"אמא, מה זה שואה?"

פרק הזמן הזה קצר ביותר. עד מהרה נחשפים ילדינו לדמויות סמכות נוספות. האחריות שלנו בעינה נשארת, אך השליטה מצטמצמת. אותה שליטה בחינוך, בידע ומידע הזולג אליהם. עד שיום אחד הם חוזרים הביתה ושואלים שאלות קשות, שאלות מהבטן.

עוד בנושא:

איך מסבירים לילד את זוועות השואה?

"אמא, גם את תמותי?"; איך להסביר מוות לילדים

הורים, הגיע הזמן להתמודד עם המוות

כיצד ייתכן? הלוא עד לפני רגע אחזנו אותם פנימה אל תוך חיקנו, הגנו עליהם מהאפצ'י של השכן, איך קורה כדבר, שהגוזל הזה הקטן, עם החיוך המשכר פוקח עיניים עגולות גדולות ובתמימות מצמררת שואל?

"אמא, מה זה שואה?"

"אבא, גם אנחנו נמות?"

"גם לנו זה יכול לקרות? גם אנחנו נמות?"(צילום: שאטרסטוק)

כמה אנרגיות השקענו בשמירה מכל משמר, אך הנה זה נגמר. אי אפשר עוד בלחיצת כפתור להחריש מוזיקה שאינה מתאימה. ושוב אותה הבנה עגומה כי השליטה היא פיקציה אחת גדולה.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה כבר כאן. מה ניתן לעשות כשילדינו נחשפים לתכנים קשים, שואלים שאלות מורכבות ומתמודדים עם מציאות שלא אנו בחרנו אותה עבורם?

על מה כדאי להקפיד:

טלוויזיה: בתוך כל מה שאין לנו שליטה עליו, על דבר אחד יש לנו שליטה מוחלטת - על שלט הטלוויזיה. לחיצה על הכפתור הנכון עשויה לחסוך מהפעוט חשיפה לתכנים שהוא אינו מסוגל לעבד אותם. אל תהססו להעביר ערוץ, גם אם מעניין אתכם וחשוב לכם לחוות את היום החשוב הזה. תקליטו את התוכנית הרצויה ותצפו בה במועד אחר.

להקשיב לילד - לפני שאתם ממהרים לענות או להדוף, תבדקו מה הוא עצמו יודע. מה שמע בגן? מה סיפר לו החבר. בהתאם למידע שברשותו תענו על אותן שאלות. כך נבטיח מינימום מידע חדש, מאיים מפחיד ומטלטל.

תשובות לשאלות: כשילד שואל שאלה, עליו לקבל תשובה, שכן אחרת הוא נותר עם מידע לא פתור המוביל אותו לחפש תשובות בחוץ, לעשות בעצמו השלמת מידע ולספר סיפור שיסדיר לו את החורים בהבנה. הוא עלול להיוותר עם פחד שיתפתח לחרדה וגם לשקול שנית אם לבוא לשאול אתכם עוד שאלה.

אמינות וכנות: הקפידו להיות נמל המבטחים שלו, אותו מקום בטוח מכיל ומקבל. תשדרו אמינות, תקפידו על כנות.

התמודדות: שתפו בסיפורי גבורה, בכישורי ההתמודדות וביצירתיות. למדו אותו על נחישות וכוח רצון, על הגשמת חלום ואמונה.

זה בסדר לא לדעת: זו גדולה לומר אני לא יודע. אני רוצה לבדוק. אנחנו ההורים לא יודעים את הכול. זה בסדר לא לדעת. לעיתים אנו יודעים אך מתקשים להסביר, וגם זה בסדר. רק תקפידו לומר את האמת המותאמת לגילם ולהבנתם.

 עדיין ילדים: תאפשרו להם גם ביום זה להיות ילדים.

.

על מה כדאי לוותר:

 לוותר על מענה בנוסח "אחר כך" או "יותר מאוחר אסביר לך". בפרק הזמן הזה שאתם מתארגנים לתשובה בתקווה שישכח הוא כבר בנה לו סיפור שלם. הוא מבין שאתם לא ששים לספק לו מענה, והוא עלול ללמוד מכך שאולי משהו חשוב או גדול מסתתר שם.

ותרו על "פינג פונג"- תשאל את אבא/תשאל את אמא. נשאלתם? נבחרתם? תענו. כל הפניה כזו, המרוץ מהורה להורה מחליש ומלמד את הילד כי אף אחד לא מעוניין לתת לו תשובות.

ותרו על אמירות כמו "כשתגדל תבין". אמירה כזו יכולה מצד אחד להלחיץ ומן הצד הנוסף להנמיך.

ולבסוף, סמכו עליהם. הילדים שלנו חכמים ונבונים. בהירות עשויה להרגיע אותם, להניח את דעתם ולהשקיט את ראשם.

כל מגוון ההתחמקויות עלולות להלחיץ אותם ולגרום להם להשלים את החסר בדרכים יצירתיות כשאתם אינכם חלק מהתמונה.