הניכור האמריקני מוביל לרנסנס ישראלי-סיני
ירושלים ובייג'יניג מנהלות רומן מגוון בהרבה מבעבר בגלל ביטחונה העצמי הגובר של האחרונה, הבנתה שהמאבק בישראל כבר איננו גורם מאחד בעולם המוסלמי ורצונה להתקרב למעצמה אזורית שיחסיה עם וושינגטון בנסיגה
זה שלוש שנים מתפתח רומן מחודש בין ישראל לבין סין. כעשר שנים לאחר שהיחסים הקרובים ביניהן נקלעו למשבר עקב דרישה אמריקנית מישראל לקטוע את יחסיה הביטחוניים עם סין, החלה בייג'ינג לפעול לחידוש יחסי הקרבה בין המדינות.
מגלים עולם - מאמרים אחרונים:
איראן, פחד ונבואות שמגשימות את עצמן
/ פיליפ בוליה-ברוסארד
- עין לציון צופיה. טורקיה זוכרת אסונות יהודיים / פרופ' אומוט אוזר
- עט למתוח ביקורת. השתקת מאיירים לא תעזור / אילן דנז'ו
- הטרדת נשים היא סוגיה ביטחונית. תפנימו
/ עדי עזוז
הסימן הברור הראשון לכך היה חידוש הביקורים רמי-הדרג בין ישראל לבין סין, כולל ביקורי רמטכ"לים, שרי ביטחון, ולבסוף ביקורו מעורר ההדים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסין במאי 2013. מאז הספיקו לבקר בישראל גם שר החוץ, סגן ראש הממשלה וחברי פוליטביורו מסין. עוד בתחום המדיני, ישראל וסין העלו את דרג הדיאלוג המדיני ביניהן וישראל החליטה, למורת רוחה של ארצות הברית, למנוע את עדותו של איש זרועות הביטחון במשפט המתנהל בניו יורק נגד מעורבותו של בנק סיני מרכזי במימון פעילות טרור איסלאמית.
יחסים בפרופיל גבוה
לבסוף, גם קשרי אקדמיה, חברה ותרבות בין המדינות הולכים ומתחזקים. מלבד תרומות והשקעות בהיקף מאות מיליוני שקלים של גופים סיניים באוניברסיטת תל אביב ובטכניון, ממשלת ישראל מעניקה עשרות מלגות לדוקטורנטים סינים הלומדים בישראל, ואוניברסיטאות וארגונים ישראליים מקדמים את הקמתם של מרכזים ותוכניות ללימודי ישראל ויהדות באוניברסיטאות סיניות. וכמובן קיימת פעילות תרבותית ענפה בין המדינות שקצרה היריעה מלפרטה.
ההיקף ורוחב היריעה של הקשרים המתפתחים בין ישראל לבין סין בשנים האחרונות מצביעים על ההבדל בין יחסי המדינות כיום ליחסיהן עד שנת 2000, אז התבססו היחסים במידה רבה על הקשר הביטחוני. מעבר לכך, היקף היחסים בין המדינות נותר מוגבל ונראה שסין הקפידה לשמור את יחסיה עם ישראל בפרופיל נמוך כדי לא לעורר את התנגדותן של מדינות המזרח התיכון, עמן יש לה קשרים ארוכי שנים ומהן היא רוכשת חלק ניכר ממשאבי האנרגיה שלה.
"קלף סיני" נגד ארה"ב
נקודה אחרונה זו היא לב הדילמה הישראלית. כבר ב-2012, כשניכרו סימני משבר ראשונים ביחסי ישראל עם ארה"ב (והאיחוד האירופי) על רקע הבעיות במשא ומתן עם הפלסטינים, החלו גורמים מדיניים ישראלים להצביע על המעצמות הכלכליות באסיה כחלופה אפשרית לתלות הכלכלית במערב.
ככל שהעמיק המשבר עם ארה"ב כך גברו הקולות בארץ שקראו להדק את היחסים עם סין, תוך התייחסות מפורשת לכך שסין אינה מפעילה לחץ משמעותי על ישראל בעניין הפלסטיני. קריאות אלה נפלו על קרקע פורייה הן בארץ והן בסין, שבשתיהן קיימים שיקולים כלכליים ומדיניים להידוק היחסים ביניהן. כנגד זאת נשמעו בארץ אזהרות מפני שימוש יתר ב"קלף הסיני" נגד ארה"ב, תוך ציון העובדה שסין אינה יכולה לשמש לה תחליף נוכח תלותה הגדולה של ישראל בתמיכה המדינית והביטחונית האדירה שוושינגטון מספקת לה. קולות אלה גם הזכירו את ניגודי האינטרסים האסטרטגיים בין ישראל לבין סין, בעיקר נוכח התמיכה הסינית במשטר האיראני.
ואכן, גדול ככל שיהיה פוטנציאל הקשר הכלכלי והמדיני עם סין, גם לתומכיו הגדולים ביותר בישראל קשה לטעון שהוא יכול להחליף את הקשרים העמוקים עם ארה"ב. יחד עם זאת, התנהלותה של ארה"ב מול ידידותיה ובעלות בריתה מעוררת בהקשר זה תהיות קשות. לצד הפעלת לחץ קשה על בעלות בריתה היא גורמת להן לחשוש מעומק מחויבותה כלפיהן ומתקשה להשאירן בצד שלה. ביפן ובטייוואן, למשל, שתי מדינות שביטחונן נסמך על ארה"ב, קיימות ספקות לגבי נכונותה של ארה"ב להגן עליהן במידה ויפרוץ סכסוך צבאי בינן לבין סין.
ואכן, וושינגטון לא הצליחה למנוע מיפן ומדרום קוריאה - בעלות בריתה המובהקות והמשמעותיות ביותר במזרח אסיה - להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי בינן לבין סין: השלוש אמורות להתחיל בדיונים על הקמת אזור סחר חופשי. בדומה לכך, ארה"ב גם נכשלה במאמציה למנוע מרבות מבעלות בריתה, לרבות דרום קוריאה וטייוואן, להגיש בקשת הצטרפות לבנק האסייתי לפיתוח תשתיות (AIIB), גוף שהוקם ביוזמת סין כמשקל נגד לבנק העולמי ובמידה רבה להנהגה האמריקנית של הכלכלה העולמית.
במקרה של ישראל, מעבר להחרפת המשבר בין הבית הלבן לבין ראש הממשלה נתניהו, מדיניותה של ארה"ב בנושא האיראני מעוררת חששות כבדים לגבי מחויבותה לביטחון ישראל ויציבות המזרח התיכון, ואף בעניין הפלסטיני אימצה ארה"ב עמדה נוקשה - נוקשה בהרבה מעמדתה של סין המחזיקה בקו פרו-פלסטיני רשמי זה עשורים רבים. כל זאת לא משנה את העובדה שהתנאים הנוכחיים רחוקים מלאפשר לישראל להמיר את בריתה עם ארה"ב ביחסי קרבה אסטרטגיים עם סין. עם זאת, נראה שפעולותיה של וושינגטון מספקות לישראל סיבות למכביר לחזק את יחסיה עם סין - כולל הצטרפותה ל-AIIB - ומעמיקות את נוכחותה של סין באזור שהיה נתון עד לא מכבר להשפעתה המוחלטת.
ד"ר יורם עברון הוא חבר סגל החוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה
המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים
לפנייה לכתב/ת 
