גיא גודס קפא / על ההפסד של מכבי ת"א
למרות שהיו טובים יותר, למרות ערב שיא של ג'רמי פארגו, למרות מחצית ראשונה פנטסטית - הצהובים הפסידו. הכל בגלל 8 דקות גורליות בהן ההתקפה, והמאמן, נתקעו. וגם: פספוס ההזדמנות של יוגב אוחיון. שרון דוידוביץ' על ה-80:72 בטורקיה
זה היה ערב ארוך, בסיומו שום דבר נורא לא קרה. אמנם מכבי ת"א הפסידה, דווין סמית' קיבל מכה קלה ברגל ונראה סובל, הקהל הטורקי השתגע ונטרף וכמה אנשים לא מציאותיים לפני הסדרה חזרו למציאות - אבל באמת ששום דבר נורא לא קרה. רק הפסד אחד. המטרה אותה מטרה: לחזור מטורקיה עם 1:1. יותר מזה לא היה ריאלי, פחות מזה כבר יהיה בעייתי.
- אפשר היה לגנוב את זה / טור
- גודס: "ברגעים המכריעים נפלנו, קרסנו"
- מי הכי איכזב אתכם במשחק הראשון מול פנר?
- גודס: "ברגעים המכריעים נפלנו, קרסנו"
מכבי ת"א יכולה לצאת מרוצה. כי היא הייתה טובה יותר לפרקים ארוכים. לפרקים שהם לא 4 הדקות האחרונות ברבע השלישי ו-4 הראשונות ברביעי. אבל מכבי ת"א צריכה לצאת מאוכזבת. כי בכדורסל, בניגוד לכדורגל, אסור לך להפסיד משחקים בהם אתה טוב יותר. לא משחקים כאלה.
ואם אתה כבר מפסיד, זה קורה רק בשל מצב אחד - מצב של קיפאון. בדיוק המצב אליו נכנס גיא גודס ל-8 דקות ויצא מאוחר מדי.
הכובע נשאר בבית
5 דקות לסיום הרבע השלישי, עם יתרון שיא של 43:54 לצהובים, ז'ליקו אוברדוביץ' לקח פסק זמן. ב-5 הדקות הבאות פנברחצ'ה/אולקר תרוץ ל-4:14, במהלכן גיא גודס לא ייקח פסק זמן אחד ויתקמצן בחילופים. התסריט יימשך אל פתיחת הרבע הבא.
ההתקפה הייתה תקועה, ללא כיוון ותרגילים. גם כשהטורקים היו עם בעיית עבירות של 4 אחרי פחות מ-4 דקות ברבע האחרון, מכבי ת"א לא שיחקה חכם. שלשה קשה של היינס, רודפת שלשה קשה של סמית', רודפת שלשה קשה של פארגו. בלי לחדור, בלי לנצל את המצב.
גיא גודס נותן עונה ראשונה פנטסטית כמאמן ראשי ביורוליג ועונה להמון מבקרים שחשבו כי לא יצליח. בעצם, גם לבוסים שלו שלא נתנו בו אמון מלא בקיץ. הוא דבק בדרך ושיטה שלמרות לא מעט קשיים, הצליחה להביא סגל קצת מעל לבינוני לשלב ההצלבה. אבל דווקא במשחק הכי חשוב, הוא נתקע ושינה את הדרך. קפא.
הרוטציה הקצרה ממילא התכווצה עוד יותר עם 0 דקות לסילבן לנדסברג (למה? פצוע? לא כשיר? מוזר), דקה וחצי לג'ו אלכסנדר וסופו שיושב שני רבעים שלמים על הספסל. כל משחק העונה גודס היה מצליח למצוא שפן אחר מהכובע. אמש הוא שכח להביא את הכובע.
הקו הנעלם
החצי הראשון של מכבי ת"א היה אחד הטובים שלה העונה. ההגנה הייתה פנטסטית, רנדל היה גדול ופארגו שוב הזכיר מדוע הוא הגארד המתפוצץ הטוב ביבשת. אבל הוא הסתיים ביתרון 4 נק' בלבד. שם הגיע הסימן הלא מעודד הראשון.
וזה קורה כי פנרבחצ'ה/אולקר היא קבוצת כדורסל מרתקת. פורוורדים גבוהים וחכמים כמו יאן ווסלי ונמניה בייליצה, סגל מרשים ומאמן אדיר. אוברדוביץ' סימן מהתחלה את דווין סמית' וסופו והוציא אותם מהמשחק. את פארגו שהיה מדהים בחצי הראשון עם 19 נק', הוא תקע והכריח בחצי השני להוציא ממנו את הכדור מהיד.
ובדיוק בנקודה הזו, כשכל ההגנה מתמקדת בפארגו והמשחק של הצהובים מבולגן, הכל התחיל ונגמר בקו האחורי. או בשמו המכביסטי - הקו הנעלם.
על מרקיז היינס אין צורך להרחיב, לינהארט (שלפעמים גם משחק בעמדה 3) נתן מעבר לציפיות שלו באמצע העונה ולנדסברג לא שיחק, משום מה. נשארנו עם יוגב אוחיון שהיה פנטסטי והציג את משחקו הטוב ביותר העונה. 12 נק', 6 ריב', 3 שלשות והגנה מדהימה על אנדרו גאודלוק. אבל עדיין לא המציאו את התסריט ההוליוודי, גם לא בפנטזיות של דיסני, בו רכז פותח משחק 34 דקות ומסיים עם 0 אסיסטים. 0!
ברגע שהגיעו השמירות הכפולות והמשולשות על פארגו, באותן 8 דקות קריטיות בהן הכל היה תקוע, זה היה הזמן של אוחיון לזרוח. הזמן של הרכז לבוא ולרכז, לסדר, לנהל משחק התקפה, להכריז על תרגילים. בקיצור - למלא את ייעודו. וזה לא קרה.
מצד שני, גם שום דבר נורא לא קרה. המטרה אותה מטרה - לנצח ביום חמישי.
- מסכימים? הצטרפו לדיון בטוויטר של שרון דוידוביץ'
או בעמוד הפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
