הסנקציות לא בוטלו: נפסל סעיף בחוק החרם
הרכב של תשעה שופטים פסל את הסעיף המתיר להטיל פיצויים ללא הוכחת נזק על מי שקורא להטיל חרם על המדינה. יתר סעיפי החוק שעורר סערה נותרו על כנם
חוק נוסף נפסל בחלקו על ידי בג"ץ, אבל הפעם החוק מעורר המחלוקת נותר במרביתו על כנו: הרכב של תשעה שופטי בג"ץ פסל היום (ד') סעיף ב"חוק החרם", אך לא התערב בחלק הארי של החוק. על פי הסעיף שנפסל, בית המשפט יכול היה לחייב להטיל פיצויים ללא הגבלת סכום, על כל מי שקורא בזדון להטלת חרם על מדינת ישראל, מבלי להוכיח נזק מסוים. עם זאת, כל יתר הסעיפים האחרים בחוק נותרו על כנם. היום היה זה היום האחרון שבו נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, יכול לחתום על פסקי דין. הארגונים שעתרו לביטול החוק: "החלטת בג"ץ מאפשרת פגיעה חמורה בחופש הביטוי".
לפי "חוק החרם", שנחקק ביוזמתו של ח"כ זאב אלקין ואושר ביולי 2011, כל יוזמה לחרם כלכלי, אקדמי או תרבותי על מדינת ישראל או גופים המצויים בשטחה, כולל שטחי יהודה ושומרון, תוגדר "עוולה אזרחית". לפיכך, גוף שיוחרם יוכל לתבוע פיצויים מיוזם החרם, גם במידה שלא נגרם לו נזק. בנוסף יאפשר החוק לשר האוצר למנוע הטבות מגופים המשתתפים בחרם.
בפסק-הדין שהתקבל היום הוחלט, פה אחד, לדחות את העתירות ככל שמדובר בסעיפים שעניינם בעיצומים המנהליים שרשאי שר האוצר להטיל - מכוחו של החוק - על מי שמפרסם קריאה להטלת חרם על מדינת ישראל, או על מי שהתחייב להשתתף בחרם. מצד שני הוחלט לבטל את הסעיף של החוק שהתיר לבית המשפט לחייב את מי שקורא בזדון להטלת חרם על מדינת ישראל, בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק וללא הגבלת סכום. משמעות ההחלטה היא שהסנקציות במסגרת החוק מצד המדינה נותרו על כנן, וכך גם הסנקציות האזרחיות. ניתן יהיה לתבוע בגין החרם, למעט תביעת פיצוי מבלי להוכיח שנגרם נזק, ובסכום לא מוגבל.
כמו כן הוחלט ברוב דעות של הנשיא בדימוס אשר גרוניס, הנשיאה מרים נאור, המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין והשופטים חנן מלצר ויצחק עמית, לדחות את העתירות באשר לסעיפי החוק המגדירים מהי העוולה הנזיקית, בניגוד לדעת השופטים סלים ג'ובראן, יורם דנציגר ועוזי פוגלמן ולדעה הנפרדת של השופט ניל הנדל.
השופט חנן מלצר שכתב את חוות הדעת המרכזית בדעת הרוב, סקר את הליך החקיקה על גלגוליו השונים והזכיר שמדינת ישראל נחלצה מ"החרם הערבי" הכלכלי שהוטל עליה בשעתו והסב נזקי עתק למדינה, בין השאר הודות לחקיקה אמריקנית ואירופאית פרטנית שעודנה בתוקף, אשר אסרה על השתתפות בחרם או כניעה לו.
מלצר ציין כי קשה לחלוק על כך שהחוק אכן פוגע בחופש הביטוי, אך יחד עם זאת "אין בחוק כדי לפגוע במרכיב הגרעיני של חופש הביטוי", מה גם שמדובר בפגיעה מידתית שנועדה לתכלית ראויה, אשר ניתן להכיר בחוקתיותה". מלצר עמד על כך שהמשפט רואה ב"חרם" "מושג זיקית" שפעמים הוא מותר ופעמים הוא אסור, כך גם בחרם למטרות פוליטיות. "החוק עונה על הצורך של המדינה להתגונן מפני הקמים עליה לכלותה, או מפני אלה המבקשים לשנות את אופייה, באמצעים כוחניים שונים, לרבות חרם", אמר השופט שהוסיף כי החוק הוא כלי המוכר כמותר לשימוש בעולם המשפט הישראלי והעולמי במסגרת "דמוקרטיה מתגוננת".
מלצר הוסיף כי החוק מטיל עיצומים על קריאות לחרם על מדינת ישראל, אשר מבקשות "לכפות עמדות" על אחרים על ידי שימוש באמצעים כלכליים ונוספים, ובכך הן בעצמן חורגות מחופש הביטוי הטהור ומהתכלית הקלאסית שלו: להפרות את השיח הציבורי ולהציג עמדות, גם אם אינן מקובלות, כדי שההחלטות הפוליטיות בחברה תתקבלנה באופן חופשי ומושכל, באמצעות שכנוע, בסובלנות ותוך כיבוד האוטונומיה של האחר.
כן ציין מלצר שכאשר השימוש בחירות הביטוי מהווה כלי לפגיעה בזכות הפרט של האחר, ניתן לצמצם במקצת את ההגנה על חופש הביטוי המוחלט. בהקשר זה מציין מלצר כי בקריאה לחרם ובהשתתפות בו יש לעיתים אפילו משום "טרור פוליטי", אשר מוצדק להגביל את זכויותיו של מי שמבקש ליטול בו חלק.
לעניין הסעיף שנפסל ציין מלצר כי הוכחת נזק היא תנאי הכרחי במרבית התביעות האזרחיות, וכך ראוי שיהיה גם במקרה זה. "במקום שבו נדרש לבצע איזון עדין כדי לפגוע באופן מינימלי בזכות היסוד של חופש הביטוי, ולהימנע ככל הניתן מעבר לנדרש מליצור "אפקט מצנן" לביטויים פוליטיים ולדיון חברתי ער, אין להשתמש בכלים חריגים למשפט האזרחי ולסטות מדרישת הנזק הקלאסית שהיא בדרך כלל תנאי לחיוב אזרחי, ואחת ההצדקות העיקריות בתורת המשפט לאישור התערבות המדינה בחיי הפרט".
השופט ניל הנדל ציין בדעת המיעוט כי על מנת לאזן בין הזכויות והאינטרסים השונים יש להורות על ביטול החלק בחוק המאפשר הגשת תביעת נזיקין לבתי המשפט נגד יוזמי החרם, ולהותיר על כנם את הסעיפים הנוגעים לסנקציות הממשלתיות בחוק. "חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה uמבדיל בין חברה דמוקרטית לחברה שאינה כזו. הוא מסייע להגשמת הרכיב הדמוקרטי של הכרעת הרוב ומהווה אמצעי לפיקוח על החלטות הרשויות. במישור של כבוד האדם, קריאה לחרם היא לעיתים קריאה לאדם לנהוג לפי צו מצפונו ולהגשים את ערכיו".
על רקע זה טען השופט כי האפשרות להגיש תביעה נזיקית כנגד מי שקורא לחרם אינה צולחת את המבחן החוקתי. "הפרטת האפשרות להגן על האינטרס הציבורי והפקדתה בידי היחיד עלולה ליצור אפקט מצנן משמעותי כנגד חופש הביטוי הפוליטי. תביעות רבות תהפוכנה למכשיר ניגוח פוליטי שיופעל בין כותלי בית המשפט במטרה ליצור מציאות חדשה וקשה. הנזק במציאות זו ייגרם, אף אם התביעה לא תצלח".
פסק הדין ניתן במהלך היום האחרון שבו השופט גרוניס יכול לחתום על פסקי דין כשופט בדימוס. גרוניס ציין שהוא מסכים עם דעתו של מלצר ודעת הרוב, אבל לא נימק.
בלי נתניהו וברק
ימים ספורים לאחר שנחקק הוגשה שמונה ארגונים עתירה לבג"ץ נגד החוק, בטענה שהוא מהווה "תג מחיר" על התבטאויות פוליטיות לגיטימיות, ופוגע בדיון הציבורי בנושאים השנויים ביותר במחלוקת, וכי בכך הוא פוגע בזכויות החוקתיות לחופש ביטוי, לכבוד ולשוויון. כי טענו העותרים כי החוק מרתיע מראש מלהביע עמדה פוליטית באמצעות קריאה לחרם, ולכן הוא מהווה פגיעה עוד בטרם הוגשו תביעות אזרחיות מכוחו.
בפברואר אשתקד דן בעתירה הרכב מורחב של תשעה שופטי עליון, שביקשו מהמדינה להבהיר אם יש תכלית ראויה בחוק שמצדיקה פגיעה בחופש הביטוי, ואם זו מידתית. מנגד תהו כלפי העותרים אם ייתכן שהחוק בעל תכלית ראויה בהגנה על תושבי המדינה.
נציגת המדינה, עו"ד יוכי גנסין, אמרה בדיון שהחרמות מהווים איום משמעותי על ישראל: "יש הבדל בין מישהו שאומר 'לא אקנה יינות ברקן' למי שאומר 'אני קורא לכולכם לא לקנות, אני קורא לכולכם לרסק את המפעל ואת כלל המפעלים ביהודה ושומרון ורמת הגולן".
במהלך הדיון שאלו השופטים את העותרים אם יעמדו על עתירתם גם במקרה שבו החוק לא יכלול בלשונו את המילים "אזורים בשליטת מדינת ישראל", קרי יהודה ושומרון - ויחול רק על חרמות נגד ישראל בתוך תחומי הקו הירוק. העותרים השיבו כי הדבר לא יפתור את הבעיה החוקתית שבחוק, וכי הם אינם מסתפקים בכך.
מול העתירה לבג"ץ עמד בנחרצות מי שעשוי להיות שר משפטים בממשלה הקרובה, ח"כ יריב לוין, שאמר אז: "לבג"ץ אין סמכות לפסול חוקים. איש לא הסמיך אותו לכך. יתרה מכך, גם לא נקבעו העקרונות שלפיהם ניתן לדון בכלל בעתירות מהסוג הזה, וכל העיסוק בזה הוא צעד אנטי-דמוקרטי של מיעוט שנכשל במבחן הציבורי האמיתי - מבחן הבחירות".
בארגונים שעתרו לביטול החוק, בהם האגודה לזכויות האזרח, מרכז עדאלה וגוש שלום, מתחו היום ביקורת חריפה על החלטת בית המשפט: "בג"ץ נמנע היום מלעשות את הדבר המתבקש - להגן על חופש הביטוי. חוק החרם הוא חוק לסתימת פיות, שכל תכליתו היא השתקת ביקורת לגיטימית. החלטת בג"ץ מאפשרת פגיעה חמורה בחופש הביטוי ובזכות הבסיסית לפעולה פוליטית בעניין שבמחלוקת".
לפנייה לכתב/ת 
