא רק לשמור על קשרי מסחר חמים עם הנאצים, אלא גם לעצב את התכנים בהתאם להכתבות של יוזף גבלס ושלוחיו.
החשוד המיידי היה וולט דיסני, שנחשד בנטיות אנטישמיות ובקירבה ללני ריפנשטאל וארגונים גרמנים פרו-נאצים, אולם הקשרים של הוליווד להיטלר ואנשיו היו מסועפים ועבותים הרבה יותר - וכאמור, פשטו גם במפיקים יהודים. להגנתם יאמר, שגם להם קשה היה לצפות את שיתרחש שם מעבר לים בעוד כמה שנים. הרי אם הפוליטיקאים האמריקנים לא חזו זאת, ונמנעו במשך שנים ממעורבות באדמה המבעבעת של אירופה, איך אפשר לבוא בטענות לאנשי הקולנוע?
מי מבין שוכני ארץ הפלאות ההוליוודית שכן העזו לצאת נגד המציאות הקשה והמאיימת שבגרמניה הם האחים ג'ק והארי וורנר - הלא הם האחים וורנר (שהאולפנים שלהם מוכרים יותר כיום כוורנר ברוס). השניים היו פורצי דרך בהתנגדותם להיטלר - לא רק כשמדובר באנשי קולנוע, אלא גם בזירה הפוליטית. הנשיא החדש פרנקלין ד. רוזוולט לא היה הראשון לזהות, וכך גם אחרים בממשל שנמנעו מלהתקרב לקן הצרעות בברלין.
כך למשל, ב-1933 הופיע היטלר הטרי בסרטון האנימציה "מופע הקולנוע של בוסקו" מבית האחים וורנר. באפיזודה האחרונה ביומן האירועים המאויר והמבודח (שם מופיעים בין השאר דמויותיהם של לורל והארדי, האחים מרקס והמתאגרף ג'ק דמפסי), צץ הקאנצלר החדש כשהוא עונד צלב קרס על זרועו, ואוחז בגרזן. הוא רודף אחרי הבדרן האמריקני ג'ימי דורנטה בעיירה דמיונית ושמה פרצל.
דמות זו של היטלר, זמן קצר אחרי עלייתו לשלטון, נחשבת להופעה השניה אי פעם של הרודן הנאצי בקולנוע האמריקני. כמה שבועות לפני כן צץ לרגע בסרט אנימציה אחר "Cubby's World Flight" מבית אולפני ואן ביורן. אלא שבניגוד לייצוגו כגרמני חייכן ומזמר, שמניף כוס בירה אל על כמחוות שלום לדוב המעופף (גיבור הסרט קאבי), ב"מופע הקולנוע של בוסקו" הוא מתואר כבריון נבזי ואלים.
כך, בעוד שמפיקי ואן ביורן ראו בהיטלר ברנש שיכור ובלתי מזיק, האחים וורנר (צאצאיהם של יהודים פולנים) ראו את השד האנטישמי מתפרץ בגרמניה וביקשו לנצל את המדיום הקולנועי כדי להזהיר מפניו. העניינים היו קצת יותר מסובכים ב-1934, כשרשות הקולנוע האמריקנית בראשות ג'וזף ברין פרסמה תקנות תוכן חדשות, ובהן איסור על יצירת תעמולה אנטי-נאצית. חס וחלילה כדי שהנאצים לא יכעסו ויראו בכך הפרה של מדיניות הבידוד האמריקנית באותם ימים.
המדיניות האמריקנית, שהתעקשה לשמור על נייטרליות באותה התקופה, לא היתה מקובלת על ג'ק והארי וורנר. הם ביקשו לנצל את השפעתם על הנשיא רוזוולט (בו תמכו באופן פומבי בבחירות) כדי להניע אותו לפעול כנגד הנאצים מבעוד מועד, ובניגוד לעמדת הקונגרס. הם אף הציעו לממשלתו את שירותי האולפן שלהם ללא תמורה, אולם נדחו. בראותם את האמריקנים שיושבים מהצד, פנו לבריטניה ותרמו כספים לשדרוג חיל האוויר המלכותי בעוד שני מטוסי ספיטפייר.
לצד המעורבות שלהם במגרש הפוליטי, בזירת הקולנוע היתה נוכחותם גדולה ומשמעותית הרבה יותר. כמחאה על עליית הנאצים לשלטון, ביטלו את המגעים שלהם לרכישת אולפני יוניברסום בברלין. הארי וורנר, שהיה הדתי יותר מבין השניים, הוביל מהלך להחרמת גופי ההפקה השונים בגרמניה וניתוק כל קשרי המסחר ביניהם.
יש לומר שהמאבק חסר הפשרות של הוורנרים ברייך השלישי עומד בסימן שאלה לפחות מבחינת אורוונד, שבספרו טוען כי האחים וורנר בעצם גורשו מגרמניה ב-1934. זאת בתגובה לסרט המלחמה "Captured!" (שביים פול דל רוט בכיכובם של לסלי הווארד ודגלאס פיירבנקס) שגיבורו חייל אמריקני במחנה שבויים גרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה. שינויים שנדרשו על ידי נציגי היטלר, לא נעשו. והעונש הגיע בדמות החרמתם.
נתפסו! הטריילר של "Captured!"
בנוסף הוא מספר כיצד פגישה עם קונסול גרמניה בלוס אנג'לס גיאורג גיסלינג (שהיה אמון על הקשרים של היטלר עם אולפני הוליווד) הביאה לשינוי תוכן בסרט "חייו של אמיל זולה" מ-1937. כך קרה שבסרט זוכה האוסקר של וויליאם דיטרלה, המגולל את פרשת דרייפוס, הפך הקצין היהודי לדמות משנית, וסוגיית מוצאו עומעמה. מצד שני, באותה שנה יצא לאקרנים סרטם "Black Legion" שביים ארצ'י מאיו בכיכובו של המפרי בוגרט, כאמריקני שנשבה בקסם הפשיזם.
הטריילר של "חייו של אמיל זולה"
כך או כך לקראת פריצתה של מלחמת העולם השניה, עלו הוורנרים למתקפה חזיתית על היטלר ומשטרו, עם מותחן הריגול "וידויו של מרגל נאצי" מ-1939. סרט זה בבימויו של אנטול ליטווק היה בגדר הכרזת מלחמה ברורה, שמזהירה מזרועותיהם הארוכות של הנאצים שחודרים עמוק לתוך ארצות הברית. סוכן ה-FBI (בגילומו של אדוארד ג'י. רובינסון, או בשמו האמיתי עמנואל גולדנברג) רודף את הסוכנים הגרמנים החשאיים וסוחט מהם את הכוונות הנסתרות והנוראיות של שולחיהם.
"וידויו של מרגל נאצי" היה הסרט הראשון שהתייחס לנאצים כאויבים של אמריקה, ובכך גרם לסערה אדירה בארצות הברית וגם בגרמניה. למרות שהעלילה היתה מבוססת על סיפור אמיתי, הוורנרים הוזהרו על ידי הרשוית שלא להפיק סרטים שכאלה בעתיד, לבל יגרמו נזק מדיני לארצות הברית ונזק גופני חמור לעצמם. לחשש הזה היו שותפות גם השחקניות מדלן דיטריך ואנה סטן שדחו הצעה להצטרף להפקה מתוך דאגה לגורל יקיריהן שנותרו באירופה.
למרות הסערה ואולי בגלל, "וידויו של מרגל נאצי" היה להצלחה קופתית מסחררת ברחבי הגלובוס ערב מלחמת העולם השניה - וזאת למרות שהקרנתו נאסרה בגרמניה, יפן ומדינות בדרום אמריקה.
ב-1940 דווח כי כמה בעלי בתי קולנוע בפולין שהעזו להקרינו, שילמו על כך בחייהם כשהוצאו להורג בתליה אחרי פלישת הנאצים למדינה. ובינתיים נרמז כי היטלר נחוש לנקום ביוצרים והוא יבוא אתם חשבון לאחר שינצח במלחמה.
לצד האיומים מחוץ, צצו גם איומים מבית. הסנטורים ג'ראלד ניי ובנט קלארק, תומכי מדיניות הבידוד האמריקאית, נחרדו מהקמפיין הקולנועי שהובילו הוורנרים, וכינסו שימוע בו טענו כי שליטת היהודים בהוליווד בעייתית לא פחות מזו של הנאצים באירופה. הם איימו לפעול לסגירת האולפנים, והארי וורנר זומן למתן עדות בפני ועדת הסנאט והסביר כי אין מדובר בסרטי תעמולה אלא בבידור לשמו. אלא שאז הגיעה המתקפה בפרל הארבור בדצמבר 1941 והדיונים הופסקו.
אחרי האסון הכבד שספגו האמריקנים, רוזוולט ביטל את מדיניות הבידוד והכריז מלחמה על יפן וגרמניה. ואיתו גם האולפנים בהוליווד, ובראשם כרגיל האחים וורנר, שאימצו את האנימציה כפלטפורמה המועדפת להפצת מסריהם. אולי בהשראת סרט התעמולה הרוסי "מה היטלר רוצה" מ-1941:
במקביל להתגייסותו של ג'ק וורנר כלוטננט קולונל למאמץ המלחמתי, ויוזמתו להקמת מערך של יוצרים וטכנאים מתחום הקולנוע לתמיכה בכוחות הלוחמים, גייסו הוורנרים את גיבורי הלוני טונס המאויירים שלהם כדי להיאבק בהיטלר עצמו - מעל המסך.
בקיץ 1942 יצא סרטו של נורמן מקייב "The Ducktators" - שמגולל את קורותיהם של ברווז משופם דמוי היטלר, אווז מדושן דמוי בניטו מוסוליני וברווז בנוסח אסיאתי המייצג את הקיסר היפני הירוהיטו (או הגנרל שלו הידקי טויו). כמו ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול שהמשיל את ראשי הקומוניזם לבעלי חיים, גם פה אנו עדים להשתלטות העוינת של השלושה על החווה, וזאת מול מאמצי היונה להשקיט שלום. אבל גם היא מבינה שלפני שישרור שקט, יש להיאבק בציר הרשע:
לא נשמיץ את הברווזים כולם, שכן ב"דאפי - הקומנדו", זהו דאפי דאק בכבודו ובעצמו שיוצא להילחם בנאצים מעבר לקווי האויב. בסוף הוא מגיע עד להיטלר, וחובט בראשו באמצעות פטיש גדול. אפשר לראות בכך מענה לגרזן של הפיהרר מ"מופע הקולנוע של בוסקו" מ-1933:
דאפי חזר ב-1944 בסרט "Plane Daffy" של פרנק טשלין, והפעם הזדמן לו מפגש עם אישה פתיינית ומסוכנת האטה מארי, הלא היא בת דמותה של המרגלת מאטה הארי. היא מחלצת מהברווז הסורר את הסיסמא "היטלר מסריח", ומוסרת את הסוד הכמוס לפיהרר עצמו, מה שגורם לכאוס במטה שלו.
באותה שנה יצא גם "רפסודיה רוסית", והפעם היטלר שיכור הכוח זומם להשמיד את מוסקבה. אבל הגרמלינים המצוירים של בוב קלמפט (המבוססים על האחים וורנר ואנשיהם) מונעים זאת ממנו.
וכאילו כדי לסתום את הגולל על היטלר וחבורתו, הגיע באגס באני בכבודו ובעצמו ב"Herr Meets Hare" של פריץ פרלנג מ-1945 כדי להכריע את המערכה. הוא שם ללעג את האומה הגרמנית כולה שנפלה בקסם הפשיזם, ועתה - רגע לפני התבוסה - מתנערת ממנו בחשש מהעונש שקרב ובא:
כאמור, במתקפת המצוירים המאוחרת, הוורנרים לא היו לבד. אפילו דיסני הצטרפו למאבק הלאומי ב"The Thrifty Pig" מ-1941 - אם כי תחילה עשו זאת לטובת הממשל הקנדי. בסרט של פרד ביבי הוצג עיבוד לסיפור שלושת החזרזירים והזאב הרשע, והנאצי מטבע הדברים:
שנתיים לאחר מכן, הגיע דונלד דאק מבית דיסני כתשובה לדאפי דאק, בסרט "Der Fuehrer's Face" של ג'ק קיני שאף זכה בפרס האוסקר לסרט האנימציה הקצר על הפארודיה שהוא מביא על הרייך השלישי:
בסוף הם אפילו גייסו את דונלד דאק לקומנדו - ממש כמו דאפי דאק לפניו - בסרט "ברווז קומנדו" של ג'ק קינג מ-1944, ובו הוא יוצא להילחם בחזית האסיאתית מול היפנים:
בקיץ 1942 הוציאו אולפני MGM את הסרטון "Wolf Blitz" שכמו במקרה של דיסני לפניהם, חזרו לשלושת החזירזרונים והזאב הרע - הלא הוא אדולף וולף:
אחרי פרל הרבור, גם אולפני פרמאונט גייסו את פופאי שלהם, ציידו אותו במנת קרב של תרד, ושלחו אותו להילחם ברב חובל יפני - שהוא אפילו יותר גרוע מבלוטו. האויב הקלאסי של פופאי אינו מופיע ב"You're a Sap, Mr. Jap" של דן גורדון:
אחרי ההצלחה מול היפנים, פופאי נשלח ב-1943 לבריטניה כדי להילחם לצדם מול הנאצים ב"Spinach Fer Britain" של איזדור שפרבר:
