דני קראסנוב - האיש שהקפיץ את ישראל
הקופץ במוט, דני קראסנוב הביא איתו לארץ ענף שכמעט ולא היה קיים כאן והפך לאתלט הגבר הישראלי הראשון בגמר אולימפי. אבינעם פורת שוחח עם ספורטאי פורץ דרך
לקידום התחרות התקשרתי, איך לא, לקראסנוב הידוע מבין השניים. מי בכלל חשב על הבחור החדש, חודש בארץ בסך-הכול, איך-קוראים-לו, אברבוך? אלא שבסופו של דבר אברבוך הוא שהטיל את הפצצה כאשר דורג במקום השלישי והביא מדליית ארד היסטורית לישראל באליפות עולם.
"לא דיברנו בינינו על התחרות. הסתדרנו בינינו מצוין ועסקנו בהכנות האחרונות. גם אני, שגרתי איתו באותו חדר, לא חשבתי שהוא הולך לעשות משהו מיוחד", מספר קראסנוב. זה היה ביום חמישי בערב שבו לקח אברבוך מקראסנוב את תואר קיסר הקפיצה במוט בישראל.
שלא תהיה טעות: גם בואו של אברבוך, אחד משני האתלטים-גברים הגדולים ביותר שידעה המדינה (השני הוא קונסטנטין מאטוסביץ'), לא הוציא מקראסנוב את הזכות האחרת והגדולה שלו. דני היה למעשה האיש שהקים את אימפרית הקפיצה במוט הישראלית שכיכבה במשך קרוב לשני עשורים. עד פרישתו של אברבוך. נכון לעכשיו, לא נראה באופק מי שיחזיר את הקפיצה במוט למצבה הקודם, אולי רק הכישרון הצעיר לב סקוריש.
כשיבגני נחת בארץ בשם זה ב-1991, עדיין עמד השיא הישראלי בקפיצה במוט עמד על 4.40 מ'. "אני לא זוכר בדיוק מי החזיק בשיא, אולי קרלו רפאלי", הוא מנסה לשחזר. עו"ד אריה קוקס, מ"מ יו"ר איגוד האתלטיקה ואחד הידענים הגדולים בתחום הסטטיסטיקות בעשרות השנים האחרונות, נזכר כי אחד ושמו אלברשטיין, עולה מחבר העמים, קפץ 4.45, "אבל הוא נעלם מהר". כך או כך, בואו של יבגני שהפך לדני קראסנוב, בן 21, הכניס את הקפיצה במוט לעידן חדש כשהגיע ממוסקבה עם שיא אישי של 5.40 מ'.
תחילתו של הסיפור, כאמור במוסקבה. טרם נפילת מסך הברזל, מאמן יהודי בשם אריה רוזנווייר חיפש בבתי הספר בעיר מועמדים להצטרף לקבוצת האתלטיקה שלו. הוא מצא את יבגני, ותוך זמן לא רב התברר כי ניחן בכישרון לקפיצה במוט. הוא הפך לאלוף בתי-הספר של מוסקבה ובהמשך נכלל בנבחרת הנוער של ברית-המועצות, שעליה נמנה מקסים טראסוב, אותו יפגוש בהמשך גם בתחרויות בינלאומיות כנציג מדינה אחרת. בימים ההם עדיין לא חשב שהדבר יקרה.
בינתיים התברר כי בישראל מחפשים אתלטים ממוצא יהודי כדי לחזק את האתלטיקה כאן. ויקטור בוביס יצר קשר מהארץ עם רוזנווייר. מאחר שקראסנוב הוא יהודי מצד אמו, ורה, נראתה מועמדותו מתאימה. "האמת היא שלא ידעתי שום דבר על ישראל. אמרו לי לנסוע לשם, אז נסעתי. רציתי לראות מה יהיה. לא באתי להשתקע, אלא רק לבקר בשלב ההוא", מפתיע קראסנוב.
עד מהרה הפך הביקור/טיול למשהו הרבה יותר יציב. קראסנוב הופנה להפועל ירושלים והצטרף אליה. רוזנוויר שהגיע איתו, המשיך לאמן. "מצאתי בארץ מזרן ישן לקפיצה במוט ומוטות חלודים, אבל די התאהבתי בישראל. הפכתי גם להיות מועמד לאולימפיאדה והייתי רק בן 21. בהתחלה חלה ירידה ביכולת שלי, חזרתי לתוצאות של 5.05 מ'. אחר-כך חזרתי לעצמי".
דני לא תיאר לעצמו שבתוך שנה הוא יהפוך לאתלט-גבר הראשון של ישראל בגמר אולימפי באתלטיקה. בתחרות המוקדמות בברצלונה 1992 הוא השיג את גובה הכניסה האוטומטית לגמר, 5.60, מבלי לפסול אפילו פעם אחת, וקיווה להמשיך את המומנטום בגמר.
"הבעיה הייתה שהספורט בישראל לא התנהל בצורה מקצוענית. בגלל חישובים של 'מגיע לזה או לא מגיע לזה', המאמן שלי רוזנווייר נשאר בארץ. מינו את דודיק קושניר כמאמן שלי באולימפיאדה מבלי שהיה לו מושג בקפיצה במוט. הוא היה מאמן מצוין בקפיצה למרחק ומשולשת, אבל לא למוט. דווקא בתחרות שהכי הייתי צריך את המאמן שלי לידי, גמר אולימפי, הוא לא היה. נתקעתי ודודיק לא בדיוק ידע מה להסביר כדי לקדם אותי.
"הסתפקתי ב-5.40 בגמר, וזו הייתה אכזבה נוראית. אם במוקדמות עשיתי 5.60, למה שבגמר אקפוץ 5.40? בטעות יצא שניצחתי את בובקה שהתחיל ב-5.70 ולא עבר בכל הניסיונות שלו. גם ההונגרי באגיולה, עם שיא אישי של יותר מ-5.90, הצליח להוציא מסיבה כלשהי רק 5.20. המיקום היה סביר, שמיני, אבל התוצאה הייתה מאוד חלשה. טראסוב שהיה איתי בנבחרת הנוער של ברית-המועצות ניצח עם 5.80 מ'".
כך החלה הקריירה העולמית של קראסנוב. הוא אמנם לא השיג מדליות, אבל הגיע לשני גמרים אולימפיים ו-3 אולימפיאדות, לשני גמרים מתוך 3 אליפויות עולם ולמקום השביעי באליפות אירופה. כמעט כמו אברבוך, רק בלי המדליות הנוצצות.
לאולימפיאדת אטלנטה 1996 קראסנוב הגיע עם שיא של 5.75 מ'. מספר חודשים לפני האולימפיאדה עלה לארץ קונסטנטין סמיונוב, שבתחרות מבחן בהדר-יוסף שיפר את השיא הלאומי ל-5.76. שניהם התחרו באטלנטה, וקראסנוב הגיע לגמר שני ברציפות וסיים במקום ה-11 עם 5.60.
אני זוכר שהוועד האולימפי הבינלאומי העמיד אותך לדין בגלל קעקוע. מה בדיוק היה?
"היה לי הסכם עם חברת נייקי ל-5 שנים והוסכם כי אחת ההתחייבויות שלי היא לקפוץ עם קעקוע של החברה בגמר. לא ידעתי שזה אסור. הועמדתי לדין, וקיבלתי עונש. קשה לי לי להיזכר איזה עונש, אבל נענשתי".
קראסנוב הגיע גם לאולימפיאדת סידני 2000, אבל שם נשר במוקדמות אחרי שדורג במקום ה-20 עם 5.55 מ'. בתווך היו אליפויות העולם באתונה 1997 וסביליה 1999, שבשתיהן סיים תשיעי בגמר בתוצאה חלשה, יחסית, להופעותיו במוקדמות - 5.50 מ'.
"אחרי שאברבוך הגיע, נוצר מצב כמעט דימיוני לפי המושגים של עכשיו, שבו שני ישראלים מגיעים לגמר אחד. חוץ מזה, היו הרבה קופצים מעל ל-5 מ'. דניס חולב שהגיע ל-5.71, עמית ברקן 5.43, יעקב דינר 5.35, אודי קרני 5.25, דימיטרי קבקוב, אנדריי איסאקוב 5.15 ואנדריי קריסטיאנצב 5.10. רמה ממש גבוהה".
אחרי אולימפיאדת סידני, כשהוא בן 31, דני פרש והחל לחפש עבודה. הוא שימש כסדרן במשחקי כדורגל, מה שתפס כותרות. יורם אוברקוביץ ז"ל, ששימש כיו"ר הוועד האולימפי וגם יו"ר ועד העובדים בחברת החשמל, סידר לו את עוגן הפרנסה בחיים בחברת החשמל. כיום, בגיל 45 בקירוב, הוא עובד במרכז החברה בת"א. לפחות בקטע הזה, גורלו שפר בהשוואה לאתלטים אחרים המתקשים להתפרנס לאחר סיום הקריירה.
"אני רוצה לומר שאפשר להוציא הרבה יותר מהאתלטים הצבריים בניהול מקצועי יותר", מוסיף קראסנוב. "אם אסתר רוט או רוגל נחום היו נולדים למשל בברית-המועצות לשעבר, הם היו יכולים להיות אלופים אולימפיים. החומר פה מצוין, רק חייבים שיהיו התנאים הנכונים".
דני קראסנוב נישא למרינה (רופאה בבית החולים וולפסון) לאחר עלייתו ארצה והוא אב לקסניה (21) ומקס (15). "ניסיתי לעניין אותם בספורט. מקס בא איתי לאימוני האתלטיקה, חשבתי שהכדורגל יהיה אקטואלי עבורם, אבל כלום. הם מעדיפים לשבת במשך שעות מול המחשב. אין מה לעשות נגד זה".
אחת הסיבות שלכך שהרמה בארץ לא עולה היא הטיפול במאמני ומומחי האתלטיקה. קראסנוב: "אריה רוזנווייר היה נכס כמאמן ובעל קשרים. הוא נאלץ לעזוב את הארץ לקנדה ושם יש לו, בין היתר, סוכנות ידועה של אתלטים. אחרי שהקים את הקפיצה במוט בארץ, לא השתדלו לו להשאיר אותו כאן והפסידו אותו".
איזו תוצאה היית מסוגל לקבוע היום עם מעט אימונים?
"כבר תקופה שלא נגעתי במוט ובטח שאני מתגעגע אליו. אם אני עולה היום על מדי ספורט - אחרי כמה אימונים אהיה מסוגל לעבור 3.50 מ'".
לפנייה לכתב/ת 
